יוסף בן דוד שוורץ
New member
המאה האמרקאית" או תקופה ל מלחמו ומהפכות?
לא רבים הם אלו הזוכרים את ההבטחות הרבות שהאידיאולוגים הבורגנים פיזרו בזמן קריסתה של מזרח אירופה וברית המועצות. הם הבטיחו מאה של שלום ושגשוג כלכלי פרי "הדיווידנדים של השלום". ב1992 האידיאולוג פרנסיס פוקיאמה פרסם את ספרו הידוע בהוצאת פינגווין "סוף ההיסטוריה" בו, השווה פרנסיס פוקיאמה את אומות העולם לשיירות הכרכרות שהסיעו את המתנחלים האמריקנים מערבה. המהירות והנתיב היו שונים, אך לכולן היה יעד משותף דמוקרטיה נוסח ארצות הברית. חמש עשרה שנים לאחר מכן אנו חיים בחברה בה , לא רק הפערים החברתיים גדלו, תוך הצבר וריכוז הון אדיר בידי מועטים, אלא שליטי ארצות מאיימים על קיומה של האנושות במלחמת עולם שלישית. היום אנו קוראים בעיתון ידיעות אחרונות כי הפנטגון הקצה מאות מיליארדי דולרים לפיתוח כלי המוות החדיש ביותר. נשק הפועל מחוץ לאטמוספרה ופוגע בכל מטרה על כדור הארץ במהירות העולה פי שש על מהירות הקול. העלות של אחד מכלי נשק אלו הפלקון, הוא 459 מיליארד דולר למטוס הנושא שש צצות הנוחתות במהירות העולה פי 25 על מהירות הקול. אומנם יועצי התדמית של בוש טוענים כי הם נועדו להכות באיראן ובצפון קוריאה, אולם ברור כי הכוונה היא לאפשר פגיעה בעיקר ברוסיה ובסין המתחרות של ארצות הברית והמסכנות את מצבה כמעצמת על יחידה.. המתיחות בין רוסיה לארה"ב עולה עקב סירובה של רוסיה לאפשר לארצות הברית להציב מערכות טילים בפולין ובצ'כיה. ארצות הברית מתעלמת מהתנגדותה של רוסיה, ופוטין כבר הודיע כי אם ארצות הברית תתעקש הוא יפרוש מהאמנה המחייבת אותו שלא להציב טילים גרעיניים. מערכת נוספת שמפתחים עתה בארצות הברית היא מערכת שאמורה ליירט טילים בליסטים תוך חמש שניות גם הפעם מומחי הדימוי של בוש טוענים כי מדובר בנשק שנועד למנוע התקפה של טילים איראנים אולם במאמר של רונן ברגמן מהיום בידיעות אחרונות הוא יודע לספר כי לפנטגון כיום שלוש מטרות. האחת לפגוע בכול מטרה על כדור הארץ תוך דקות מרגע ההתראה. השנייה מערכת יירוט הלווינום שמפתחת סין וארצות הברית רואה בה את האיום הגדול הבא והשלישית היא ההתלקחות המחודשת של המלחמה הקרה עם רוסיה. אולם כלל לא ברור אם ארצות הברית מסוגלת לעמוד בתקציבי ענק אלו . כלכלת ארצות הברית מסתמכת על הצטברות של חוב ענק לגורמי חוץ. הגירעון הנוכחי של ארצות הברית – הפער בין מה שמוציאים תושבי ארצות הברית בעולם בשנה ובין הסכומים שהם מרוויחים בחו"ל בשנה – גירעון המואץ בשל הבזבזנות הממשלתית ושיעורי החיסכון הנמוכים במגזר הפרטי, הולך וגדל; סך החבויות נטו במישור הבין-לאומי עומד על יותר מרבע מהתוצר המקומי הגולמי. ירידת שער הדולר יכולה בהחלט להביא לסירוב של משקיעים זרים להמשיך ולצבור נכסים דולריים שיגרום לדולר לצנוח עוד יותר , לשיעורי הריבית לנסוק ולכלכלת ארצות