המילה "אמן"

[Hurakano]

המילה "אמן" ../images/Emo26.gif

מה המקור שלה ? זו מילה עברית ? ובכלל מה המשמעות שלה ?

 

[masorti]

נעיין בספר דברים פרק כ"ז...

פסוקים ט"ו-כ"ז: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה', מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן. אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם--וְאַלְמָנָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו--כִּי גִלָּה, כְּנַף אָבִיו; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ--בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-חֹתַנְתּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן." אני מקווה שהמילה "אמן" מופיעה מספיק פעמים כדי לשכנע אותך שזו מילה עברית. (הנוצרים אימצו את המילה ומשתמשים בה באנגלית בתורה "איימן".)

 

[masorti]

"באנגלית בתורה" = באנגלית בצורה

 

[Hurakano]

תודה, רק...

מה המשמעות שלה ?

 

[or99]

לדעתי...

זו המשמעות.

 

[אוהד11]

בשפות האירופיות ובערבית נקלטה

המילה "אמן", וספק אם דוברי אותן שפות מודעים לקליטתה מן הפשה העברית.

 

[אריק ל]

וויקיפדיה אומר:

Amen, a Biblical Hebrew word meaning "so be it" or "truly" has been generally adopted in Christian worship as a concluding formula for prayers and hymns. Three distinct biblical usages may be noted. Initial Amen, referring back to words of another speaker, e.g. 1 Kings i. 36; Rev. xxii. 20. Detached Amen, the complementary sentence being suppressed, e.g. Neh. v. 13; Rev. v. 14 (cf. 1 Cor. xiv. 16). Final Amen, with no change of speaker, as in the subscription to the first three divisions of the Psalter and in the frequent doxologies of the New Testament Epistles. The uses of amen ("verily") in the Gospels form a peculiar class; they are initial, but often lack any backward reference. Jesus used the word to affirm his own utterances, not those of another person, and this usage was adopted by the church. The liturgical use of the word in apostolic times is attested by the passage from 1 Cor. cited above, and Justin Martyr (c. 150) describes the congregation as responding "amen," to the benediction after the celebration of the Eucharist. Its introduction into the baptismal formula (in the Greek Church it is pronounced after the name of each person of the Trinity) is probably later. Among certain Gnostic sects Amen became the name of an angel, and in post-biblical Jewish works exaggerated statements are multiplied as to the right method and the bliss of pronouncing it. It is still used in the service of the synagogue, and the Muslims not only add it after reciting the first Sura of the Koran, but also when writing letters, &c., and repeat it three times, often with the word qimtir, as a kind of talisman.​