המושביק הכי עירוני במדינה!
כבר הפוך על הפוך וזו אפילו לא ססמא לחברה לייצור מלגזות. כזה אני, הכל הפוך על הפוך, עוד לפני ששפכתי את הכישרון על הדפים הריקים במשרד בו אני אעבוד ואיזה מנהל קריאייטיב יזרוק עלי את העצבים שלו, על זה שלא קיבל אתמול בלילה וישלח אותי לחיי נצח בקוביה המשרדית שלי, נשוי לארט דיירקטור. אני רוצה את אבא! אמא יש רק אחת, אבל אבא- אבא שלי הוא המשרד, הבוס במשרד. טיפות הזעה שעל קצות האצבעות שלי מתות להרטיב את המקלדת, ראות עיניי מחכה ליום בו אראה את אור השמש רק כאשר אצטרך להביא רעיון ללקוח שמתעקש שהמוצר שלו עמיד בפני הקרינה האולטרה סגולה, ושאוכל לשים רגל על רגל עד שהתקציבאי יבוא "לראות מה שלומי היום" ובעקיפין ידאג לפיטורי על ההרגל המגונה והחצוף של בזבוז זמן. אבל אני רק חושב אילו לא יקרה הדבר באמת- מה אז אעשה בכל הראש הסרוט הזה שלי שמת להתפרץ על הבריף "ההשראתי ביותר" בהיסטוריה של המשרד, ולהביא אותה בנורה הדולקת ביותר שנראתה על ראשו של גאון הדור מאז מלאכת הבריאה. לכן פונה אני אליך היום, משרד יקר, יש בחור (23) המכנה עצמו 'מיסטר קופירייטר'. ולא לשוא הוא כזה. קח אותו מן הבועה בה הוא חי ונושם את היכולת, הרצון והידע, להפוך את הלקוח המעצבן של המשרד, לבובה על חוט שמפעיל אותה מגבוהה הארט בפקודת הקופי. המילים לא נכתבות במוח. הן תוצר כאבו של הקופי שלא אכל כבר יומיים מאז הופקד על מיני קמפיין. למען האמת, אני בן אדם שרעב 24/7 ואם לא תאכילו אותי כראוי בבריפים שנושבת בהם הרוח, אני אאיים לעשות את מה שאני רואה לצערי היום מעל המדיות השונות. אז מה אתה אומר אבא יקר?