הברית להתדרדר למשבר, משבר שיגרור בעקבותיו את הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית.. . עד 1989 הייתה ארה"ב המלווה של שאר העולם אבל גירעונות מסחריים כרוניים הביאו את ארצות הברית למעמד של הלווה הגדולה ביותר בתולדות העולם. חובה החיצוני של ארצות הברית עמד לפני שלוש שנים על 10.5 טריליון דולר והוא עלה על חובות של מדינות זרות לארצות הברית (7.9 טריליון דולר), דהינו מינוס 2.6 טריליון דולר בראשית שנת 2004, או 24 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי כיום הוא עומד על 48 טריליון דולר, דהינו כל אזרח אמריקאי, ילד, גבר או אישה חייב בממוצע 164,287 דולר. בשנה שעברה בלבד החוב הממשי הגיע מ2.6 ל 3.9 טריליון דולר. וחוב זה ממשיך לעלות. די ברור שהפער בין עוצמתה הצבאית האדירה של ארצות הברית ושקיעתה הכלכלית דוחף את שליטי ארצות הברית לנסות ולהשתלט על מרכזיים תעשייתיים מפותחים ולא סתם קולוניות כפי שנהגו מרבית השליטים האימפריאליסטים עד למלחמת העולם השנייה.. את המדיניות של כיבוש מרכזים תעשייתיים מפותחים ולא רק מדינות ה"עולם השלישי", התחיל האימפריאליזם תחת שלטונו של היטלר בשנות השלושים של המאה הקודמת. כאשר השתמש בעוצמתה הצבאית של גרמניה כדי לכבוש את אירופה. מדיניות אגרסיבית זו המשתמשת בתעשייה הצבאית האדירה,שמבחינת צרכי התפתחות החברה האנושית אינה אלא בזבוז משווע,המעיד עד כמה המעמד השליט הוא ריאקציוני, דוחפת להחרפת המתחים בין המדינות האימפריאליסטיות. יש אנשי "שמאל" שיסיקו מכך כי תפקידם של אנשי השמאל הוא לעמוד לצדן של מעצמות אימפריאליסטיות, יותר חלשות. שמשום כך "פחות גרועות" אולם את הטיעון הזה כבר שמענו במלחמת העולם השנייה ואף הראשונה. מלחמות המעידות על כך שהתנאים החומריים למהפכה סוציאליסטית עולמית לא רק שקיימים אלא אם לא נאבק למהפכה סוציאליסטית עולמית קיימת סכנה ממשית לכך שהטענה של פקיומה בדבר סוף ההיסטוריה תתממש אולם בדרך שונה מאוד. נתונים מ2004 מעידים שבאופן רשמי בעולם כולו מבזבזים על תעשיית הנשק 1100 ביליון דולר כאשר שני שליש ממנו בארצות הברית$623 billion אין גם כל ספק כי נתונים אלו מיושנים והבזבוז הנורא גרוע בהרבה ב 2007 בסכומי עתק אלו ניתן היה לבער את העוני, המחסור בדיור ובביגוד ומקומות מגורים. אולם זה לא ניתן להיעשות במסגרת השיטה הקפיטליסטית הנרקבת. לא אחת שואלים אנשים המטילים ספק בנכונות הניתוח המרקסיסטי, אם זו אכן שיטה רקובה, מודע איפה היא ממשיכה להתקיים? הרי אם מרקס צדק, כך הם אומרים החברה מזמן הייתה צריכה להיות חברה סוציאליסטית! טענתם נשענת על הגיון רפורמיסטי מובהק המניח שניתן לעבור מחברה אחת לשנייה, כאשר המעמד השליט הוא ריאקציוני ללא מהפכה של מעמד מודע לתפקידו, ובימינו מעמד זה יכול להיות רק מעמד הפועלים. כל מי שלמד היסטוריה יודע כי רומא החלה בתקופת