הם לא רוצים להזיק להם

[שירה כמים 1959]

הם לא רוצים להזיק להם
הם קוראים להם בשמות אחרים
לנוזלים השקופים הסמיכים שבמזרקים
מישהו יתן את הדין?
אףאחד לא יתן את הדין
הם הרי לא רוצים להזיק להם
ןהגשמים יורדים במקומות אחרים
רגע, אולי אפילו כאן יורדים גשמים
אנחלנו לא יודעים
אנחנו במרתפים
עם המוזרקים
לא שומעים טפטופים

המוזרקים מתקרבים מחייכים
חיוכים פתוחים, הם שמחים

קוראים לזה בשמות אחרים
לא יודעים שהעולם משתנה
לא יודעים שעיני צופה

 

[שירה כמים 1959]

לא לקחתי דבר
לא אקח דבר
משאירה את כל מתנותיי
הולכת למקומות שהגשם יורד על האדמה
ולא על מדרכות עקרות.
כועסת. כן. כועסת.
נו, אז מה?
גרזינים ומסורים ישמשו אותנו
בשמחה של זוועה מטורפת
בגשם כדורי הריקודים הטובים

 

[שירה כמים 1959]

בתל אביב היה גשום. תודה.
חזרתי הביתה. שרתי הללויה.
החתול המתרפק. העייפות הנחה.
המרק שמתחמם על הגז. הנפש שכורעת ברך
(לא כואבת) לפני השקט

 

[שירה כמים 1959]

זה בסדר
תעזוב תעזוב
גם הגשם נופל
גם ברחוב
ברחוב
על מדרכות עקרות וסרבניות
ואפילו שם
בין סדקי המרצפות
צומח ירוק קטן
זה בסדר
תעזבי תעזבי
את לא גשם
אני לא פרי
לא הייתי בתך מעולם
ואת כל כך ניסית
חשבת שטוב הלב שלך
יציף את כל העולם
עד שישכיח אפילו ממך
את הזדקקותך
תלכו תלכו
אני לא אחראית
לעשות אתכם טובי לב
תלכו תלכו
אני בועטת באבנים קטנות
ואז מרימה אותן וזורקת לכיוון הגב שלכם המתרחק
שרק אותו ידעתי
שייתן ביטחון
אני הייתי העשב בין סדקי המרצפות
אני הייתי הגשם שממטיר על הגשם
- זרום זרום, הייתי לוחשת לו בקול הילדה,
ואתם זרמתם - את ואתה
והכרתם לי תודה
בזכותי הייתם כה נהדרים
כה מפרים
כה הכול הכול הכול
עצי-עד לנוח תחתם הייתם
כל כך גדולים וענפים הייתם
בזכותי

 

[שירה כמים 1959]

היא הייתה רעבה
רעבה כל כך כל כך
ככל שאכלה
לא ידעה שובע
האישה המוזרה

 

[שירה כמים 1959]

איפה אני
ולמה הם לא רוצים
לשכב איתי במיטה
כל העולם
ולהסיר את הבגדים
ולגעת עמוק

 

[שירה כמים 1959]

כל מי שבאו להציל אותי
חפרו לי בור עמוק
עמוק עמוק בתוכי
ודחפו אותי