המחשבה שמאחורי המכה...

[CMA אומנויות לחימה]

המחשבה שמאחורי המכה...../images/Emo17.gif

אשמח לקבל כאן עיצות ממתאמנים ומאמנים איך בהדרגה ניתן לגרום למתאמן בעצם לחשוב על כל מכה שהוא נותן, להרבה מתאמנים קשה לעמוד אל מול יריב האימונים שמולם ומהלחץ הם זורקים סתם מכות, ללא מחשבה...., הצרה היא שהם לא למדים מזה... יניב

 

[דו קרב]

בטל את הלחץ. אחד תוקף שני סוגר

להופ שלך הסוגר נותן מכה אחת בילבד לאן שהוא חושב שכדאי.

 

[tessen]

תרגול חוזר וחוזר חלילה

תמיד הייתי חסיד גדול, של תרגול חוזר ונשנה של טכניקות בסיסיות. במטרה להגיע אל המצב בו הגוף זוכר ולא הראש חושב. מקבילה לזו היא עבודה אינטנסבית של פדים, חזרות על אותם רצפים שוב ושוב עד שהם יוצאים באוטומט. אפשר לראות את התוצאות של עבודה חוזרת, בהרבה קרבות זירה. אישית אני עוקב אחרי K1 ושם ניתן לראות שוב ושוב איך דווקא ה"תותחים הכבדים" עושים שימוש באותו רצף בסיסי שתמיד נכנס לא משנה מה גודל היריב. נ.ב. בהצלחה עם הפורום.

 

[Be Real]

עוד לפני המכה,

תמיד צריך לזוז עם הראש, תמיד לעשות הטעיות לצדדים. תמיד לנסות ולחמוק ממכה גם אם היריב שלכם לא מתכוון להוציא מכות אפילו. לאמץ את השיטות של טייסון בקשר לזה - הוא תמיד נע בזירה ולא משנה אם הקרב מגיע לסיבוב ה-12 או שהוא מסיים אותו ב-25 שניות. כשהיריב מולך רואה הרבה הטעיות מולו הוא מתבלבל (גם אם הוא לא מתכוון להוציא שום מכה) ואז תוך כדי ההטעיות השונות קל יותר להיכנס עם המכות. אבל שוב כל זה תאוריה של מתאגרף אחד (טייסון) ובכל זאת צריך הרבה כושר גופני בשביל זה.

 

[אורי צבי]

תמיד רצוי להיות נייד,

שלא קל לפגוע בו,הפתגם אומר: "אם אין ברצונך להיפגע,תזיז את הרגליים" אותו הדבר לגבי תזוזות הראש,יש להזיז את הראש הרבה בקרב כדי לא לתת ליריב אפשרות להתביית על ראשך.

 

[ש מים]

מסכים עם אורי ועם be real

בא.ל היפניות זה נקרא "טאי-סבקי" = עבודת גוף/תנועת גוף. לזוז, לא להיות סטאטי. אני חושב שיש 2 דרכים יש לשלב בינהן בהתחלה: 1. עבודה על התחמקויות ממכה (טאי-סבקי). במצב זה המגן לא עושה כלום, לא מנסה להגן "פיזית", אלא רק ע"י התחמקויות. 2. אימוני ספיגה (כמובן שהעוצמות מתחילות מהרך/קל אל הקבד יותר), עמ"נ להראות לתלמיד ש-"לא מתים מזה".

 

[ש מים]

עבודה בקרב

יניב, הנושא דוסקס רבות וארוכות בפורום "הישן". אבל צריך להבהיר שיש להבדיל בין 2 מצבים: 1. מצב "המכה הפתאומית": מתרחש בד"כ במצבי אמת, "ברחוב" ואף פעם לא בקרב "מסודר" (מצב בו 2 הצדדים יודעים שהם עומדים בקרב). 2. "קרב מאורגן/מסודר": קרב זירה, קרב אימון בדוג'ו וכד'. אני מבין שאתה מתכוון לקרב-זירה, ובהתאם לכך גם כתבתי את תשובותי הנ"ל. אם להתייחס לחשיבה, אז לדעתי (ומנסיוני) - אין זמן למחשבות במהלך הקרב עצמו. יש עבודה אינסטיקטיבית, רפלקסיבית, שהינה תוצאה של הרבה אימונים. אבל עם תוך כדי קרב יש מצבים של "הפסקות", בזמנים אלו יש לארגן את המחשבות, לחשוב על טקטיקות ואסטרטגיות. כל טוב.

 

[ש מים]

הגהה: "עם" צ"ל: "גם תוך כדי קרב.."

 

[דוד כפרי]

מסכים:

תרגול טכני, תרגול טכני, ועוד תרגול טכני. מה שמבדיל בין "סתם מכות" ללחימה ברמה גבוהה, זה הטכניקה. זה לא חוסך את הכאב והצורך ללמוד לזוז תחת לחץ, אבל בלי זה אי-אפשר לעלות מעל לרמה של "סתם מכות".

 

[yonik]

גם אני הייתי שמח לתשובה

לי אישית יש גם את הבעיה הזו - ככל שמי שמולי חזק/גדול יותר הלחץ גדול יותר ואז במקום לחשוב אני אני לפעמים מנסה לירות לכל הכיוונים - לפעמים זה עובד לפעמים לא...

 

[nitzano]

למה לחשוב ?!

לדעתי, יש לשאוף לתקוף ללא מחשבה כלל.מחשבה מאיטה את הרפלקסים והתגובות הופכות איטיות. צריך ללמוד לתקוף אוטומטית ובמהירות כאשר יש פרצה וכמובן לעבוד גם גל קומבינציות. אלה 5 הסנט שלי.

 

[san shou]

אין לי עצה אבל

אני לא מסכים איתך שהם לא למדים מהקרב. על פניו נראה כי אין התקדמות והמתאמן הוא "חסר תקנה/תקווה" אבל כל עוד הוא מתאמן ורוכש נסיון קרב ישנה התקדמות טבעית, אינסטינקטיבית. בטח ובטח כאשר הקרב מלווה בהערות ותיקונים מצד המתאמן הבכיר יותר.אמנם אין תפוקה מיידית (הבנה תאורתית אין משמעותה הבנה מעשית פיזית) אבל חשוב להעיר, כי ההערות שאתה נותן נטמעות במוחו של המתאמן ועם הזמן מקרינות לגוף.