הם לא מפסיקים לריב

[גילת22]

הם לא מפסיקים לריב ../images/Emo4.gif

כבר שעה וחצי שיש צעקות מהסלון, אני בקומה השלישית ושומעת הכל מהקומה הראשונה. הם פרודים, היום אמא שלי עוברת דירה בפעם השלישית אבל היא תמשיך להיות פה במשך היום. נמאס לי!!! אלוהים, כמה אפשר? סליחה, אבל הם מזיינים לי את המוח כבר בא לי להרוג אותם אני בת 23 עם בעיות נפש, למה אני צריכה למצוא את עצמי כל כמה ימים יושבת ובוכה? למה? למה הם לא מתחשבים בי ובאחים שלי? נמאס לי מהם שיתגרשו שימשיכו בחיים שיפסיקו לצעוק בא לי לבעוט בשניהם הייתי חייבת להוציא את זה פשוט נשבר לי אני עוד שניה יורדת לסלון ומפרקת להם את הצורה נמאס נמאס כבר

 

[ענת אדרת]

../images/Emo201.gif

גילת, אני מחזקת אותך, הכי חשוב שלא תתני לזה להכנס לך לנשמה, אלא תמשיכי את החיים שלך - ההורים שלך כבר הרסו לעצמם את החיים, אין טעם להמשיך את ההרס הזה לעצמך ובוודאי לא כשתתחתני ותהיה לך משפחה משלך! אני שולחת לך כוח, ואם יש לך אפשרות לשכור דירה משלך או עם שותפות - מה טוב! כל טוב לך מכל הלב!!!

 

[הדסו^ש]

מצטרפת להמלצותיה של ענת -

תשתדלי כמה שפחות להיות בתוך זה, ואם אפשר - שכרי לך דירה וככה לא תצטרכי לשמוע את המריבות של הוריך כל פעם.

 

[BashtaY]

סתם מחשבה

גם אני השתדלתי להיות כמה 'שפחות בתוך זה' כאילו שזה מן פחד שנהרוס יותר, נפגע יותר ונחשוף את עצמנו יותר למצב די עקום מטבעו גם ככה. יצאתי איך שיצאתי עם הפאקים שלי עוד היום אחרי 8 שנים בערך אחרי הפרידה, אוכל עדיין את השריטות שנותרו באמא שלי שאני גר איתה ועדיין מתרגל למצב ה"חדש" עם אבא. לחברה שלי לשעבר שעוברת כרגע את כל מה שאני עברתי כי בשבילה זה קצת יותר טרי אני גם ממליץ להיות 'מעורבת כמה שפחות' ולא לתת לזה להזיז לה. במילים האחרות אנחנו בונים סביבנו חומת מגן שכזאת שכאילו אומרת לנו להתעלם ממה שכלכך פוגע בנו מול העיניים וככה אנחנו גם ממליצים לקרובים אלינו או סתם פה בפורום לאנשים שזקוקים לעצה. אבל מה אם יכול להיות טוב יותר אחרת? מה אם נגיד לעצמנו ולאחרים בעצם לא להתעלם! אלא להטיח להם בפנים בדיוק מה שאנחנו חושבים! להגיד להם שלא יערבו אותנו, להגיד להם שאת המריבות שלהם יעשו מחוץ לבית, לצרוח עליהם שיפסיקו לצעוק מול האחים הקטנים ואפילו ממש להתערב ולהגיד לכל אחד מהם מה לעשות. (לדוגמא: אמא תתגרשו כבר! אבא תעזוב את הבית זה הכי טוב, או תלכו לייעוץ זוגי וזהו!). במילים קצת אחרות, להיות ממש ערסים קטנים לגבי כל הנושא הזה! ולא לפחד מכלום! הרי מצד שני, גם ככה אין הרבה מה להפסיד, פשוט צריך לאזור כח נפשי ולהעז. אותי אישית מעניין איך המצב היה נראה אצלי בבית כעת אם אני או אחד האחים שלי לא היה 'כמה שפחות בתוך זה' ואולי הדרך השניה דווקא היא הדרך היותר טובה.

 

[הדסו^ש]

אלה לא בהכרח עניינים סותרים

בתקופה לפני שההורים שלי נפרדו, אני כן אמרתי להם שייפרדו כבר, הם לא מתאימים, ונמאס מהמריבות שלהם. ובלי קשר לכך, לא הסכמתי לשמוע מאף אחד מהם השמצות על ההורה השני. כלומר, אמרתי להם שאני חושבת שעדיף שלא יהיו ביחד, אבל לא נכנסתי לתוך נושאי המריבות עצמם. חוץ מזה, אני לא בטוחה שאם היית מתערב ואומר לכל אחד מהם מה לעשות הם בהכרח היו מקשיבים לך.

 

[ענת אדרת]

סוגיה מענינת

אפשר לעמוד ולצרוח - ולהגיד להורים בדיוק מה שחושבים עליהם - מעבר לזה שנהיים צרודים השאלה היא עד כמה זה עוזר למצב, והאם ההורים מוכנים להקשיב בכלל, או שהטונים בבית עולים ועולים. אפשר לא להגיד כלום - לשמור הכל בבטן - (זה מה שאני עשיתי ונהייתי מזה חולה), כמובן שגם זה לא ממש עוזר. האם להגיד להורים מה אנחנו חושבים עליהם מתוך שיחה רגועה עוזר? האם ההורים מקשיבים? יש כאלה שלא ויש כאלה שכן. ובקיצור: אם ההורים מקשיבים אז אפשר לדבר בנחת, ואם הם לא מקשיבים - גם צעקות לא יעזרו, אצלי לא הקשיבו - אז לא היה טעם לפתח דיון על הנושא (מה גם שהייתי בת 4). זאת הסיבה שאנחנו מייעצים להתרחק, בד"כ אנחנו יוצאים פגועים לכל החיים וחבל, באמת חבל! מה דעתכם?

 

[BashtaY]

אני חושב שאנחנו יוצאים גם יותר

מופנמים מכל העניין, במיוחד שזה מתחיל אצלנו בתקופה שהאופי שלנו בדיוק מתעצב.

 

[ציפור גן עדן היפה]

קודם כל..

לא צריך לקלל אני יודעת שזה מעצבן אני גם עוברת את זה פשוט שאני שומעת את אמא שלי צועקת על אאבא שלי בטלפוןן זה שונהה. אצלך המצב יותר גרוע ,אני יודעת

אבל את צריכה להבין שאין כל דרך להפסיק את זה [או שכן ,תנסיי] אני יודעת שאני לא כ"כ עוזרת לך [רק מבלבלת במוח] אבל אולי תנסי לעצור את זה בכך שתמנעי שהם יגיעו למצב של דיבור אני לא אומרת לך שתגידי להם לא לדבר פשוט שידברו כמה שפחות ואם את רואה שמישהו מתחיל לעוג או משהו דומה לז תנסי להפסיק את זה לפני שהם מגיעים לצעקות וריבים.. מקווה שעזרתיי

ירין