המודאג

[פנתר שוקולד]

המודאג

אני אב לילד בן 17 ולילדה בת 13 נשוי עד לפני 4 שנים היחסים במישפחה היו מלך מלכה נסיך נסיכה , מאז והתחילו סימנים של מצוקה אצל הילדים שבבדיקה והבנה מדברים בחיים עלה חשד להיתעללות מצד אנשים שהאם מכניסה לבית כאשר אני ישן או בעבודה , מאז החשד הראשני התכנתי את הגורמים הקהלתיהם וניסתי לטפל בבעיה בעזרת שרותי הרווחה , אך לא הבנתי שהאינטרסים הפוכים שם , והם סובבו אותי בהלוך ושוב , אף כי הרופאה המשפחה זהה אנורקסיה אצל הילדה הם המליצו לאם שלא תסכים שהילדה תקבל טיפול, ובסוף לאחר אין סוף פניות לגורמים חיצונים הוקמה וועדה ברווחה, שקובנה עליי יותר מאשר לישמוע דברים על הילדים , וכמובן על אף שבקשתי מהם אבחון ושיראו מה המצב וגם טיפול רפואי כפי שהרופא ממליץ, טיפול לא הסכימו להמליץ שהאם תסכים, ולאחר שזיעזעתי אותם בדברים על הילד וגם רכישת סכינים אצלו החלה להתבטות וגלוי היתפרציות זעם חריגות הסכימו על אבחון אבל רק במקום שהם יכונו אותנו עליו, ועל חשבוני הסכמתי , לבסוף נימצאו סימנים מאוד מדאיגים בילדים והומלץ על טיפול פסיכטרפיוטי לילדה , אך הכול היה בעדינות לוקה בחוסר דיוק בדברים ובהתהיה לצד האישה ולבסוף קבעו שגורם המצוקה הוא ההורים, בגלל מריבות וסיכסוכים כך ניקבעה בחוות דעת, דבר שמיטבעה הדברים ב14 שנה לא היה קיים בינינו ושנינו אמרנו את אותם דברים לגבי כול אותה תקופה מהשיחות הראשונות שלנו ועד להבחון , בקיצור קיבנו אותנו והתוצאה היותר מדאיגה שהם מונעים טיפול לילדה עד היום שכבר שנתיים מאז שהרופאה המליץ ופרופסור המליץ על טיפול במירפאה להפרעות אכילה והאבחון ממליץ , אבל החשש שלי האיום שלהם שהם אותי יקבנו בבדיקה פסכאטרית עם אני יפנה , ובכול מצב לא ההיה דרכם טיפול לילדים , מה עושים במצב כדי לעזור לילדים היום

 

[יעל עיני]

האם אתם יכולים ללכת לטיפול פרטי?

במקום לדאוג שאירגוני הרווחה הרווחה ידאגו לכם, תדאגו אתם לרווחה שלכם. יש המון מטפלים פסיכוטרפיסתיים, הרבה מטפלים ברפואה משלימה, שבהחלט יכולים לעזור לכולכם. בהצלחה. יעל

 

[לב אם]

מודאג יקר

אתה כותב כאן דברים שלא קל להבין: 1. אתה כותב שאין סכסוך בינך לבין האם - אך אתה מאשים אותה בכך שהיא מכניסה אנשים מזיקים לילדים כשאתה לא נמצא 2. גורמי הרווחה המליצו על טיפול ואחר כך מנעו ואתו כי האם לא הסכימה?? ההמלצה שלי: א. דבר עם אשתך ותנסו להגיע להבנה איך לסייע יחד לילדים ב. מצטרפת להמלצה של יעל - לנסות טיפול פרטי ג. הכי חשוב לילדים : המון תמיכה, נסו לדבר אתם , ליידע אותם שאתם עדיין אוהבים אותם ומוכנים להגן עליהם בכל מחיר בהצלחה

 

[פנתר שוקולד]

