המדינה בלהבות (או מה קורה בעיראק)

[ashmash]

המדינה בלהבות (או מה קורה בעיראק)

למי שיצא לצפות ברשת CNN בימים האחרונים ודאי יצא לחזות במראות של עיר המעלה אש ותמרות עשן. חלק ודאי שמחו למראה של בירת עיראק, אוייבתנו הגדולה, בוערת. לחלק מהאנשים ודאי לא היה כל כך נעים לצפות בתמונות החורבן, במיוחד אחרי התמונות שהגיעו מבתי החולים (שאגב לדעתי, את רובם היה ניתן גם לצלם לפני חודש ועדיין הכל היה נראה די דומה). אך היה קשה להשאר אדישים לכדורי האש שנראו על המסך הקטן. המראה הזה הזכיר לי מעט את ארועי ה-11 בספטמבר שהביאו (באיחור מה) לפתיחתה של המערכה הנוכחית בעיראק. אני מניח שמרבית העיראקים, אשר יושבים בגלות מקבלים את התמונות ברגשות מעורבים. מצד אחד קשה לראות את המולדת שלך נשרפת ומהצד האחר המבצע הזה, המכונה המבצע לשחרור עיראק, יביא ככל הנראה להחלפת המשטר הרודני השולט כיום בעיראק. איזה משטר יבוא אחרי משטרו של חוסיין, למיטב ידיעתי אין איש יודע. יתכן ואת הרודן האנטי אמריקאי, יחליף בסופו של דבר רודן פרו אמריקאי. יתכן ועיראק תחולק לשלוש מדינות - ערבית-שיעית בדרום, ערבית-סונית במרכז וכורדית בצפון (מדינה כורדית עלולה ליצור תקדים בעייתי בעיני התורכים והאיראנים, בהם מתרכז גם כן מיעוט כורדי המעוניין להקים את כורדיסטאן במפגש של שלושת המדינות). יתכן ותוקם פדרצייה שתגשר בין שלושת הקבוצות האתניות שחיות בעיראק ונתגבשו לידי מדינה אחת רק בשל הבריטים ששלטו בעיראק בתחילת המאה הקודמת (הבריטים עשו צרות רבות שהמפורסמות שבהן הן הסיכסוך ההודי-פקיסטאני שעלול להתלקח לידי עימות גרעיני והסיכסוך במזרח התיכון שאנו חלק ממנו). לדעתי, סביר שלא תקום מדינה דמוקרטית מחורבות הדיקטטורה העיראקית. אמנם מן המאה שעברה, מוכרים תקדימים למדינות דיקטטוריות שהפכו לדמוקרטיות, כמו גרמניה הנאצית ויפן הקיסרית, שכיום משמשות מופת לדמוקרטיה, אולם לא כך המצב בעיראק ורק אפרט את התשתיתיות המעולות שהיו קיימות בגרמניה ויפן, הסדר והמשעמת של עמים אלו והמסורת עתיקת השנים של מדינות אלו (בניגוד לעיראק שקיימת פחות ממאה שנים). הדבר המעודד בעיראק, הוא שקריסתו המוחלטת הצפויה של השלטון, עשויה בכל זאת ליצור תנאים להבשלת דמוקרטיה בעיראק ועידוד המדינות הסובבות את עיראק ללכת בתלם, כלומר להתיישר על פי הקו שנוקטת ארה"ב ולא ללכת נגדה. דבר זה עשוי להאיץ הסכמי שלום בין ישראל למדינות השכנות, אך שוב, רוב הסיכויים שהמלחמה הזאת לא תוסיף לאהבת ישראל בקרב מדינות ערב, אלא לשנאה של ה"ציונים" שהביאו להריגת חפים מפשע בעיראק. בימים האחרונים נראות הפגנות רחבות כנגד המלחמה במדינות ערב (שעד כה היו שקטות יחסית) ובקרב הציבור במדינות המערב. בעוד שמרבית הדיפלומטים מעדיפים לשתוק כאשר התותחים רועמים, באים אזרחיהן של אותן מדינות ומצביעים ברגליים. דבר זה עשוי לערער את יציבותם של כמה משטרים במדינות ערב (שמיהרו לדכה את ההפגנות הכוח ואלימות) ואולי להחלפת השלטון בבחירות הבאות, במדינות בהן לעם יש השפעה על נבחריו, שבחרו להתעלם ממנו ולצאת או לא למנוע מלחמה במזרח התיכון. לסיכומו של דבר, אני חושב שהחשיבות של מלחמה זו, בניגוד למה שחלק מהציבור בישראל חושב, הוא לא אם ישראל תותקף, אלא כיצד תתגלגל הפוליטיקה הערבית והכלל עולמית בשנים הבאות. זה תלוי הן בתוצאות המלחמה (מהירות השגת הניצחון, העלות בקורבנות ועלות כלכלית והמשטר שיקום בעיראק ביום שאחרי). מעניין יהיה לצפות בתוצאות בעוד מספר שנים ולראות האם באמת מדובר בסתם עוד מלחמה, או במלחמה שהיוותה את כף המוזניים בפוליטיקה העולמית.

