המחאה החברתית וההתעמלות

[נועה חורש]

המחאה החברתית וההתעמלות

אני מרשה לעצמי להביא את הלכי הרוח של המחאה החברתית המתרחבת והולכת, למצב ההתעמלות בארץ. כאשר מוחים על יוקר המחייה בארץ, בתוך כך חשבתי גם על חוגי התעמלות. לפי מה שאני יודעת, חוג התעמלות ממוצע של פעמיים בשבוע, 45-60 דק' כל פעם, עולה בין 150 ש"ח לחודש בשכונות עוני ומצוקה, ועד 250 ש"ח לחודש בשכונות פאר ויוקרה. זהו סכום יקר ומשמעותי עבור משפחה ממוצעת ממעמד הביניים, שלא לדבר על מצב של מספר ילדים במשפחה, ועל חוג שהוא מעבר לפעמיים בשבוע. כעת נשאלת השאלה, האם חוג התעמלות הוא "מותרות" עבור אלה שיכולים להרשות לעצמם (להיכנס לאוברדראפט...), או שחוג התעמלות מגיע לכל ילד בישראל, לפחות ממעמד הביניים? ומה הפתרון שיכול להיות לסוגייה?

 

[אמא לה3]

חוגים כמו חוגים

זה פעילות פנאי הנחשבת מותרות במצבים מסויימים. השנה יותר משנים שעברו אני כעצמאית המפעילה מס' מוקדים בעירי כן מרגישה את הלחץ הכלכלי אצל משפחות רבות. הרבה פעמים הורים פונים אלי שאין באפשרותם לממן חוגים לילדים אחרי הצהריים מכיוון שיש להם מס' ילדים ולא הוגן שאחד יקבל והאחר לא. אצלי בחוגים, אף על פי שלא מדובר בשכונות או באזורים בעייתים מבחינה המצב הכלכלי של רוב המשפחות אני כן גובה סכום נמוך יחסית. מס 'פתרונות שאני יכולה להעלות כרגע הם: 1. הכנסת החוגים האלו למערכת החינוך בסיבסוד של משרד החינוך או בית הספר. אני לוקחת כבר כמה שנים חלק בפעילות כזאת, הדבר נותן למתעמלות שבדרך אחרת אין להם אפשרות להרשם לחוגים, את האפשרות לקחת חלק באימונים. 2. הקצאת מקומות מיוחדים בחוגים עבור ילדים ממשפחות שאין באפשרותם לממן במחיר המלא של החוג (ולילדות אלו אני אישית גובה 50% מעלות החוג). 3. כפי הידוע לי, משפחות המוכרות לרווחה גם מקבלות כסף עבור שליחת הילדים לחוגים (אחד לילד), שווה להעלות את הנושא שיותר משפחות ידעו שהן זכאיות לשלוח את הילדים לחוג. ובינינו, פרוייקט "קרב" עשה המון כסף על חשבון הסוגייה הזאת ובעצם היה אמור לתת אפשרות לחוגים במסגרת בית הספר בסיבסוד של בית הספר וקרן קרב..בפועל, אמנם החוגים קיימים בבית הספר (כל מיני חוגים) אך הרמה שלהם על פי רוב נמוכה כאשר הרבה מהמדריכים בחוגים השונים שהם נותנים, הינם מדריכים לא מוסמכים. חבל.

 

[Tammie]

לפי ההסתכלות שלי חוג הוא אכן מותרות

ופעילות ספורטיבית רגילה הילד אמור לקבל בשיעורי הספורט בבית הספר. כמובן שיש תועלת בחוגים (מעבר לפעילות ספורטיבית שהיא ספציפית לחוגי ספורט) ולכן אני שמחה לשמוע שמשפחות המוכרות לרווחה זכאיות לחוג עבור הילדים. מצד שני- השאלה היא מה קורה כשעוברים לענף התחרותי- אם מתעמלת היא ממש מוכשרת ויש לה סיכוי להתקדם מאוד בענף, האם זה הוגן שהיא לא תוכל לעשות זאת רק עקב בעיות כלכליות? הרבה מדברים על ספורטאים בארץ שאינם מקבלים מספיק תמיכה מהמדינה, למרות שהם אפילו יוצאים לייצג אותה בתחרויות בכל העולם ומביאים לה הרבה כבוד.

