המוביל

[koryz]

המוביל

איכשהו הפכתי למוביל. לא לכולם אכפת, לא כולם רואים הכל. וזה נכון, שיש כלפיו ביקורת, ואני מתמודדת עם זה. עד שמסביב יש מילמולי הסכמה. כי רק מבקר אחד או שניים, יכולים לקטר (וגם אז, באותו זמן להודות שהם לא מעוניינים בתפקיד) לעומת זאת חמישים האיש שמסכימים יהיו בשקט עד, שאני אעיר אותם רעש הוא דבר חיובי. אין שום סיבה שהצד הצודק יהיה בשקט ומקבלים פילוסופיה, ונקודת מבט של אחרים זה נכון שכמה רעשי רקע אינם חשובים. אבל הם מוכרחים לקבל צד שכנגד כי עם כל הכבוד לידיעה שיש צדק, הוא גם צריך לצאת לאור

 

[koryz]

ועם כל הכבוד

לכולם, לא כולם רואים הכל. (כרגע אני מדברת על הביקורת החיצונית) והייתי יכולה להיות נודניקית, ולספר בדיוק למה האמת, שזה לא כל כך משנה לכל אחד יש את הקצב שלו את הרצונות שלו והנקודה היחידה, ששווה התייחסות לעצמי היא העצמי הקודם. כשרוב האנשים, לעומת זאת, מסתכלים על האידיאל. ומכאן הרבה מורת רוח בין אם זה בחדר הכושר, בעבודה, בלימודים. אז אולי האצן האולימפי, שאתן כל כך מתלהבות משקיע תשע שעות אימונים ביום ואין לו (בכלל) חיי חברה ואולי העובדת המצטיינת, שאתם כל כך מעריכים (ובצדק) לא משקיעה רבע מכם במשפחה, בכושר או בכל אלמנט משמעותי אחר. אז מה! מדוע אנשים מזמינים לעצמם כאבי לב? מדוע לכוון את השור הזועם אל עצמנו? נכון, כולם מקנאים בכולם, ויש הרגשה שיש מקום אחד לכל אחד. או בפסגה, או בתחתית האמת היא שיש הרבה מקומות באמצע ויש הרבה סרטים וכל אחד בוחר לאן ללכת ועד הנשימה האחרונה עוד יש מה לעשות..(ותמיד אפשר ללכת לא בשאות השיא) אז באותה מידה שחברה אחת יכולה לספר לי שהשמנתי, האחרת תראה שעליתי בשרירים, לאחרת נדמה שאני יותר רזה מה בכך? הדעה שלהן מספרת אך ורק את נקודת המבט הסובייקטיבית שלהן היא לחלוטין חסרת חשיבות, ואיננה ראויה ליותר משניית התייחסות אחת אם כבר, חברה טובה באמת תראה הרבה מעבר לכך ואחרי הרבה שנים, תראה צורה נקייה, של האדם שהנני, (מבלי להתעכב בסוגיה המרתקת של איזה אבות מזון בדיוק מרכיבות אותו) ותבין את השוני, תקבל אותו, ותאהב את הביחד שלנו (שהוא תוצר בפני עצמו) ובסופו של דבר, לו הייתי מכירה מישהי בדיוק כמוני, שהרי הייתי משתעממת (זה נכון גם לגביה כמובן) ומכיוון שהיא מכירה את פילוסופיית החיים שלי, בעיקר מגוף ראשון, השיחות שלנו מעניינות מאוד תתפלאו, הן לא עוסקות בדיאטה.