אני מכירה.
אמנם לא שלי, של חברה. סליחה על ההתפרצות. קוראת אתכן מסיבות מאוד מאוד אישיות שכרגע איני מעוניינת לשתף (מצטערת) , אבל דאגתך הוציאה אותי מקריאתי הסמויה ואחלוק עימך את המקרה של חברה טובה: בחודש השלישי להריונה השלישי, התגלה דימום שהלך וגדל, עד כדי כך שהרופא עצמו המליץ על הפלה, חברתי סירבה בכל תוקף (היא אחות במקצועה) , היא נכנסה לשמירת הריון . הדימום הפסיק, אבל באולטרסאונד התגלה דימום מסיבי, פנימי . ממש. הרופאים נבהלו וטענו שהתינוק ממש שוחה בבריכה של דם והמליצו על הפלה . חברתי המשיכה לסרב והמשיכה להיות מאושפזת . כמעט חודשיים (או שלושה. כבר לא זוכרת. אבל זו הייתה לתקופה ארוכה כי ההורים הגיעו לטפל בילדים) היא הייתה בהשגחה. אט אט הדימום נספג. ההריון המשיך אבל היו חששות. נולד ילד בריא ושלם שכיום הוא בן 10 . איני יודעת אם היא עשתה בשכל. היא טענה שהיא מכירה יותר טוב מכולם את גופה והיא התעקשה בצורה כמעט אובססיבית. מה אומר לך? ביצים כאלו גדולות יש לבחורה הזו. מה שברצוני לטעון : שהיה מקרה כזה אפילו יותר חמור משלך והוא הסתיים בתינוק בריא ויפה (אגב: הוא הכי יפה מכל האחרים. אבל זה אין קשר ) , אבל שוב: כל מקרה לגופו. רק בריאות.