זה לא ריבוע ולא משולש אלא
זה עניין של שימוש ראוי במונחים. כשליבוביץ שואל "מה זה ערך?" הוא אינו מתעניין בשאלה לְמה בני אדם נוהגים לקרוא ערך, אלא שאלתו היא מה ראוי שיקרא ערך. וכן הוא נוהג לגבי המונחים החשובים שהוא עסק בהם, כגון דת, מוסר, מדע ועוד. ובכן, מה ראוי שיקרא "ערך"? האם כל דבר שאדם רואה אותו כחשוב, או כראוי, או אפילו נעלה, ראוי שיקרא ערך? התשובה של ליבוביץ לשאלה זו היא שלילית. ערך הוא הדבר החשוב ביותר, הראוי ביותר, הנעלה ביותר. וכיון שיכול להיות בליבו של אדם מסוים בזמן מסוים רק דבר אחד שהוא החשוב ביותר, הראוי ביותר, הנעלה ביותר, הרי אדם מסוים אינו יכול להחזיק בזמן מסוים אלא בערך אחד. בצד אותו הערך יכולים להיות עוד הרבה דברים חשובים, או ראויים, או נעלים, אבל לכלל ערך הם אינם מגיעים, משום שאם קורה והם באים לידי התנגשות אם אותו הדבר שהוא הערך, הרי הערך דוחה את כולם, ושום דבר אינו דוחה אותו. אז קיום מדינה עצמאית לעם היהודי הוא דבר חשוב, אפילו ראוי, ואפילו נעלה, אבל הוא עדיין אינו הערך של ליבוביץ, כי הערך של ליבוביץ הוא עבודת השם, ואם קיום מדינת ישראל, כמות שהיא, בא לידי התנגשות עם עבודת השם, אז המדינה נעשית נושא לביקורת ולגינוי ולמאבק נגדה.
אז כשליבוביץ אומר התנגשות בין ערכים הוא אינו מתכוון שקיימת התנגשות בין ערכים אצל אותו אדם, אלא התנגשות בין ערכיהם של בני אדם שונים. יש מי שהדת היא בשבילו הערך, ויש מי שהמדינה היא בשבילו הערך, ויש מי שההומניזם הוא בשבילו הערך, ויש מי שהליברליזם הוא בשבילו הערך, ואלו אינם עולים בקנה אחד ובהכרח הם יבואו לידי התנגשות ומאבק. אבל ייתכן שאצל אותו אדם תתרחש התנגשות בין הערך שלו ובין דברים אחרים שהוא רואה אותם כחשובים או כראויים או כנעלים, ואז - ככל שאותם דברים הם חשובים וראויים ונעלים - הוא יאלץ לוותר עליהם. זה בדיוק המקרה של אברהם אבינו במעמדו בעקדה. והדוגמה שאתה מביא בעניין ההכרעה בין בגידה במולדת ובין בגידה בחבר, הוא אותו עניין בדיוק. אין כאן התנגשות בין ערכים אלא בין דברים שבעיני בעליהם הם חשובים וראויים ונעלים, ואם הנאמנות לחבר היא יותר חשובה בעיניו, או אולי אפילו הכי חשובה (= ערך), אז במקרה שהוא יבוא לידי דילמה, הוא יעדיף לבגוד במולדת. זה בדיוק אומר שהנאמנות למולדת אינה ערך בשבילו. זה אמנם דבר חשוב, ואפילו נעלה, אבל לא ערך.
עכשיו לעניין הצרכים. כאן יש להבחין בין צרכי האדם הנובעים מעובדת היותו יצור ביולוגי, שעל חלקם אין לו בכלל שליטה (כגון כל עניין ההפרשות שלו), ועל חלקם יש לו שליטה (כגון תזונה), ובין הצרכים הנובעים מעובדת היות האדם יצור חברתי, ועל אלה יש לו שליטה מלאה. ז"א, אין אדם כפוי לחיות בחברה מסוימת דווקא, או לחיות בחברה בכלל. אבל אם אדם רוצה להיות חלק מחברה מסוימת, הרי שהארגון החברתי כפוי עליו, וצורת הארגון החברתי הנוהגת בימינו היא המדינה. אמנם צורת האירגון הספציפית הזאת אינה הכרחית, אבל בכל חברה הכרחי שיהיה מוקד של כוח כפיה מוסמך (ממשלה, מלך, צ'יף) על מנת שאפשר יהיה לקיים חברה מתוקנת ולא אוסף של יחידים שכולם נלחמים זה בזה. למוקד הכוח הזה קורא ליבוביץ "מדינה", ולכן המדינה היא הכרחית, כלומר צורך. היו אמנם הוזי הזיות וחולמי חלומות שהאמינו שניתן לקיים חברה על יסוד אמנה חברתית וולונטרית, ואף הטיפו לזה, אבל זה לא מחזיק אפילו מים. איפה אתה מוצא חברה כזאת? אפילו הקיבוץ שלנו, שהוא הדבר הכי קרוב שאפשר למודל הזה, החזיק מעמד בקושי דור אחד ואח"כ התפורר. וקיבוץ זו חברה קטנה מאוד, אז תאר לך מה יהיה גורלה של מדינה כזו.
לסיכום: ערך אינו דבר חשוב וטוב וראוי סתם, אל הכי חשוב, הכי טוב והכי ראוי, וזה יכול להיות רק אחד. מדינה, שמהותה היא כוח כפיה מוסמך, היא צורך למי שרוצה לקיים חברה של בני אדם.