המודאג

ברצוני להודות לכם על ההיתיחסות ברצוני להבהיר כמה דברים : שאני אומר אין סיכסוכים ומריבות אז ככה, אני אוליי פתחתי את העינין הזה בפני אישתי בלבד במשך 4 שנים אוליי 5-6 פעמים בהיזדמנויות שונות ובהבנות שונות על המצב ,את כול הפרטים של החשד לא אמרתי לה ועימוט איתה לא עשיתי , מיתוך הבנה שאין טעם לנסות ולהוכיח לה דברים , נסיתי בעזרת הגורמים הקהילתהים למצוא את הדרך למתן עזרה לילדים, ולהם אמרתי את כול הידועה לי , אך לא משנה מאיזו סיבה לא נתנו לזה להחסף ומנעו כול פתח של חסיפה אף במתן טיפול רפואי לילדה שהומלצה אין מרופא המשפחה שמכיר את הילדה מיום שנולדה , ואין מפרופסור במכבי על זיהוי הפרעות אכילה והזמנת ברור , וזה חייב הסכמת הורים , שכמובן אין אישתי ואין הרווחה היתנגדו ולבסוף לאחר התעלמות המערכת מימני ואף לא השיבו למכתב שכתבתי בכמה הועתקים לראש העיר והיועץ המשפטי ושרותיי הרווחה על היתותי מצוקה אצל הילדים ורק בפניה לגורם חיצוני מחוזי מגורמי הרווחה שגם הוא לא היה במיוחד צד היטרסנטי אוביקטיבי בלשון המעטה אפשר למאומר לילדים , ואף למרות זואת ורק ב10 הדקות שנותרו הצלחתי להביא מצב של הבחון , וכול זה שכול הגורמים טוענים שלא מזהים מצוקה כלל , והכן נמצאה מצוקה אצל הילדים באבחון, אבל גורם המצוקה כפי שחוות הדעת להבנתי מבטת את הדברים מושפעת מהמערכת , עכשיו שביודעי את שיטת המערכת וביודעי שיקבנו אותי העיכר לא לתת לזה חסיפה , ואני מבין את הבעיה בעינין גם לגבי אישתי במצב , אבל לפי כול הבנותיי אישתי גם קורבן גם היא לוקה בעניין הזה בנפשה , ופוחדת מיכול חסיפה או מכול מצב שעלול להוביל לזה , אז אני מבין את היתנגדותה ושיחה איתה לא תועיל , וגם ככול שהילדים גדלים גם הם לא ההיו מוכנים לעזרה ,אך בכול זואת להביא מצב של עזרה , עם אישתי כול דיבור במצב מעלה מתח ולחץ אצלה , המצב של הילדה מחייב עזרה ובהקדם וגם של הילד , אני כבר בחשיבה אחרת , לא מענין אותי גורם המצוקה השגוי להבנתי העיכר שיקבלו טיפול

 

[פנתר שוקולד]

המודאג

בקשר לסיכסוכים ומריבות והיחסים בתוך המשפחה : ברצוני לואמר שהמצב ברוב הזמן על אף החשדות השתדלתי להמשיך כאילו אותו מצב , מיטה , אוכל , עבודה , וכול היתר , אבל מיטבעה הדברים אישתי לא מרבה לדבר בכלל , וגם הילדים , אין כימעט מצב לשיחה של יותר משתי משפטים עם הילדים המון שתקה קיימת , אצל הילדה יש המון בדידות , מידיי פעם חברות מזדמנות בקיצור המצב לא קל

 

[גן חיות]

