סבבה
אתה בעלי מכולת. אתה מוכר לחם שיפון, נגיד, ב-10 שקלים ומקבל בזה, לדוגמא, 3 שקלים רווח. נגיד, אתה קונה אצל סיטונאי 100 כיכרות לחם ביום ומוכר, נגיד, 95. עכשיו יבואו אליך אנשי השכונה הנכבדים עם כסף וירצו לקנות 200 כיכרות ביום. יש לך שתי אופציות. האופציה הראשונה- אתה שמח ומעלה את המחירים כי אין לך איפה לאכסן את 200 הכיכרות. זאת אופציה הכי זולה ופשוטה. אם אסור להעלות מחירים, אתה קצת תגרד את עורפך בתפתור את העיית האיכסון. אז מהיום אתה מזמין אצל סיטונאי לא 100 אלא 200 כיכרות. ואתה לא לבד. זה יקרה לכל בעלי המכולות בארץ. אז הסיטונאי לא אידיוט ולא יפספס את הרווחים-הוא יעלה את המחירים שלו. מכיוון שלך אסור להעלות מחיר לצרכן, אתה מאבד את הרווח שלך. אז הסחר בלחם שיפון מפסיק להיות כדאי ואתה מפסיק להזמין אותו כלל. ואין לזה סוף. אם תקפיא מחירים סיטונאיים האיכרים יעלו את המחירים שלהם. והאיכר הוא התחנה הסופית. אם אתה תקפיא את המחירים שלו הוא פשוט יפסיק לגדל את החיטה או שיגדל אותה רק לצריכה עצמית וקצת בשביל השוק השחור. ויהיו במדינה שלך רעב ויגון כמו בברית המועצות או בצפון קוריאה. בסרט זה האנושות כבר הייתה. בשביל מה ליפול באותו פח שוב?