שקיעה וריקבון כבר בתקופה של 12 הקיסרים האחרונים,אך נותרה עוד 200 שנים. המעמד הפיאודלי כבר היה ריאקציוני במאה ה-15 אך השיטה החזיקה עד שלהי המאה ה-18 . פרוגרס אינו עניין דטרמיניסטי אלא תוצאה של פעולה מודעת של המעמד המהפכני הצומח ברחם החברה הקיימת. מעמד המתארגן במפלגה מהפכנית כפי שהבולשביקים היו. השאלה איפה היא שונה, מה מסביר את העובדה כי למרות התקוממויות רבות של מעמד הפועלים במאה וחמישים שנים אחרונות לא הצליח מעמד הפועלים להחליף את ההנהגות הרפורמיסטיות של מעמד הפועלים- הסוציאל דמוקרטיה ואחריה המפלגות "הקומוניסטיות"-הסטליניסטיות. התשובה טמונה בהבנת התהליכים ההיסטוריים כפי שהתרחשו וזה כולל את האשליות שלזרמים פוליטיים שונים היו בסטליניזם על כל גווניו ובסוציאל דמוקרטיה ואחר ההתנוונות של "הטרוצקיזם האורתודוכסי" שהסתגל לכוחות שונים ממעמד הפועלים. יש ללמוד לקחים אלו ולהבנים היטב, משום ששקיעתה של ארצות הברית כמעצמה כלכלית, החרפת הניגודים הבין -אימפריאליסטים, מביאות שוב לתקופה בה מעמד הפועלים עולה מחדש ככוח עצמאי, זאת אנו רואים היטב לא רק באמריקה הלטינית, אסיה, במזרח התיכון ובמיוחד בומצרים בעוד שהפוליטיקה של השמאל הרפורמיסטי והסמי רפורמיסטי ממשיכה את ההסתגלות למעמדות שונים ממעמד הפועלים.. את הוואקום שנוצר, יכול למלא רק זרם מהפכני מרקסיסטי המבטא את אינטרס מעמד הפועלים העולמי, אשר יסייע למעמד המודע להתארגן כמפלגה מהפכנית עולמית..
לא רבים הם אלו הזוכרים את ההבטחות הרבות שהאידיאולוגים הבורגנים פיזרו בזמן קריסתה של מזרח אירופה וברית המועצות. הם הבטיחו מאה של שלום ושגשוג כלכלי פרי "הדיווידנדים של השלום". ב1992 האידיאולוג פרנסיס פוקיאמה פרסם את ספרו הידוע בהוצאת פינגווין "סוף ההיסטוריה" בו, השווה פרנסיס פוקיאמה את אומות העולם לשיירות הכרכרות שהסיעו את המתנחלים האמריקנים מערבה. המהירות והנתיב היו שונים, אך לכולן היה יעד משותף דמוקרטיה נוסח ארצות הברית. חמש עשרה שנים לאחר מכן אנו חיים בחברה בה , לא רק הפערים החברתיים גדלו, תוך הצבר וריכוז הון אדיר בידי מועטים, אלא שליטי ארצות מאיימים על קיומה של האנושות במלחמת עולם שלישית. היום אנו קוראים בעיתון ידיעות אחרונות כי הפנטגון הקצה מאות מיליארדי דולרים לפיתוח כלי המוות החדיש ביותר. נשק הפועל מחוץ לאטמוספרה ופוגע בכל מטרה על כדור הארץ במהירות העולה פי שש על מהירות הקול. העלות של אחד מכלי נשק אלו הפלקון, הוא 459 מיליארד דולר למטוס הנושא שש צצות הנוחתות במהירות העולה פי 25 על מהירות הקול. אומנם יועצי התדמית של בוש טוענים כי הם נועדו להכות באיראן ובצפון קוריאה, אולם ברור כי הכוונה היא לאפשר פגיעה בעיקר ברוסיה ובסין המתחרות של ארצות הברית והמסכנות את מצבה כמעצמת על יחידה.. המתיחות בין רוסיה לארה"ב עולה עקב סירובה של רוסיה לאפשר לארצות הברית