"הם מורידים את מפלס המלח במלח"

"הם מורידים את מפלס המלח במלח"

"הם מורידים את מפלס המלח במלח וצריך את הדמעות שלך לפת שחרית" - כך אומר מאיר בשיר היכנסי כבר לאוטו וניסע. הם יש איזה עניין המסתתר מאחורי המשפט? או שזה קישור סתמי בין דמעות למלח. מי מוריד את מפלס המלח במלח? רעיונות מקוריים יתקבלו בברכה!!
 
כן

ה"הם" הזה הוא לא כל כך תמים, תמצא אותו בעוד שירי מאיר. זה ההם ששולטים במפלסי הדברים בדברים, ובאחוזי ההוא שבזה, ששולט בכל העניין מלמעלה, וכו'
 
יש עניין ישן נושן!

ידידי הפנה את תשומת לבי לקשר של שורה זו לבית האחרון ב"שירתי" של ביאליק: בשחר עם קריאת הגבר היא קמה במלאכת הבית עוסקת בדממה מחדרי האפל, מתוך העריסה, בעד הפתח ראיתי את גופה הקלוש, לאור נר דל תכף על גבי העסה וידה הדקה שם תלוש תלוש. יתנודד הספסל תחת הערבה ולחישה חרישית ואנחה חרבה על כל טביעת יד, על כל לישה ולישה, נעקרת ובאה מן החדר השני: "ריבונו של עולם! חזקני וסמכני! מה כחי, מה חיי? ואני בלתי אם אישה" ולבבי אומר ויודע הנני, כי נטפה לבצק גם דמעת עיניה. ובחלקה פת שחרית חמה לילדיה ממאפה בצקה, מלחם דמעתה - ואעלע, ותבא בעצמי אנחתה. וזה כתשובה לשאלה 'מאין נחלתי את שירי'. זתומרת, מאיר מבקש ממנה לשמור דמעות לפת שחרית, להדמות לביאליק שאכל את דמעות אמו. אני ממש התלהבתי :)
 
שלום לך...

עם תובנות כאלה... תעזבי הכל, שיטפי כלים מיד להרגשת הביתיות עכשיו. תביאי עוד מאיפה שזה בא.
 
מותר לבכות בעת שטיפת הכלים?

ושלום גם לך. כשאזכר (מה שלא בנקל יעשה, כיוון שעשני כרצונו) - אוסיף. (הבעיה זה שהכל מתערבב לי בראש, לא זוכרת כבר מה של מי בכל הסמטוכה משכרת-החושים הזו שנקראת התרבות העברית.)
 
אולי

החלק הראשון :שילוב בין מפלס הכנרת ירד למפלס ים המלח - החלק השני ברור יותר - צריך את המלח בדמעות שלך לפת שחרית,כלומר אל תבזבזי את הדמעות שלך וחוץ מזה גנב - חסרים צרופי מילים ממאיר אריאל שבחרת דוקא את שלי?
 

טליוטית

New member
ירח שועלים

באמת לא בדקתי קודם עם קיים מישהו בשם שלך. אל תיקח את זה באופן אישי מידי. זה רק כינוי. לא צריך להסחף ולקרוא לי גנב. בסדר?
 
פירוש יפה

פירוש יפה הצעת ידידי ומעניין אך אני נוטה דווקא להסתייג ממנו בכמה מקומות ועיניינים. נראה לי יותר מתאים שהתקופה של הקשר בניהם שבה הוא נזכר היא לא לפני הצבא אלא דווקא כמו שהציעו אחרים - בצבא עצמו, אולי ב"קו" השפלוגה תופסת לכמה חודשים. אחרת קשה להתמודד עם המשפט הנוסטלגי שלו - "בתור חייל אני ידעתי להצחיק".. זה נשמע כמו קשר קצר מאוד, שהתחיל בצבא והסתיים בצבא ("בתור חייל מה כבר יכולנו להספיק") אבל שהשאיר בו משהו מיוחד. לא טעם של עוד, אלא דווקא קשר שונה אבל עם אותה הבחורה.. מסכים כמובן עם הרבה דברים יפים אחרים שכתבת.
 
למעלה