 

[יוסי שורץ]

את מי משרתת המלחמה הזאת?

למרות עוצמת מכונת המלחמה האימפריאליסטית כנגד עם קטן הנלחם בכלי נשק מיושנים, ההתנגדות ההרואית של העם העיראקי שמה מקלות בגלגלי המרכבה האימפריאליסטית האמריקאית-אנגלית וחושפת את שקריה. השקר כי העם העיראקי יקבל בברכה את הפולשים נחשף, השקר כי הצבא העירקי הורג שבויי מלחמה נחשף. השקר כי המלחמה תהייה קצרה נחשף. השקר כי לצאדם חוסין נשק להשמדה המונית נחשף. עתה גם נחשף השקר כי האימפריאליזם לא נלחם באזרחים. אל מול ההתנגדות האדירה של העם העיראקי בערים, האימפריאליזם מפציץ מרכזי אוכלוסייה אזרחית. מאות אזרחים נהרגו אלפים נפצעו. האימפריאליזם נערך ומביא תגבורות רבות כדי לכבוש את בגדד, עליה הוא הטיל מצור, בדומה למצור אותו הטילו הנאצים על סטלינגרד, מלחמת הרעבה והחלשה ממחלות. כדי להכין את הרקע ולגרום לדמורליזציה הוא פוגע ורוצח אזרחים רבים. עתה מתחילים אנשים שאינם מעורים בפוליטיקה בכל העולם כולל במדינות האימפריאליסטיות לשאול מספר שאלות כמו: לשם מה בעצם נערכת מלחמה זו? כמה בעצם היא עולה ? מי ישלם עבורה? מדוע העירקים נלחמים בכזו גבורה? איך מסיימים מלחמה כזאת? והתשובות מתחילות להתברר להמונים: זאת מלחמת שוד הנפט וארגונו מחדש של העולם לטובת בעלי ההון הגדולים האמריקאים והאנגלים. מאחורי הויכוח מי "יבנה מחדש" את עיראק מסתתרת השאלה האמיתית אילו חברות בינלאומיות ישדדו את הנפט וישלטו על השוק העיראקי, ואחרי עיראק על מדינות רבות נוספות, וכבר קופצת המדינה הציונית וחולמת על צינור נפט ממוסול לחיפה. מלחמה זו אינה זהה למלחמה של העם הוייטנמי, שם למרות המשטר הסטליניסטי ,האיכרים קבלו את האדמות והמפעלים והבנקים הולאמו. שם להמוני העם היה אינטרס ישיר בהגנה על האינטרסים שלהם. עיראק היא מדינה קפיטליסטית ומשטרו של צאדם החזיר אחורה את הרפורמות המתקדמות בכלכלה שקדמו להפיכה הצבאית של האגף הימני הפרו אימפריאליסטי של הבעת אשר העלה את צאדם חוסין ב1979. אולם המוני העם העיראקי יודעים מניסיון שלהם עם הסנקציות שרצחו בין חצי למיליון ילדים, כי האימפריאליזם נלחם לא כנגד משטרו של צאדם אלא כנגדם. מסיבה זו חוזרים הפועלים העיראקים העובדים בירדן ומדינות אחרות הביתה להלחם על הבית! בניגוד למלחמת המפרץ הראשונה אותו שילמו כווית וסעודיה בתמלוגי הנפט הפעם ישלם מעמד הפועלים בארצות הברית ובאנגליה את מחיר המלחמה והכיבוש העשויים להגיע באופן ריאלי ל600 מילירד דולר. אם תחילה מחיר הנפט הגולמי נפל עתה הוא מטפס מעלה מעלה ומחיר