 

[נועה חורש]

מותרות או לא? ועבור מי

מה זה "מותרות" ומהו צורך? לדעתי המפתח לשאלה זו, הוא התשובה עבור מי. אם ניקח לצורך הדיון משפחה ממעמד הביניים, לא נזקקת, ששני בני הזוג אשר חיים יחדיו עובדים משרות מלאות ו"טובות", כגון רופאים, עובדים סוציאלים, מורים או אדריכלים, טכנאים וכו', ומקבלים משכורות ממוצעות או אפילו מעל, למשל 11,000-12,000 ש"ח בחודש למשפחה, צריך שתהיה האפשרות המינמלית להעניק לילדים שלהם (נניח 2-3 ילדים) חוג התעמלות פעמיים בשבוע. כלומר, חוג התעמלות אמור להיות לא לעשירים בלבד, אלא גם למעמד הביניים. אם חוג יעלה 120-160 ש"ח לחודש למשל, כל משפחה ממוצעת ממעמד הביניים תוכל לבחור להרשות לעצמה חוג לילדים, אבל משפחות נזקקות גם את זה לא יוכלו, ולכן האחרונים יקבלו הנחות מטעם העירייה, למשל חוג ב-80 ש"ח לחודש לילד. ואגב תמי, כמו שאמא לה אמרה, משפחות המוכרות לרווחה לא "זכאיות" לחוג עבור הילדים, הן בסה"כ מקבלות הנחה בחוג, הנחה של משהו כמו 20-50 אחוז בהתאם לרמת המצוקה (בד"כ משפחות מרובות ילדים, ולא כאלו עם 1-3 ילדים). נכון שחוג התעמלות אחה"צ איננו צורך קיומי, כמו גם קוטג' ומכונית. אבל למה הוא צריך להיות "מותרות" עבור אנשים אקדמאיים ועובדים, שמשתכרים שכר ממוצע פלוס? לגבי הספורט התחרותי, כאן נכנסת סוגייה שונה ומעניינת. האם המדינה צריכה להשקיע כספים בכל מתעמלת מוכשרת צעירה, בת 6 או אפילו בת 10, ואם כן אז על חשבון מה (או מי)? האם התעמלות תחרותית היא צורך או מותרות?

 

[Tammie]

אני מסכימה איתך שזה נושא סבוך,

וכן, אני גם חושבת שהמצב שתיארת הוא בעייתי ומאוד תומכת במאבק. מצד שני, ההסתכלות שלי על הנושא היא לא רק מהזווית הכלכלית, כשאני מסתכלת על דברים שהם מותרות אני לא מסתכלת רק על האם ההורים יכולים להרשות לעצמם או לא, אני מסתכלת גם על מצב בו ההורים יכולים להרשות לעצמם, האם חייבים לשלוח ילד לחוג אחר הצהריים? אני חושבת שבתפיסת העולם היום, ילד שהולך לכל מיני חוגים אחה"צ מקבל חינוך יותר מושקע וטוב. אני לא בטוחה שזה תמיד נכון.... בקשר לתחרותי- נושא מאוד מאוד סבוך.... בקשר לשאלה האם זה צורך או התעמלות, בלי התעמקות יותר מדי הייתי אומרת שזה מותרות עבור ילדה ספציפית, אבל צורך למדינה, כלומר, חייב להיות תחום תחרותי, מי הולך אליו זו כבר שאלה אחרת.......

