מח"פ כידוע נמצא בהתקפה אכזרית ע"י רוב חברי הפורום,
לא, האמת שאני נאהב ונערץ על-ידי רוב חברי הפורום
לאחרונה הוציא את מניפסט "אני עשיר לכן אני מתנהג ככה" למרות שלא נקב באמת בסכומי ההון של ההורים
שלו
כי יש גבול אולי? חצוף!
והשאיר אותנו רק עם נעליים ב 3000 ש"ח שזה מרשים אבל עדיין לא אומר כיון שהמחירים עלו מאוד.
אני לא מרגיש צורך להוכיח בפניכם שום דבר, וזה לא היה הרעיון של לספר את זה. זה מה שכתבתי עליו באותו שרשור כי זאת הייתה דוגמה למשהו שבמקרה נפלט לי עוד קודם לכן בשיחה עם מישהו אחר, ביחד עם עוד כמה דברים שנפלטו לי בעוד כמה שיחות עם עוד כמה אנשים, ולכן חלק מהאנשים התחילו לשים לב ולדעת וחלק לא, ולכן ולמרות שהכסף לא חשוב ולא מעניין, ובוודאי שאין לו שום קשר אל הכתיבה שלי פה בפורומים, רציתי ליישר קו עם כולם ובכל זאת לחשוף את זה, וזאת אחת משתי הסיבות שכתבתי את השרשור ההוא.
הסיבה השנייה היא שיש הטוענים שדווקא יש ערך וחשיבות לחשיפת הרקע האישי, למרות שעל-פניו זה לא קשור לכתיבה בפורומים ולכן לא מעניין, רקע אישי כדוגמת הגיל, ההשכלה, המצב הפיננסי וכדומה', מכיוון שהדבר, כך לטענתם של אותם אנשים, מוסיף עוד נופך לדברים ומאפשר להבין את האדם, דבריו, דעותיו ועמדותיו בהקשרים גדולים ורחבים יותר, מה שמאפשר לשפר את איכות, יעילות ועומק הדיון, שאני חייב להודות, זה לפחות נשמע נכון, וכשכך מנוסחים הדברים, זה דווקא נשמע די משכנע, ועל כן השתכנעתי, והחלטתי לשחרר.
דרך אגב, אם הרעיון היה להוכיח את עושרה של משפחתי, או אם זה היה מעניין אותי, לא על הנעליים הייתי מדבר. כאמור, מה שקרה זה שזה מה שבמקרה אמרתי בהיסח הדעת בשיחה עם גולש אחר, ולכן זאת הייתה אחת משלושת הדוגמאות הספציפיות שהובאו בשרשור היציאה מהארון הפיננסי, כדוגמאות לדברים שנפלטו לי בשיחות עם אחרים שהתחילו להבין את הקטע ואת מצב העניינים, מה שבאיזשהו מקום דחף אותי לכתוב את השרשור המדובר וליישר קו עם כולם, שזאת כאמור, הסיבה מספר אחת מתוך שתיים ללמה כתבתי את השרשור ההוא.
אם הרעיון היה להוכיח שלמשפחה שלי יש כסף, או אם זה מה שהיה מעניין אותי, לא על הנעליים הייתי מדבר אתכם. אמנם כן, זה פרט הלבוש הבודד האחד היקר ביותר שיש לי, למרות שכן רציתי בעבר ואני ממשיך לרצות פרטי לבוש מסוימים שעולים עוד יותר כסף מזה, אבל ההורים לא מוכנים כי זה "נוגד את הערכים שלנו", ככה שהגבול הוא בעיקרון 2,000 שקל לפרט לבוש או אביזר בודד (לדוגמה המשקפי ראייה הנוכחיים שלי עלו ככה), למעט השעון רולקס ב-18,000 שקל שאבא קנה לי בארצות הברית לסוויט סיקסטין שלי, והאמת שגם 100 או 200 שקל יותר מ-2,000 זה עוד עובר מבחינתם של ההורים, ככה שלדוגמה החולצות הכי יקרות שלי מגיעות עד לכדי גג 2,100-2,200 שקל, ככה שהנעליים, שעלו 3,000 וחוצות במחירן באלף שקל את הגבול העליון של ההורים (אז איך שכנעתי אותם לקנות לי אותם? זה פשוט. השגתי אותם כמו את השעון. אמרתי להם שהיום הולדת שלי מתקרב ואפשר שזאת תהיה המתנת יום הולדת שלי [אצלנו העשירים לא קל לקנות מתנות אחד לשני כי יש לנו הכול, אז כשמוצאים מה אפשר לקנות למישהו עשיר ליום הולדת, מזיזים בעיה די גדולה מהדרך, וזה לא דבר של מה בכך]) הן כן פריט הלבוש הבודד האחד היקר ביותר שלי, אבל אם הרעיון היה להוכיח שלמשפחה שלי יש כסף, זה עדיין לא היה מה שהייתי בוחר לדבר עליו, כי גם אם לא בתחום הלבוש בהכרח, כבר הוציאו ומוציאים עליי יותר כספים בתחומים אחרים, ויש לי דברים טובים יותר להשתחצן איתם, עם השתחצנות היה הרעיון של השרשור ההוא, ואילו רק הייתי כזה סוג של בן-אדם, ואני לא.
