סימון דה בובואר מרתקת ומעט ארכאית
הספר המין השני שלה פורש בצורה מעמיקה ומרתקת את מה שאני קוראת לו : שורשי הסכסוך. ובכל זאת בפרק ההקדמה בו היא פורשת את דעתה על נושא הסובייקט מול האובייקט והאני מול האחר היא מציבה כמה קביעות שהן ארכאיות משהו לתקופתנו. משפטים כמו: "… וזאת משום שאין להן(לנשים) אמצעים קונקרטיים להתלכד לאחדות אחת, שתתייצב מול הצד שכנגד. אין להן עבר, היסטוריה או דת הבלעדיים להן ; אין להן סולידריות של עבודה ושיקולי תועלת…" (עמוד 15) הם לא ממש קבילים היום. אני מבינה אותה מאחר והספר בכל זאת נכתב בסוף שנות הארבעים ומים רבים מאוד זרמו בנהרות התודעה הפמיניסטית מאז. בודאי גם בזכותה של דה בובואר. ועם זאת חשוב לנו לזכור כמה עובדות: 1. ההיסטוריה נכתבה תמיד ע"י המנצחים ובעלי הכח והמשאבים . וכבר אמר פעם פרנק הרברט (אהובי) שכאשר הדת והפוליטיקה רוכבות ביחד נרמס כבודו של האדם.…. את כל ההיסטוריה הכתובה והמקובלת היום כתבו גברים, לכן ספרות נשים, אומנות של נשים, מעשי נשים ודברי נשים הוצאו מהקנון. אנחנו מכירות שמות של ציירים דגולים מתקופת הרנסנס ומהתקופה המודרנית וחושבים לתומנו שאם לא הוזכרו כנראה לא היו נשים אומניות. ובכן טעות. היו ולא מעט. למרות הכל. למרות כל המכשולים ואבני הנגף שהושמו בדרכן. 2. יש לנשים עבר והיסטוריה מפוארים. נשים היו דומיננטיות משחר ההיסטוריה בכל הקשור לרפואה, לחינוך, לכלכלה. הן החזיקו אדמות והיו להן יסודות פולחן נשיים יחודיים. גם מאורע היסטורי מחריד כגון ציד המכשפות באירופה של ימי האינקוויזיציה בו נטבחו מיליוני נשים (זו לא טעות דפוס) שייך להיסטוריה הנשית. מיליוני נשים מרפאות, משכילות, בעלות רכוש ודעתניות נטבחו בשואת הנשים של ימי הביניים. כמה נשים יודעות על זה? זה נמחק מספרי ההיסטוריה. 3. לנשים יש יותר סולידריות מרחבית (לא מיגדרית) מאשר לגברים. סולידריות היא היחס של ההזדהות וההבנה לרגשותיו של האחר. לנשים יש הרבה מאוד אמפטיה. אישה אחת לתינוקה של האחרת, האישה לחברה, להוריה, לבן זוגה ועוד. 4. נשים תמיד היו מיניות, תוססות, בעלות דעה ויצירתיות. למרות הנסיון להכחיש זאת (וחלק מההכחשה זו ההתעלמות) שימו לב אפילו שיר השירים שהוא כולו שיר הלל של אישה תוססת חופשייה ומשוחררת הומר בפרשנות דתית- אלק שיר אהבה לאל. בתרבויות נוצריות רבות (עד היום אגב) אל מריה נישאות רוב התפילות של הנשים. זו דמותה בעיקר המופיעה על גגות הכנסיות העתיקות . ביוון העתיקה, אלות האהבה, הפריון, המוזות, והאמזונות היו נוכחות מאוד. חלק מהתודעה הנשית החדשה צריכה להיות דרך כתיבת ההיסטוריה הנשית מנקודת מבט נשית ומאזנת. ככה שבגדול בא לי להגיד לסימון דה בבואר : יהיה בסדר אחות. רשימת ספרים מומלצת: 1. המין השני- סימון דה בובואר. 2. קוראות מבראשית - עורכת רותי רביצקי. הוצאת ידיעות אחרונות. 3. רצות עם זאבים - קלאריסה פינקולה אסטס. 4. כל ספריה של מרילין פרנץ´. 5. ברוך שעשני אשה - הוצאת ידיעות אחרונות. 6. אל תנשקי את הצפרדע - עורכת : מירי ברוך. 7. חולית - פרנק הרברט. תמיד כדאי. ועוד….