דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים
דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר דולה בן יהודה הייתה ביתו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה היהודית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחה דולה להדליק משואה ביום העצמאות. בשנת 1891 מתה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת , הוא נותר עם שני ילדים איתמר בן אבי והבת ימימה,מתוך חמישה שהיו להם ושנפטרו ממחלת השחפת, אליעזר פנה לאחותה ביילה שתעלה מרוסייה ותינשא לו , היא עלתה שינתה את שמה לחמדה לפי בקשת אליעזר בן יהודה ,נישאה לאליעזר וילדה לו ששה ילדים, אחת הבנות במשפחה נקראה דבורה אשר בגיל צעיר שינתה את שמה לדולה, אחיה אהוד נפטר בגיל שנה ולבן שלאחריו קראו גם כן אהוד,אחותה זלפה סבלה ממחלת נפש, בשנת 1926 נסעה חמדה עם ביתה דולה לפריז ושם הכירה את מקס ויטמן הגרמני בנו של תעשיין גרמני, והפציר בדולה לבקרו בגרמניה ואכן בשנת 1931 היא הגיעה לביקור בגרמניה, והם התגוררו ביית אביו ליד שטוטגרד, לימים בעת עליית הנצים הבין מקס כי באם רצונו לשמור על דולה היהודייה ,בתחילה חשבו על איטליה אך מהר מאוד החליטו לעלות לישראל פלשתינה דאז, כאשר עבר לישראל למד עברית ועבד בסוכנות היהודית, במהלך המעבר לישראל , הפסיד מקס את ירושת אביו. בשנת 1948 עברו מקס ודולה להתגורר באמריקה ,ובשנת 1970 חזרו לתמיד לישראל כאשר בעצמותיה בערה התשוקה לשמר את מפעלו של אביה לשפה העברית ובניסיון ללמד את השפה העברית לכל הסובבים אותה והנמצאים בקרבתה . באותה עת התיידדה עם אישי ציבור בישראל ,כולל אשת הנשיא ונשיא האוניברסיטה העברית לשעבר, הוא אף שייכנע אותה לתרום את כול רכושם לאוניברסיטה העברית להקמת קתדרה לשימור השפה העברית ולמחקר, בשנת 1977 נפתח המוסד באוניברסיטה העברית בשנה ה75 למותו של אביה אליעזר בן יהודה . המציאות כיום מקס נפטר בשנת 2002 ודולה נפטרה בשנת 2005 בגיל 104 שנה, במותם הורישו את רכושם לאוניברסיטה העברית בירושלים ,את גופתה תרמה דולה למדע, שני בני הזוג קבורים בחלקת קבר אחד שאינו זוגי בבית הקברות המשיחי הבין לאומי במושבה הגרמנית בירושלים . למרות שאת כול רכושם תרמו בני הזוג לאוניברסיטה העברית לפני מספר שנים לא טרחה האוניברסיטה להקים מצבה על קברם, אומנם על פי מה שנאמר לי מתכוננת האוניברסיטה להקים באיזה שהו שלב מצבה על הבר. דעתי הפרטית היא ,שזאת הזנחה חסרת כבוד לכבודם של בני הזוג אשר תרמו את רכושם לאוניברסיטה וגם כיום חמש שנים לאחר מותה של דולה, לא טרחה האוניברסיטה להקים מצבה על הקבר. אני בוש בשמם של בני הזוג ולולא פניות שנעשו לאוניברסיטה בתקופה האחרונה ספק אם היו טורחים לטפל בנושא ההנצחה, אבל אולי יקרה הנס ונקווה שבמהרה. בדרך אגב מהי המילה בדורה שלא נקלטה בשפה העברית .
דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר דולה בן יהודה הייתה ביתו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה היהודית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחה דולה להדליק משואה ביום העצמאות. בשנת 1891 מתה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת , הוא נותר עם שני ילדים איתמר בן אבי והבת ימימה,מתוך חמישה שהיו להם ושנפטרו ממחלת השחפת, אליעזר פנה לאחותה ביילה שתעלה מרוסייה ותינשא לו , היא עלתה שינתה את שמה לחמדה לפי בקשת אליעזר בן יהודה ,נישאה לאליעזר וילדה לו ששה ילדים, אחת הבנות במשפחה נקראה דבורה אשר בגיל צעיר שינתה את שמה לדולה, אחיה אהוד נפטר בגיל שנה ולבן שלאחריו קראו גם כן אהוד,אחותה זלפה סבלה ממחלת נפש, בשנת 1926 נסעה חמדה עם ביתה דולה לפריז ושם הכירה את מקס ויטמן הגרמני בנו של תעשיין גרמני, והפציר בדולה לבקרו בגרמניה ואכן בשנת 1931 היא הגיעה לביקור בגרמניה, והם התגוררו ביית אביו ליד שטוטגרד, לימים בעת עליית הנצים הבין מקס כי באם רצונו לשמור על דולה היהודייה ,בתחילה חשבו על איטליה אך מהר מאוד החליטו לעלות לישראל פלשתינה דאז, כאשר עבר לישראל למד עברית ועבד בסוכנות היהודית, במהלך המעבר לישראל , הפסיד מקס את ירושת אביו. בשנת 1948 עברו מקס ודולה להתגורר באמריקה ,ובשנת 1970 חזרו לתמיד לישראל כאשר בעצמותיה בערה התשוקה לשמר את מפעלו של אביה לשפה העברית ובניסיון ללמד את השפה העברית לכל הסובבים אותה והנמצאים בקרבתה . באותה עת התיידדה עם אישי ציבור בישראל ,כולל אשת הנשיא ונשיא האוניברסיטה העברית לשעבר, הוא אף שייכנע אותה לתרום את כול רכושם לאוניברסיטה העברית להקמת קתדרה לשימור השפה העברית ולמחקר, בשנת 1977 נפתח המוסד באוניברסיטה העברית בשנה ה75 למותו של אביה אליעזר בן יהודה . המציאות כיום מקס נפטר בשנת 2002 ודולה נפטרה בשנת 2005 בגיל 104 שנה, במותם הורישו את רכושם לאוניברסיטה העברית בירושלים ,את גופתה תרמה דולה למדע, שני בני הזוג קבורים בחלקת קבר אחד שאינו זוגי בבית הקברות המשיחי הבין לאומי במושבה הגרמנית בירושלים . למרות שאת כול רכושם תרמו בני הזוג לאוניברסיטה העברית לפני מספר שנים לא טרחה האוניברסיטה להקים מצבה על קברם, אומנם על פי מה שנאמר לי מתכוננת האוניברסיטה להקים באיזה שהו שלב מצבה על הבר. דעתי הפרטית היא ,שזאת הזנחה חסרת כבוד לכבודם של בני הזוג אשר תרמו את רכושם לאוניברסיטה וגם כיום חמש שנים לאחר מותה של דולה, לא טרחה האוניברסיטה להקים מצבה על הקבר. אני בוש בשמם של בני הזוג ולולא פניות שנעשו לאוניברסיטה בתקופה האחרונה ספק אם היו טורחים לטפל בנושא ההנצחה, אבל אולי יקרה הנס ונקווה שבמהרה. בדרך אגב מהי המילה בדורה שלא נקלטה בשפה העברית .