Clueless Angel
New member
המידות הטובות
באתיקה של אריסטו השאלה המרכזית קשורה לאופי. אריסטו מתחיל בשאלה מהו אדם טוב? ותשובתו היא כי הטוב שבאדם מתבטא בפעילויות המצייתות למוסר. בכדי להבין אתיקה (תורת ההתנהגות) מהי יש להבין תחילה מה עושה את האדם לאדם מוסרי, ואריסטו מקדיש דיון נרחב אודות המידות הטובות ולכן מוסר הוא נושא מרכזי באתיקה. אך אילו תכונות אופי עושות את האדם לטוב? לדוגמא יושר, נאמנות, אומץ, אכפתיות, נדיבות, מצפון, ידידות, כבוד וכן הלאה. השאלה היא, על מה מושתתות התכונות האלו? האם זה נכון להגיד שמידה טובה תלויית חברה בה היא מתקיימת או שמא המידות הטובות נקבעו על ידי עובדות יסוד של תנאים אנושיים המשותפים לכלל בני האדם? האמנם תכונות יסוד באדם יכולות להפוך בחברות שונות נורמות מוסריות לאוניברסליות? במהלך השנים דתות מונוטאיסטיות ראו באל את הסמכות ומבחינה זו חיים מוסריים הם חיים שמצייתים לצווי האלוהי (בדומה לאקווינס למשל) ולכן פילוסופים שדנו במוסריות קישרוהו לחוק אלוהי וכללי מוסר כמו אמונה תקווה ציות והצדקה בין היתר. אחרי הרנסנס חל שינוי והחוק האלוהי הוכל, על מה שנקרא חוק מוסרי. החוק בא להפריד את ההגיון האנושי מהאמונה האלוהית ובעקבות נכתבו רעיונות ושיטות חוקים המתמחים בפעולות נכונות, וכסוכני מוסר הולכים בנ"א בעקבות חוקים אלה. אותם פילוסופים שאלו "מהם הדברים שנכון לעשותם?" ומכאן ואליך פתחו שיטות של הצדקות וחובות. למשל האגואיזם שאומר כי על כל אדם לעשות מה שטוב לאינטרסים שלו, או התועלתנות (אושר רב לרבים) , חוקים אוניברסליים (קאנט) ואמנות חברתיות (רוסו, הובס, לוק) שמהווים חוקים רציונליים שמוסכמים לתועלת החברה האנושית, וכן הלאה. על מה צריכה להתבסס אתיקה? מידות טובות? מעשים נכונים? ואולי להתיחס למידות הטובות כחלק מתיאוריות נוספות ולא כתיאוריה שעומדת בפני עצמה? מה דעתכם.
באתיקה של אריסטו השאלה המרכזית קשורה לאופי. אריסטו מתחיל בשאלה מהו אדם טוב? ותשובתו היא כי הטוב שבאדם מתבטא בפעילויות המצייתות למוסר. בכדי להבין אתיקה (תורת ההתנהגות) מהי יש להבין תחילה מה עושה את האדם לאדם מוסרי, ואריסטו מקדיש דיון נרחב אודות המידות הטובות ולכן מוסר הוא נושא מרכזי באתיקה. אך אילו תכונות אופי עושות את האדם לטוב? לדוגמא יושר, נאמנות, אומץ, אכפתיות, נדיבות, מצפון, ידידות, כבוד וכן הלאה. השאלה היא, על מה מושתתות התכונות האלו? האם זה נכון להגיד שמידה טובה תלויית חברה בה היא מתקיימת או שמא המידות הטובות נקבעו על ידי עובדות יסוד של תנאים אנושיים המשותפים לכלל בני האדם? האמנם תכונות יסוד באדם יכולות להפוך בחברות שונות נורמות מוסריות לאוניברסליות? במהלך השנים דתות מונוטאיסטיות ראו באל את הסמכות ומבחינה זו חיים מוסריים הם חיים שמצייתים לצווי האלוהי (בדומה לאקווינס למשל) ולכן פילוסופים שדנו במוסריות קישרוהו לחוק אלוהי וכללי מוסר כמו אמונה תקווה ציות והצדקה בין היתר. אחרי הרנסנס חל שינוי והחוק האלוהי הוכל, על מה שנקרא חוק מוסרי. החוק בא להפריד את ההגיון האנושי מהאמונה האלוהית ובעקבות נכתבו רעיונות ושיטות חוקים המתמחים בפעולות נכונות, וכסוכני מוסר הולכים בנ"א בעקבות חוקים אלה. אותם פילוסופים שאלו "מהם הדברים שנכון לעשותם?" ומכאן ואליך פתחו שיטות של הצדקות וחובות. למשל האגואיזם שאומר כי על כל אדם לעשות מה שטוב לאינטרסים שלו, או התועלתנות (אושר רב לרבים) , חוקים אוניברסליים (קאנט) ואמנות חברתיות (רוסו, הובס, לוק) שמהווים חוקים רציונליים שמוסכמים לתועלת החברה האנושית, וכן הלאה. על מה צריכה להתבסס אתיקה? מידות טובות? מעשים נכונים? ואולי להתיחס למידות הטובות כחלק מתיאוריות נוספות ולא כתיאוריה שעומדת בפני עצמה? מה דעתכם.