לפנתר המודאג

קודם כל, לפי מה שאני הבנתי מהמצב הסבוך - הילדים בהחלט במצב סיכון. אם אתה משוכנע שהם זקוקים לטיפול והאמא ו/או שירותי הרווחה מועים זאת, יש מספר דברים שאתה יכול לעשות. 1) לפנות בכתב לפקידת סעד המחוזית או אפילו הראשית. לצרף תיעוד שמוכיח שהילידם בסיכון ושיש המלצה לטיפול. זה לא תמיד עובד, אבל לפעמים כן, והסמכות הגובהה יותר היא זאת שתקבע. 2) ניתן לפנות למועצה לשלום הילד. אם אתם לא בהליכים משפטיים לגבי משמורת/מזונות/גירושין, הם יכולים לעזור.(לא תמיד) 3) אם אשתך(גרושתך?) מתנגדת לטיפול יש בעייתיות ללכת לטיפול גם באופן פרטי. אבל אם אתה מצליח לעשות "מחטף" כזה ויש פסיכולוג או פסיכיאטר שמטפל בילדים (אפילו רק באחד) ומוכן להעיד אם צריך במשפט - זה יכול מאד לעזור, גם מבחינת הצורך בטיפול וגם מבחינה משפטית. 4)לא ציינת האם פנית לגורמים בבתי הספר של הילדים ומה הם אמרו. לפעמים פנייה לרווחה מיועצת או מנהל בית הספר יכול לשנות את דעתם.(גם לא תמיד). ייתכן שגם הם יוכלו להעיד אם יש צורך במשפט. 5)אם יש מצב חמור שאתה חושב יכול להתאים - כך אותם (לבד או ביחד) למיון פסיכיאטרי בבית החולים הקרוב. זה צעד חריג וחמור. אבל ברגע שהם שם ופסיכיאטר ילדים ונוער רואה אותם, אם הפסיכיאטר קובע שיש צורך בטיפול ובהמשך טיפול - הרווחה לא יוכלו למנוע. מצב מתאים לצעד חריג כזה יכול להיות: דיבורים על התאבדות ו/או על רצח הזיות יוזואליות או קוליות צחוק בלתי נשלט במשך מספר שעות חרדה משתקת או התקף חרדה איום או ניסיון התאבדות או תקיפה דיכאון עד כדי חוסר תגובה חלקית או מוחלטת דיכאון עד כדי חוסר מעש כמעט מוחלט בהייה באוויר לאורך זמן ממושך(חצי שעה או יותר) התקף עמוק- צרחות, מכות, מכות בקיר, שבירת חפצים, שריקת חפצים למיון פסיכיאטרי אין צורך בהפניית רופא. בדוק באיזה בית חולים בסביבה יש מיון פסיכיאטרי, לפני ההגעה. מאחלת הרבה הצלחה. גם הרבה כוח וסבלנות. תצטרך להיות פנתר ברזל ולא שוקולד. אם תרצה לפנות אלי במסר לעצות נוספות ברמה האישית - אתה מוזמן.

 

[פנתר שוקולד]

המודאג

תודה לך :ויש לציין שמצאת כנוי מתאים והולם "גן חיות " יש לציין שהוועדת החלטה הוקמה ברווחה בזכות זה שפניתי לפקידת סעד מחוזית עם מסמכים רפואים שאומרים אנורקסיה ברורה וחייבת אבחון וטיפול בהקדם , אבל לצערי כול הוועדה הזואת ההיתה קומבינה אחד גדולה עליי לנסות ולתת אחלטה שאצלי הבעיה ואני חייב טיפול פסיכיאטרי, את זה אמרה הפקדה המחוזית במילים הראשונות שלה בגין זה שלטענתה קטעתי את דברי הפסיכולוג בהמצעה הדברים, שהיו לדעתי לא שיכים לדיון עצמו ומה גם שהו מציין חלקם של דברים ומוציא דברים מהקשרן, ואני בסך אמרתי לו שאני מבקש שלא יומר את הדברים , והיא היתפרצה עליי במשך אזה שלוש דקות רק אמרה שניראה לה שאני מתפרץ ושאני היפולסבי ואני חייב טיפול ושהיא תלך איתי אפילו לבית מישפט על מנת לחייב אותי , ואני שתקתי כול זמן שדיברה ולבסוף עניתי לה שעם בהמלצתה יש טובת הילדים אני מוכן בלי בית מישפט לבדיקה וטיפול וביקשתי לחזור לדברים, ודיון שארך שעתיים רק בעשר דקות אחרונות הצלחתי לזעזעה אותם בדברים ואז היועצת של הילד מהבית ספר אמרה שלדעתה צריך לאור דברים שאני אמרתי להם שנאמרו מהילד ,[פחד שהמורה הפרטי שלו הירצח אותו ולא הסכים שאני ישאיר אותו לבד איתו] אז אך אוכל לסמוך על פקידת סעד מחוזית לאור הניסיון שלי אין לי מה לצפות גם מהארצית , עכשיו שאני יודעה שהם מקמבנים גם באבחונים וביגלל זה מה שהיה חשוב לפסיכולוג הקליני של המערכת הקהילתית זה יותר מיקום האבחון ולא הצורך באבחון שבבדאי אמר וטען שהוא לא מזהה מצוקה אצל הילדים,וכוון אותנו רק למקום מסוים שהם רצוא , והתוצאות יצאו שקיימת מצוקה ודרוש טיפול ,אבל האבחון ממש אבל ממש באופן מוחשי שקרי ,תעה, לוקה בחוסק דיוק, מקבל דברים רק מיצד אחד מיבלי שבכלל נשאל הצד השני לגבי הדברים אבל נכתבו כאילו כעובדות , ובקיצור גם גורם המצוקה שניקבעה " סיכסוכים ומריבות " גם הזוי , וברור שמירגע שנגשתי למערכת ופתחתי כלפים ודרשתי אבחונים , המתח עלה והלחץ בבית עלה , אבל בכול זואת ידעתי למתן אותו ולטפול בבעיה ,וגם עבודה ומחיביות שונות ועוד הרבה היתמודדויות בוא זמנית , בקיצור אני נימצאה במבואי סתום כרגעה בעינין , עם אני ממשיך עם האיבחונים לרווחה ולגופים הם יקבנו אותי בפסכאטר שיומר שאני רואה זבוב ועושה פיל , וביגלל זה המתחים בילדים , ואותי יעשו לא שפוי כביכול כדיי לא להיתיחס לדברים, וכך גם לא יצאה טיפול . ואוליי יצאה מצב שאני יורחק מהבית בגלל הקומבינה שיעשו עליי