להציב מערכות טילים בפולין ובצ'כיה. ארצות הברית מתעלמת מהתנגדותה של רוסיה, ופוטין כבר הודיע כי אם ארצות הברית תתעקש הוא יפרוש מהאמנה המחייבת אותו שלא להציב טילים גרעיניים. מערכת נוספת שמפתחים עתה בארצות הברית היא מערכת שאמורה ליירט טילים בליסטים תוך חמש שניות גם הפעם מומחי הדימוי של בוש טוענים כי מדובר בנשק שנועד למנוע התקפה של טילים איראנים אולם במאמר של רונן ברגמן מהיום בידיעות אחרונות הוא יודע לספר כי לפנטגון כיום שלוש מטרות. האחת לפגוע בכול מטרה על כדור הארץ תוך דקות מרגע ההתראה. השנייה מערכת יירוט הלווינום שמפתחת סין וארצות הברית רואה בה את האיום הגדול הבא והשלישית היא ההתלקחות המחודשת של המלחמה הקרה עם רוסיה. אולם כלל לא ברור אם ארצות הברית מסוגלת לעמוד בתקציבי ענק אלו . כלכלת ארצות הברית מסתמכת על הצטברות של חוב ענק לגורמי חוץ. הגירעון הנוכחי של ארצות הברית – הפער בין מה שמוציאים תושבי ארצות הברית בעולם בשנה ובין הסכומים שהם מרוויחים בחו"ל בשנה – גירעון המואץ בשל הבזבזנות הממשלתית ושיעורי החיסכון הנמוכים במגזר הפרטי, הולך וגדל; סך החבויות נטו במישור הבין-לאומי עומד על יותר מרבע מהתוצר המקומי הגולמי. ירידת שער הדולר יכולה בהחלט להביא לסירוב של משקיעים זרים להמשיך ולצבור נכסים דולריים שיגרום לדולר לצנוח עוד יותר , לשיעורי הריבית לנסוק ולכלכלת ארצות הברית להתדרדר למשבר, משבר שיגרור בעקבותיו את הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית.. . עד 1989 הייתה ארה"ב המלווה של שאר העולם אבל גירעונות מסחריים כרוניים הביאו את ארצות הברית למעמד של הלווה הגדולה ביותר בתולדות העולם. חובה החיצוני של ארצות הברית עמד לפני שלוש שנים על 10.5 טריליון דולר והוא עלה על חובות של מדינות זרות לארצות הברית (7.9 טריליון דולר), דהינו מינוס 2.6 טריליון דולר בראשית שנת 2004, או 24 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי כיום הוא עומד על 48 טריליון דולר, דהינו כל אזרח אמריקאי, ילד, גבר או אישה חייב בממוצע 164,287 דולר. בשנה שעברה בלבד החוב הממשי הגיע מ2.6 ל 3.9 טריליון דולר. וחוב זה ממשיך לעלות. די ברור שהפער בין עוצמתה הצבאית האדירה של ארצות הברית ושקיעתה הכלכלית דוחף את שליטי ארצות הברית לנסות ולהשתלט על מרכזיים תעשייתיים מפותחים ולא סתם קולוניות כפי שנהגו מרבית השליטים האימפריאליסטים עד למלחמת העולם השנייה.. את המדיניות של כיבוש מרכזים תעשייתיים מפותחים ולא רק מדינות ה"עולם השלישי", התחיל האימפריאליזם תחת שלטונו של היטלר בשנות השלושים של המאה הקודמת. כאשר השתמש בעוצמתה הצבאית של גרמניה כדי לכבוש את אירופה. מדיניות אגרסיבית זו המשתמשת בתעשייה הצבאית האדירה,שמבחינת צרכי התפתחות החברה האנושית אינה אלא בזבוז משווע,המעיד עד כמה המעמד השליט הוא ריאקציוני, דוחפת להחרפת