לא שמעתי, לא מכיר ולא קונה אותם.
הנעליים הזולות הנוכחיות שלי הן נייק.
בעיקרון, המלתחה שלי גדולה, אבל מתחלקת לכאילו כמו שני מלתחות, ככה שכל מלתחה היא כמות סבירה פחות או יותר של פרטי לבוש. מלתחה אחת היא בגדים זולים, והשנייה היא בגדים יקרים.
הבגדים הזולים הם דברים שקניתי כי אהבתי את איך שהם נראים ואהבתי את העיצוב (לדוגמה מה שאני מראה לכם בשרשורי הגאון האופנתי שלי כדי לשאול לדעתכם). מדובר לדוגמה על חולצות פשוטות לחלוטין שמתחילות החל מ-100 שקל כולל המשלוח ועולות עד לכדי מקסימום-מקסימום של 150 שקל לחולצה, ונעליים שעולות עד לכדי מקסימום 1,500 שקל. את החולצות המדוברות אני שם פחות או יותר אך ורק בבית (אולי אני מסוגל לצאת עם אחת מהבית אם לדוגמה רק ירדתי לזרוק את הזבל). בנוגע לנעלי הספורט הזולות (הנוכחיות הן נייק ב-500 שקל), שנעלי ספורט זה הרי לבחוץ, אני שם אותן לדוגמה במקרים שאני הולך למקום שלא נעים או לא מתאים להגיע עם דולצ'ה וגבאנה ב-3,000 שקל, לדוגמה למרכזי הבחינה בשביל מבחני סוף הקורס השונים בתואר שלי באוניברסיטה.
הבגדים היקרים הם גם כן כמובן-כמובן דברים שאהבתי ואהבתי את העיצוב, זה הרי תנאי סף ובלי זה לא אקנה, אבל חוץ מזה ובגלל שאלו כמובן הדברים שאני לובש בחוץ, אז כאן כבר ברור שבאמת נכנס הקטע הזה של איך אני נראה, איך זה נראה, איזה רושם זה עושה, מה זה משדר, איזה מותג זה וכיוצא בזה. בשעה שהבגדים הזולים, זה לא מעניין אותי ולא חשוב לי מאיזה מותג הם הגיעו, אז אין שם משהו ספציפי ששולט בקו הכללי של המלתחה שלי, אבל הבגדים היקרים הם כמובן מותגי יוקרה ויש כמה ספציפיים ששולטים ברוב המלתחה יותר מאשר מותגי יוקרה אחרים. בנוגע לבגדים היקרים, יש לי בעיקר ויותר מכל דבר אחר, ורסצ'ה, פלין, ראלף לורן, ויותר מכל דבר אחר, דולצ'ה וגבאנה, שזה באופן כללי המותג האהוב עליי, בין אם אנחנו מדברים על חולצות ובין אם על נעליים, למרות שכמובן שיש לי גם במידות פחותות יותר עוד כמה מותגים יקרים מלבד הכמה עיקריים שאני אוהב יותר מאחרים, כמו לדוגמה מותג היוקרה המועדף עליי מעט פחות, אלכסנדר מקווין. במלתחה היקרה שלי יש חולצות שמתחילות ב-800 שקל (לדוגמה חלק מהדיסקוורד שלי עולות ככה) ועד לחולצות במקסימום-מקסימום 2,100-2,200 שקל של דולצ'ה וגבאנה לדוגמה.
