המחשבות קשות

ashli80

New member
המחשבות קשות

אני איבדתי תינוק בן חודשיים ב25/07/2009 פשוט קמתי בבוקר והוא ללא רוח חיים המחשבות הורגות אותי יסורי המצפון אוכלים אותי בכל יום שעובר איך לא שמעתי משהו ? למה הוא לא בכה שהוא מרגיש במצוקה ? כל יום שעובר הכאב מתעצם ולא מוכן להרפות איך דבר כזה קןרה ? אחרי שמצפים שנים לתינוק בלילה אחד הכל נגמר נראה כמו חלום רע שמצפים להתעורר ממנו בכל רגע והכל יחזור להיות טוב אנשים אומרים תתמקדי במה שנשאר בבית תמשיכי בחיים איךך אפשר להמשיך המלאך שלי הלך אף אחד לא מבין את הכאב איך הלב ממאן להאמין ממאן לעכל את גודל הגזרה ,היאוש גדול הרצון לשקוע לתוך המיטה ולא לקום ולקוות כי אצטרף אליו הוא גדול מה עושים איך מתעודדים ? איך אני אעמוד בשלושים ליד הקבר הקטן ולנסות לשכנע את עצמי שבפנים נמצא הילד שלי שלעולם לא יגדל יותר לא יקרא לי אמא הבילבול השאלות ללא תשובות החיפוש למה זה קרה למה לעזאזל לא מוצאים תרופה לתסמונת הזאת רק משערים מה יכול לגרום לה אני עשיתי הכל וזה קרה לי אז מה עוד נשאר מפחיד אותי לעשות עוד ילד הרי אומרים שלידות שלישיות והלאה יש סיכוי שזה יקרה יותר . מה עושים ?
 

דליה ח

New member
עולם של אי וודאות../images/Emo24.gif

כל השאלות לך כל כך במקום, אבל אין מי שייתן לך וגם לא לנו תשובות ברורות. אנחנו חיים בעולם של אי וודאות. אף אחד לא יכול להבטיח שום דבר. העולם מלא סכנות וסיכונים שאחנו לוקחים בחיים. זה מזעזע להוביל לקבר תינוק בן חודשיים שעוד לא התחיל בכלל להבין לאיזה עולם הוא הגיע. אני הייתי פונה לעזרה מקצועית, זה מתבקש בימים ראשונים כשהכל כל כך טרי, ולא יודעים איך "אוכלים" אסון כזה. אנשי מקצוע יודעים לתת כלים ראשונים להתמודדות. אפשר לבדוק את העניין בכל רשות מקומית . מאחלת לך כוחות נפש גדולים להמשיך את החיים .......................דליה
 

eaz1514

New member
אשלי, אני בהחלט מבינה את כאבך

ובאמת אין מנוס אלא להתקדם, לאט לאט, צעד אחר צעד, לפעמים צעד אחורה ושניים קדימה. חלק מתהליך האבל זה רגשות האשם ולא משנה מה נסיבות המוות, אצלי זה התבטא במחשבה "לא הייתי אמא טובה אם לא יכולתי להציל את הבן שלי". רונן נפטר בגיל 22 אחרי מאבק קשה וארוך במחלת הלוקמיה, כמובן שלא יכולתי להציל אותו אבל להשלים עם העובדה שעשיתי את המקסימום שיכולתי כאמא לקח לי הרבה זמן. קחי את הזמן שלך, תיעזרי בסובבים אותך, הכוחות נמצאים בתוכך, את תמצאי אותם. ואנחנו תמיד כאן. המון כח, אילנה אמא של רונן
 

שרון123

New member
איזה כאב../images/Emo7.gif

פשוט לא נתפס. ממליצה לך למצוא סוג של עזרה או תמיכה. קשה מאד להתמודד עם זה לבד. אני חושבת שכשנפטר תינוק קטן כל כך, שהיה בעיקר איתך, אנשים אחרים לא ירגישו את הכאב שאת חשה, כי הם לא הכירו אותו, ולא היו איתו הרבה, הוא לא היה חלק מהחיים של הרבה אנשים נוספים. אכן מפחיד מאד לעשות עוד ילדים אחרי שילד אהוב נלקח מאיתנו. גם אני בסירה הזאת.
 
למעלה