המתחים בין המדינות האימפריאליסטיות. יש אנשי "שמאל" שיסיקו מכך כי תפקידם של אנשי השמאל הוא לעמוד לצדן של מעצמות אימפריאליסטיות, יותר חלשות. שמשום כך "פחות גרועות" אולם את הטיעון הזה כבר שמענו במלחמת העולם השנייה ואף הראשונה. מלחמות המעידות על כך שהתנאים החומריים למהפכה סוציאליסטית עולמית לא רק שקיימים אלא אם לא נאבק למהפכה סוציאליסטית עולמית קיימת סכנה ממשית לכך שהטענה של פקיומה בדבר סוף ההיסטוריה תתממש אולם בדרך שונה מאוד. נתונים מ2004 מעידים שבאופן רשמי בעולם כולו מבזבזים על תעשיית הנשק 1100 ביליון דולר כאשר שני שליש ממנו בארצות הברית$623 billion אין גם כל ספק כי נתונים אלו מיושנים והבזבוז הנורא גרוע בהרבה ב 2007 בסכומי עתק אלו ניתן היה לבער את העוני, המחסור בדיור ובביגוד ומקומות מגורים. אולם זה לא ניתן להיעשות במסגרת השיטה הקפיטליסטית הנרקבת. לא אחת שואלים אנשים המטילים ספק בנכונות הניתוח המרקסיסטי, אם זו אכן שיטה רקובה, מודע איפה היא ממשיכה להתקיים? הרי אם מרקס צדק, כך הם אומרים החברה מזמן הייתה צריכה להיות חברה סוציאליסטית! טענתם נשענת על הגיון רפורמיסטי מובהק המניח שניתן לעבור מחברה אחת לשנייה, כאשר המעמד השליט הוא ריאקציוני ללא מהפכה של מעמד מודע לתפקידו, ובימינו מעמד זה יכול להיות רק מעמד הפועלים. כל מי שלמד היסטוריה יודע כי רומא החלה בתקופת שקיעה וריקבון כבר בתקופה של 12 הקיסרים האחרונים,אך נותרה עוד 200 שנים. המעמד הפיאודלי כבר היה ריאקציוני במאה ה-15 אך השיטה החזיקה עד שלהי המאה ה-18 . פרוגרס אינו עניין דטרמיניסטי אלא תוצאה של פעולה מודעת של המעמד המהפכני הצומח ברחם החברה הקיימת. מעמד המתארגן במפלגה מהפכנית כפי שהבולשביקים היו. השאלה איפה היא שונה, מה מסביר את העובדה כי למרות התקוממויות רבות של מעמד הפועלים במאה וחמישים שנים אחרונות לא הצליח מעמד הפועלים להחליף את ההנהגות הרפורמיסטיות של מעמד הפועלים- הסוציאל דמוקרטיה ואחריה המפלגות "הקומוניסטיות"-הסטליניסטיות. התשובה טמונה בהבנת התהליכים ההיסטוריים כפי שהתרחשו וזה כולל את האשליות שלזרמים פוליטיים שונים היו בסטליניזם על כל גווניו ובסוציאל דמוקרטיה ואחר ההתנוונות של "הטרוצקיזם האורתודוכסי" שהסתגל לכוחות שונים ממעמד הפועלים. יש ללמוד לקחים אלו ולהבנים היטב, משום ששקיעתה של ארצות הברית כמעצמה כלכלית, החרפת הניגודים הבין -אימפריאליסטים, מביאות שוב לתקופה בה מעמד הפועלים עולה מחדש ככוח עצמאי, זאת אנו רואים היטב לא רק באמריקה הלטינית, אסיה, במזרח התיכון ובמיוחד בומצרים בעוד שהפוליטיקה של השמאל הרפורמיסטי והסמי רפורמיסטי ממשיכה את ההסתגלות למעמדות שונים ממעמד הפועלים.. את הוואקום שנוצר, יכול למלא רק זרם מהפכני מרקסיסטי המבטא את אינטרס מעמד הפועלים העולמי, אשר יסייע למעמד המודע להתארגן כמפלגה מהפכנית עולמית..