הם 
הוא מחייך אליה דרך הראי המרכזי של האוטו זה מצחיק אותה , אבל היא לא רוצה לאבד שליטה עכשיו זה רציני אי אפשר להתחרט על מה שהיה היא לא יכולה להגיד את זה בקול רם אבל היא פוחדת הוא רואה את הפחד שלה דרך העיניים אבל הוא לא מראה שהוא יודע והוא לא מודה , שגם הוא ,כן גם האופטימיסטי הנצחי שלה, פוחד. אז הוא מנסה להרגיע אותה שתשתחרר קצת אבל היא מאופקת, משתלטת על עצמה חבל, חבל הוא חושב לעצמו, שדווקא עכשיו היא כל כך שקטה כשהוא הכי צריך את הצחוק המתגלגל שלה, היא מתאמצת לא לצחוק. הם נוסעים כבר כמה שעות, וכל הזמן הזה שקט הכביש הריק נראה אותו דבר, כאילו הם לא זזים, הם באותו מקום כבר כמה שעות לא מחליפים מילה , הדרך עוד ארוכה. והפחד, הוא לגיטימי, זו התחושה האנושית הכי ראשונית, היא פעם הסבירה לו. אל תהיו רעים!
הוא מחייך אליה דרך הראי המרכזי של האוטו זה מצחיק אותה , אבל היא לא רוצה לאבד שליטה עכשיו זה רציני אי אפשר להתחרט על מה שהיה היא לא יכולה להגיד את זה בקול רם אבל היא פוחדת הוא רואה את הפחד שלה דרך העיניים אבל הוא לא מראה שהוא יודע והוא לא מודה , שגם הוא ,כן גם האופטימיסטי הנצחי שלה, פוחד. אז הוא מנסה להרגיע אותה שתשתחרר קצת אבל היא מאופקת, משתלטת על עצמה חבל, חבל הוא חושב לעצמו, שדווקא עכשיו היא כל כך שקטה כשהוא הכי צריך את הצחוק המתגלגל שלה, היא מתאמצת לא לצחוק. הם נוסעים כבר כמה שעות, וכל הזמן הזה שקט הכביש הריק נראה אותו דבר, כאילו הם לא זזים, הם באותו מקום כבר כמה שעות לא מחליפים מילה , הדרך עוד ארוכה. והפחד, הוא לגיטימי, זו התחושה האנושית הכי ראשונית, היא פעם הסבירה לו. אל תהיו רעים!