זה יוסיף למשבר הכלכלי. מחיר המלחמה האימפריאליסטית בעיראק הוא חורבן ומוות של אזרחים וחיילים עיראקים כאמריקאים ואנגלים על מולך רווחי ההון. זעם ההמונים במזרח התיכון יוצא כנגד השליטים המשתפים פעולה עם האימפריאליזם, במיוחד במצרים ובירדן משום שהם שותפים זעירים של האימפריאליזם כנגד שינויים מתקדמים באזור. כל הכבוד למתנדבים הבאים לסייע לעיראק, אולם זה הזמן שסוריה עצמה תתערב באופן צבאי, זה הזמן להפיל את ממשלות הבוגדים במצרים ובירדן ולהעלות במקומן ממשלות שתתמוכנה במלחמת הגבורה של העם העירקי. זעם זה יוצא גם כנגד מנהיגי השבטים הכורדים המשתפים פעולה עם האימפריאליזם, תוך בגידה חדשה בבני העם הכורדי. זעם זה מוצדק לחלוטין, כדי לנצח את האימפריאליזם יש להפיל את המשטרים ואת כל המנהיגים המשתפים פעולה כנגד ההמונים. העם הכורדי יכול לזכות בזכות ההגדרה העצמית שלו הנשללת כיום על ידי אירן, טורקיה ועיראק רק בעקבות התבוסה לאימפריאליזם, במסגרת פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון. העם הפלסטיני יקבל את עצמאותו אך ורק במסגרת מאבק זה כנגד האימפריאליזם וכנגד משתפי הפעולה עמו. לשם כך יש לאחד את כל ההמונים, כורדים כערבים, ואף את היהודים המתחילים להבין כי מלחמה זו היא גם נגדם , ואם ברצונם להתקיים עליהם לצאת למאבק על האינטרסים הממשיים שלהם לצד האחים והאחיות –ההמונים במזרח התיכון ובעולם. השאלה שיותר ויותר אנשים שואלים בהפגנות האדירות והנפלאות כנגד האימפריאליזם בכל העולם היא אך מה עוזרות ההפגנות. התשובה אותה מתחילים המוני העם בכל מקום להבין היא כי הפגנות כשלעצמן אינן יכולות לעצור את מכונת המלחמה האימפריאליסטית, לשם כך יש להביס את האימפריאליזם ובסיסו הקפיטליזם המנצל, ולהקים מדינות חדשות של מעמד הפועלים ובני בריתו, אולם לשם כך יש לעשות דברים רבים כהפגנות, חסימת אספקה ותחמושת למלחמה האימפריאליסטית ושביתות כלליות כדי להכין את הרקע לשינוי פני החברה לטובת ההמונים. לשם כך יש צורך בחזית מאוחדת של כל ארגוני הפועלים וההמונים. ההפגנה האחרונה בסכנין בה השתתפו עשרות אלפים, הפגנה בה התנוססו לצד הדגלים האדומים, גם הדגלים הכתומים והירוקים יחד עם דגלי פלסטין, מוכיחה אמת פשוטה זו ומי שיחבל בחזית המאוחדת, מי שמסרב לפעול יחד מרים את ידו נגד מאבק ההמונים. המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים תבנה בתוך מאבק אדיר זה. העם העיראקי אינו לבד-להביס את המלחמה האימפריאליסטית

 

[hary_i]

שמח לראות עוד אדם שפוי בפורום