 

[0 אור 0]

יתכן שיש כאן פתח לעזרה

הרי אתה מאמין בטיפול ודורש טיפול עבור הילדים. אם כך יתכן שכדאי לך להסכים לטיפול שהציעו לך, אולי הוא יסייע לך להגיע למקום טוב יותר עבורך ועבור המשפחה. כמו כן, הסכמה שלך ללכת לטיפול יכולה להוריד את ההגנות וההתנגדויות של הילדים לטיפול שלהם.

 

[פנתר שוקולד]

המודאג

אין לי שום בעיה ללכת לטיפול הבעיה שאני רואה בעניים שמקבנים אותי ומה שאני רואה שהם רוצים אותי לישלוח לבדיקה פסיכאטרית , ושם יצאה שאני רואה צל כהרים וסתם שטיות , והילדים יקבלו פה אוליי אזה שיחה או שניים ויגידו סכסוך בין ההורים והעיכר שלא יחספו את גורם המצוקה האמיתי . כפי שקמבנו עד אתה גם את הוועדה וגם את האבחונים בהעדר החסיפה לגורם המצוקה מעוד קשה לתת טיפול הולם לבעיה .

 

[פנתר שוקולד]

המודאג

ההיתי רוצה לדבר איתך לא הבנתי אך לפנות אלייך "במסר" 1] פניתי לפקידת סעד מחוזית עם כול האישורים הרפאים ובמצב שהמערכת היתעלמה מהבעיה ואף לא ענו למכתב ב5 העותקים ולאחר פניתי המליצה על וועדת החלטה עם כול הגורמים , אבל הכול היה מקובן מראש , מי שהיה אמור לטעון אוליי משהו לצד של הילדה לא הוזמן ,והפקידה המחוזית בהיזדמנות הראשונה שאני רק קטעתי את דבריו של הפסיכולוג של המערכת שאמר שלהבנתו לא נידרש איבחון לילדים מאחר שהוא שוחח עמם והוא לא מזהה מצוקה אצלם , ולדעתו העניין זה רק בנו לבנה ועוד דברים שלא שייכים לדיון בקיצור ניסה להסיט את העיניין ולומר חציא דברים שאמרתי לו בשיחה בארבעה עניים ועוד שהוא מעבת את הדברים ומסלף אותם ומשנה את הכונות שלי בדברים ובכלל לא מיתיחס לעיכר,מיד היתפרצה פקידת הסעד המחוזית ואמרה שלדעתה אני זה שצריך טיפול פסיכאטרי ושכולם שמעו אך שאני הגבתי ושאני היפולסיבי ושיכול להיות שזה השפיעה על הילדים ושהיא תלך איתי עד לבית משפט כדיי לחייב אותי , זה היה המשייך של אייום של פקידת הסעד המקומית שאמרה לי בשיחה שהודיעה לי על תאריך הוועדה ,שעכשיו אני היבכך בבעיה ועכשיו אותי הישלחו לטיפול פסיכאטרי ושגם הפסיכולוג חושב כך ושגם עוד אנשים חושבים כך, ששאלתי אותה למה מתוך מה היא רואה על אילו דברים היא אומרת את זה , אז היא אמרה בגלל שאני לא מרפה ואני פונה לכולם. אני שואל כאשר אדם מרגיש שמשפחתו במצוקה עם יבוא ויומר או יבקש טיפול רפואי כמומלץ וכאשר לא ניבדקת המצוקה לא יפנה שוב ועוד כאשר יש אתימות מוחלטת ובילתי מובנת אצלם. בקיצור אני במבוי סתום לבנתיים

