המזה"ת בעוד 5 שנים

iamyoda

New member
המזה"ת בעוד 5 שנים

קצב האירועים המהיר במזרח התיכון הופך את הניסיון לחזות שינויים בטווח של שנים למאתגר במיוחד. למרות זאת, בחינת האירועים האחרונים במדינות הסובבות אותנו מאפשר לצייר בקווים כלליים את המצב במזרח התיכון בעוד חמש שנים מהיום. השורה התחתונה? יהיה טוב (אבל לא לנו). בשורות הבאות תובא תחזית הנוגעת לשנים הקרובות במזה"ת, והקוראים מוזמנים להגיב בפורום ולצרף את השקפותיהם לגבי הנעשה. מצרים מצרים היא המדינה הערבית הגדולה ביותר במושגים של אוכלוסייה. כ- 77.5 מיליון בני אדם חיים במדינה שהייתה בעבר הרחוק מעצמה עולמית. מה צופן העתיד למצרים? בעוד חודשיים ימלאו לנשיא מצרים חוסני מובארק 78 אביבים. האיש החזק במצרים ב-25 השנים האחרונות כבר אינו בקו הבריאות, והוא פועל בשנים האחרונות, אגב הכחשות נמרצות, להכשיר את בנו גמאל לכהן כמחליפו. בשנים הקרובות, אם כן, יפנה מובארק את כיסאו לבנו, אלא אם אישיות ביטחונית בדרגתו של עומר סולימן, ראש שירותי הביטחון במצרים יצליח לטרפד מהלך שכזה. מצרים מושפעת בשנים האחרונות מחדירת הדמוקרטיה לאזור, ובבחירות האחרונות הורדו מעט מהמחסומים הלא דמוקרטיים ותנועת האחים המוסלמים התחזקה וזכתה בקרוב לחמישית מהמושבים. מבחינה כלכלית, מצרים נמצאת כיום על סף פיצוץ אוכלוסין, בעיקר בערים הגדולות ובאזור הדלתא של הנילוס. בשל הריבוי הטבעי הגבוה, גידול של כמעט מיליון וחצי בני אדם בשנה הקרובה, מתחזקים הגורמים האסלאמיים והכלכלה נחלשת. באם לא תפתור מצרים בעיה זו, תגבר תחושת התסכול בקרב אזרחי המדינה. מצב שכזה, בצוותא עם חילופי שלטון לא חלקים במצרים, עשויים לדרדר את המדינה לכלל משבר ולפתוח פתח להפיכתה לרפובליקה אסלאמית לכתבה
 

מסלינה

New member
כל אלה שינוים מדיניים

השאלה אם יהיה איזה שינוי תרבותי. משהו שלא בא מהשילטון ובדרך כלל יוצא מתוך האינטלקטואלים, האומנים וכ'.
 

sahchar

New member
בנתיים האינטלקטואלים במדינות ערב

בעיקר במדינות שיש להם שלום עם ישראל כמו מצריים וירדן הם נגד השלום ונגד שינוי ביחסי המדינות במזרח התיכון ובקשר לשאר מדינות האזור האינטלקטואלים והאומנים שמעיזים לדבר אחרת מהשלטון מדוכאים
 

מסלינה

New member
לא רק בקשר לישראל או השלום

האינטלקטואלים במדינות ערב, לא רק שאינם נוטים לכיוון של ליברליזציה, חילוניות, העמדת האדם במרכז וכדומה, הם אפילו מעודדים את המצב הקיים- האשמת המערב, התחפרות בגאוה הערבית, במורשת העבר וכ'. אין פעילות שתאתגר את השילטונות הדיקטטורים, וכשהמצב קשה הם מעדיפים לקבל מקלט מדיני באירופה, על פני פעילות מבפנים.
 
למעלה