כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים
אצלי הפזמון מתקשר לשלוש אסוציאציות שמתכוונות לאותו המקום: הביטוי "לא מחזיק מים" מתאר משהו לא אמיתי, שלא מצליח למלא את התפקיד שלו. "המים זורמים" - בעצם מתאר את ההרגשה שמחלחלת אל המספר, שכל הסיטואציה הזו שבו הוא נמצא - ואולי כל הקיום השטחי והקליל של החבורה - מזוייפים! החיים האלה לא מצליחים להחזיק משמעות אמיתית. אסוציאציה נוספת שמתקשרת אצלי לפזמון היא שכל הסיפור מתרחש בתוך הבית. יותר מכך, ניכר בעליל שמדובר בחבורה בורגנית - אלה שיותר מאחרים, "ביתם הוא מבצרם" - הם חיים את חיהם מסוגרים איש איש בתוך ביתו, חי את חייו. אבל בחוץ נמצא העולם האמיתי שמנסה לחדור פנימה אל תוך הבית הסינטתי והמזוייף. טיפות, גשם, שלוליות, הצפות - העולם האמיתי חודר לאט לאט את ההגנות של הבורגנים ומחלחל פנימה. הבורגנים מנסים להשתיק את מצפונם ע"י האזנה לשירי מחאה, אבל המספר מרגיש איך זה הכל "חארטה" - שירי המחאה לא מתקנים שום דבר ולא עוזרים לאף ילד מסכן באפריקה. העולם ממשיך לשקוע, וגם הבורגנים בביתם המעוצב לא יכולים להתעלם מכך - המים זורמים פנימה ואולי עומדים להציף את הבית. ואולי, כמו חול שנוזל בשעון החול ולא ניתן לעצירה, כך גם המים. אולי המספר מרגיש פתאום שהם חיים על זמן שאול, ואין לו ממש משמעות בחיים האלה. סופו יהיה כמו מי שנשטף באסלה של איצקי ודרורה.... כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים......