 

[נועה חורש]

האפשרות ללכת לחוג התעמלות

לא חייבים לשלוח ילד לחוג התעמלות אחה"צ. ממש לא. יחד עם זאת, אני חושבת שלמשפחה ממוצעת צריכה להיות האפשרות, לבחור האם הם רוצים לשלוח את הילד שלהם לחוג כזה או אחר, או לא. האפשרות הזאת לדעתי צריכה להיות מובנה מאליה, למשפחה עם 1-3 ילדים ששני בני הזוג משתכרים שכר ממוצע פלוס, ולא פריבילגיה. "תפיסת העולם" שציינת, על פיה ילד שהולך לכל מיני חוגים אחה"צ מקבל חינוך טוב ומושקע יותר, גם בעיניי היא פשטנית, שטותית ולא בהכרח נכונה. לא בגלל זה כדאי לרשום ילד לחוג התעמלות.

 

[אמא לה3]

חוג הוא מותרות

הוא איננו צורך קיומי. גם מכונית איננה צורך קיומי עבור רב האנשים. אני אישית מכירה מס' משפחות מהמעמד הבינוני פלוס שאין ברשותם מכונית ולמרות זאת חיים בנחת, יוצאים, מבלים, עושים קניות והולכים לעבודה, אחרי הכל יש תחבורה ציבורית. אני מסכימה שאולי זה לא נוח עבורי, אבל העובדה היא שאנשים מסתדרים היטב גם ללא מכונית. ולעיניננו... כן, המדינה בהחלט צריכה להשקיע כספים במתעמלות צעירות בקב' תחרותיות. אולי לא בילדה אישית אבל כן בציוד, באולם נוח ותקני ואולי אילו סיבסוד בדרכי הגעה לאימונים כמו הסעות (בעבר אכן היה שרות הסעות לאימונים במס' מקומות). וכמו שאמרתי כבר בעבר, המצב הכלכלי היום אכן יוצר מצב שבו חוגים אחה"צ הם מותרות עבור מרבית האנשים ואני מדברת על חוגי העשרה ולא חוגים טיפוליים שאז הם הכרחיים (רכיבה טיפולית, ריפוי בעיסוק) אני כן רואה הרבה הרבה יתרונות בחוגים מסוימים, יתרונות שיקנו למשתתפים כלים טובים לעתיד, אבל יש מי שירכוש את הכלים הללו גם ללא חוג, בהשקעה מסיבית של ההורים והסביבה.

 

[נועה חורש]

תלוי מה את מגדירה מותרות ומה זה צורך קיומי

האם צורך קיומי הוא כל מה שמאפשר לאדם להיוותר בחיים ולא למות? או שחשוב גם איזה מן חיים הוא חי? כי אם בוחנים רק "צרכים קיומיים" בסיסיים, הרי שגם פירות וירקות אינם צורך קיומי (אפשר לחיות בלעדיהם, אומנם נהייה חולים, אבל נחיה), כנ"ל לגבי מקלחת, מיטה, טלפון ומחשב. אני מבדילה בין צרכים לבין מותרות עפ"י החברה שבה נמצא האדם, או הילד במקרה שלנו. בחברה שלנו, כל ילד צריך אוכל טרי ומגוון, מחשב+אינטרנט, טלפון, ספרייה, שולחן כתיבה, ילקוט לבי"ס, כלי כתיבה, צעצועים ומשחקים, מבחר של בגדים ונעליים ופעילויות פנאי (ועוד המון דברים כמובן). החלוקה הדיכטומית של "צורך קיומי" ו"מותרות" כפי שחילקת אותה, היא לא לעניין. זה הרבה פעמים אינדיבידואלי. אבל גם אם נצא מתוך נק' ההנחה שלך שחוג אחה"צ הוא מותרות, מדוע שמשפחה שבה שני בני הזוג מתפרנסים טוב, יצטרכו להסתפק רק בצרכים קיומיים ולא יוכלו להרשות לעצמם "מותרות" כמו חוג אחה"צ?