 

[גן חיות]

תגובה למודאג

קודם כל, כדי לשלוח מסר, תרד לסוף ההודעה ותחפש איפה כתוב "מסר לחבר".תקליק. ייפתח חלון ותוכל לכתוב ואחר-כך ללחוץ שלח. כאשר יש לך מסר חדש ממני או ממישהו אחר, יהבהב לך למעלה המעטפה והמלה "מסר". תקליק וזה יפתח חלון ותוכל לקרוא. במידה וזה מסובך, פנה אלי למייל: [email protected] לגבי הכינוי שלי - זה מאד מתאים לי אישית כי יש לי המון בעלי-חיים ואני מתעסקת איתם גם בעבודה שלי. הכוונה ממש לא שלילית וממש לא לוועדות וכאלה. לגבי השאר - רצוי שתפנה אלי אישית. יש דברים שאי אפשר להגיד בפורומים. מה שכן - שני דברים: יש מצבים שאדם חושב שהטיפול לא נכון ונגדו, כאשר באמת הבעיה אצלו ולא אצל אחרים. יש מצבים שפקידי הסעד, הפסיכולוגים וכו' באים עם דעה קדומה בגלל סיבה כלשהי(לא תמיד ברורה) והתוצאות עגומות. אינני יודעת מה המקרה שלך. פנה אלי במסר או למייל ונראה אם אוכל לעזור.

 

[לב אם]

מודאג יקר

מהדברים שאתה כותב, נראה לי שיש בעיה רצינית של הדברות בינך לבין אשתך ובינך לבין הילדים. ההתעקשות שלך על טיפול בניגוד לרצונם וללא הסכמתם (ראש העיר, יועץ משפטי, שירותי רווחה) יוצרת תחושה של איום ומצוקה גם אצל אשתך וגם אצל הילדים. גם אם גורם כלשהו היה מצליח "להכריח" את הילדים להכנס לטיפול, אתה צריך לזכור שסיכויי ההצלחה של טיפול כזה תלויים בראש ובראשונה ברצון של המטופל להירפא, ובשיתוף הפעולה שלו. על אחת כמה וכמה בבעיות של אלימות ובהפרעות אכילה, שחשובה ההסכמה ושיתוף הפעולה של המטופל. אני חושבת שהשלב הראשון שאתה צריך להתמקד בו הוא שיפור הקשר המשפחתי. יתכן שאם תציע טיפול משפחתי שבו גם אתה שותף, אשתך והילדים יסכימו להשתתף בטיפול. המלצתי היא להתחיל בהחלטה שלך שאתה מוכן להקשיב ולקבל את עמדתם של האחרים, לנסות לשכנע אותם אך לא לכפות. תיזום שיחה משפחתית בה תציג את דאגתך להם, את נכונותך להשקיע בשיפור המצב, ותציע טיפול משפחתי. אני מאמינה שאם תצליחו להגיע להסכמה כזאת, זו יכולה להיות תחילת הדרך למציאת מרפא למשפחה כולה. בהצלחה

 

[פנתר שוקולד]

אב מודאג

יש בעיה של תיקשורת לא של הידברות אנחנו מקימים חיים רגילים כמו בכול בית ,אבל הסיבות של הסרוב גם בפרטי ואפילו רק לילדים הצעתי בלי שום מעורבות של מערכת גם לזה אישתי לא הסכימה