המבחן האחרון של ד"ר יעקב פריש-סיפור גבורה בצל השואה.

המבחן האחרון של ד"ר יעקב פריש-סיפור גבורה בצל השואה.

ד"ר פריש היה היועץ לסטודנטים בביה"ס להנדסאים בו עבדתי. עבדנו באותו חדר. ד"ר פריש, אורנה ואני. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הופסקו לימודיו של ד"ר פריש והוא נדון לעבודה בכפיה בקור הסיבירי ונדודים ברחבי רוסיה ואוקראינה וגם שהיה במחנה מאטהאוזן. עם השחרור, עוד כשסימני הרעב והמצוקה ניכרים בגופו ובנפשו ניגש ד"ר פריש להיבחן את המבחן האחרון לקראת הסמכה כד"ר למשפטים. הוא קיבל את תעודת עוה"ד ועלה ארצה בשנת 1949 עם אשתו ובתו הקטנה שרק נולדה.
בתו השניה, נעמי לירן פריש, שנולדה כאן בארץ, הוציאה סרטון קצר על מסעותיה בעקבות אביה.
לגמרי במקרה תוך כדי שיטוטיי באינטרנט נתקלתי בבלוג שלה ויצרתי איתה קשר. היום נפגשנו והפגישה היתה מרגשת.
 

Y. Welis

New member
איך הוא הגיע מסיביר למחנה הריכוז? נלקח בשבי?

היה מעניין לשמוע את הפרטים (ואולי לשים קישור בפורום שואה).
 
הוא גויס (נשבה) לעבודות כפייה בשרות הצבא הגרמני

בלב רוסיה והאסירים נדדו עם הצבא בכל רחבי רוסיה, עד שלקראת סוף המלחמה צרפו אותם למחנה מטהאוזן (כמדומני).
אני אוכל לתת מידע מדויק יותר כשאקבל את החוברת ואראה אל הסרטון.
 

Y. Welis

New member
כנראה הצליח להעלים את היותו יהודי, אחרת היה מחוסל מיד

היו אגב מקרים נדירים של יהודים ששרדו בעבודות כאלה, כמו יהודים פולנים שגוייסו כעובדים בשירות הרכבות הגרמני ברוסיה, ועבדו שם ושרדו את המלחמה (או יהודים הונגריים בשירות הצבא ההונגרי - אם כי שם לעיתים חוסלו ע"י ההונגרים).
&nbsp
היה גם מקרה נדיר של יהודי (שהסתיר את זהותו) שגוייס ע"י הגרמנים כשומר, ושמר באתר השמדה ברוסיה.
&nbsp
אבל אלה היוצאים מן הכלל.
 

Y. Welis

New member
היום גם השלאף שטונדה היא חלק מהנוסטלגיה... אין עוד.

פעם הייתי יכול לשמוע (או לחוש) איך העיר נרגעת בין 2 ל-4, ואז חוזרת להמייתה הרגילה.
&nbsp
היום - זו סתם עוד שעה; הרחבה של הצהריים-בוקר. רק ב-5-6 יש רגיעה. במסגרת תזוזת השעות קדימה, שהחלה ב-04'.
 
בחיפה-בשכונה שלי,בהחלט מורגשת כניסת השבת


לולא הגנן הזה.
 

Y. Welis

New member
אם יש דתיים.

אגב שבת - השקט של בוקר שבת. פעם היה חזק ומיוחד; היום - בקושי שרד (אפילו ליל שישי במאה שערים כבר לא מה שהיה).
&nbsp
מבחינתי זה היה אחד הזמנים הקסומים בארץ (עד אמצע התשעים), ודווקא בערים הגדולות. חסר כיום.
 

ג רפאל

New member
למזלי - אנחנו גרים במקום שכל יום כל היום כמו שבת בבוקר.

פרט לימים שפועלי העיריה מעירים אותנו לפינוי הזבל. כמובן בכל יום יש פינוי של סוג אשפה אחר. אשפה יבשה\רטובה\ניירות
וכמובן שכל בית הזמין את הגנן שלו ליום אחר ושעה אחרת....

אגב כך. פעם היה שקט יותר כי לא היו כל כך הרבה מכוניות, פלאפונים טלביזיות וכו'
וגם היו פחות תושבים.
 
אין דתיים במיוחד- אבל ברחוב שלנו

יש תחבורה ציבורית ובשבת - אין אוטובוסים והפקק שנוצר בשעה 9:00 בגלל קירבת בי"ס ריאלי ברחוב שלנו - ההורים (שכולם עובדים מ-9 עד 5) מביאים את הצאצאים לבית הספר. תמיד תהיתי אם ההורים עובדים, מי זה בדיוק שמתייצב לקחת את האינגעלעך בצהריים עם הרכב... האינגעלעך בגיל חטיבה, לא תינוקות.
 

Y. Welis

New member
היתה כתבה באחד העיתונים הכלכליים - היום אחוז התלמידים

שמובאים ברכב פרטי, זהה לאחוז שבאים בתחב"ץ. כבר רגילים לחיים בסטנדרט אחר.
בזמני לפני 30 שנה - היינו מקבלים תלושים לאוטובוסים (לא אני ספציפית - מי שגרו בשכונות מסויימות).

אגב פינוי אשפה בבוקר - יש ארצות שבהם מי שמקדים, נענש - כתבה שהיתה לפני חודש באחד העיתונים הכלכליים סיפרה על עובד בצפ' קרוליינה שהקדים לפנות אשפה בבוקר, ונידון לחודש מאסר...

לדעתי כיום שליש ויותר מתושבי הערים הגדולות בארץ, חשופים לרעש 'חודרני' בדירות שלהם - מהרחוב, מרכבים, שכנים, שיפוצים, אירועים ועוד.
 

sharpantie

New member
רעש חודרני

פעם מזמן גרתי באזור שקרוב למסלול הנחיתה בנתבג (הישן) וכמובן שסבלנו מרעש המטוסים
המתקרבים לנחיתה. מה שזכור לי מאז זה שהיתה בעיה לשמוע חדשות בעיקר ב 7-8 בערב.
פתחנו רדיו ושמענו; קול ישראל מירושלים השעה שבע והרי החדשות מפי.....טררררררררר
ררררררררררררררררררררררררר מזכיר ההסתדרות אמר אתמול ש..... טרררררררר
וזהו סוף החדשות.
 

Y. Welis

New member
תופעה ידועה. פעם התארחתי ביד אליהו, והיה מדהים לראות מטוס

נוחת מהמרפסת ב-7 בבוקר... נוף מרתק, חוץ מהרעש כמובן.
&nbsp
אגב משפט פיצויים של מיליארדים מתנהל כבר כמה שנים בין הישובים שסביב נתב"ג לרשות. לדעתי צריך לוותר על הכסף לטובת מיגון אקוסטי לכלל הבתים ברדיוס 20 ק"מ. יצא להם זול יותר.
&nbsp
בזמנו ב-86' או 87' העבירו מסלול גישה אחד מעל למרכז בת-ים. רעש מדהים, וכמעט בלי הפסקה. אבל אז זה היה קוריוז. היום כבר זו שיגרה. בדיעבד אני מעדיף כאלה רעשים על פני אחרים - לפחות הם לא נעשים מתוך הנאה על חשבוני.
 
למעלה