כאמור, ככה עלו הזולות הנוכחיות. הזולות הקודמות היו ניו באלאנס צבעוניות מדליקות-מגניבות כאלו ב-1,500 שקל. האמת ש-500 שקל לנעליים, אפילו בשביל הנעליים הזולות של המלתחה הזולה, זה מרגיש זול בהגזמה, ולכן התלבטתי ממושכות באשר לקנייתן. בכל זאת, הנעליים הזולות זה לא כמו החולצות הזולות. הנעליים הזולות הן נעליים שאני באמת יוצא איתן מהבית אחר-כך והולך למקומות, אתה מבין מה אני אומר? אחרת ברור שלא הייתי שם זין וקונה ישר. ואני לא יודע אם אתה זוכר את זה, אבל האמת שבזמנו נעזרתי בחברים כאן בפורום באשר להחלטה אם לקנות אותן או לא, כי בכל זאת, אני כבר בן 26, ואולי נעליים ב-500 זה כבר לא מתאים, אבל היה רוב ללקנות אז קניתי אותן.
לעומת זאת מחירים של "מוצרי יוקרה" שהם בעצם גם מותגים למעמד ביניים גבוה כמו שאנל,ירדו.
הבושם שלי הוא שאנל. שאנל 5 לגבר
בקיצור הלז עלה על רעיון תחמני במיוחד לעלות את קרנו בקרב הקבוצה המקשקשת
כי אני צריך להעלות את קרני פה בתפוז אפילו עוד יותר?
אני שמח שלמדת איך סגול נראה. אני עוד זוכר כשקראת ל"כחול" סגול.
אני לא מתעניין ב"סגול". הוא מעניין לי את התחת.
קשה לי עם האוטו-אנטישמיות שלו, עכירת ועקירת הישראל שלו, עידודו ירידה מהארץ, האקטיביזם הנמרץ שלו באשר לכל אלו, ושנאת המוות שלו נגד עמו, אנשיו ומדינתו.
לטיפול פסיכולוגי דחוף, וכשזה מגיע ממני, סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ואני לא אגיד איזה עוד דברים אני במדע הזה, זה אומר הרבה מאוד.
והוקיע אותו על בגידה וכד',
בניסיון נואש לעלות את מעמדו ה"חברתי" ז"א שיתייחסו ברצינות למה שהוא אומר.
בהתחשב בעובדה המוכחת שאני הגולש הכי מעניין, נערץ ופופולארי באתר, אינני צריך "להעלות את מעמדי החברתי", ומספיק אנשים מתייחסים אליי ברצינות גמורה. תודה רבה לך
וזאת כאשר הצהיר ימים קודם שיש לו דיעה פוליטית אבל הוא לא מתעסק בפוליטיקה ומבין את כל הצדדים.
הביקורת שלי כלפי "הסגול" אין משמעה הבעת עמדה פוליטית. לצורך הדוגמה אני יכול להיות השמאל הכי קשה שיש או הימין הכי קשה שיש, וזה לא משנה בכלל וזה לא מעיד על שום דבר וזה לא פוגע בזכותי להביע את תחושת הגועל והקבס, הזעזוע ושאט הנפש מהצורה שבה "הסגול" פועל ימים כלילות כדי לכתוב והפיץ פוסטים ארוכים של אוטו-אנטישמיות, שנאת יהודים, שנאת עם ישראל, שנאת מדינת ישראל, עכירת ישראל ב-כ' וב-ק', ועידוד ירידה מהארץ, הכול בשעת מלחמה, הכול בגלל הבעיות הפסיכולוגיות הקשות שלו בינו לבין עצמו שעליהן דובר בהרחבה בשרשור שכתבתי ובו השתמשתי בו כמקפצה על-מנת לדבר על הפסיכופתולוגיה של האוטו-אנטישמיות של אנשים מסוגו:
הפסיכופתולוגיה של האוטו-אנטישמיות. כיצד יהודי ישראלי יכול לשנוא (אבל שנאת מוות של ממש, עם רצח בעיניים, כן?) את הדת של עצמו, את העם של עצמו, את המדינה | תפוז פורומים (tapuz.co.il)
לסיום וכנספח לדברים אצרף את שרשור היציאה שלי מהארון הפיננסי שאליו התייחסת:
השם שלי הוא מאור פז, והחלטתי לצאת מהארון | תפוז פורומים (tapuz.co.il)
