המיתוסים בתור אמיתות.

[MetalSinagouge]

המיתוסים בתור אמיתות.

הנושא הזה מציק לי לא מעט זמן. השאלה שלי היא: האם העמים העתיקים, "שיצרו את האלים שיצרו את המיתוסים", האמינו במיתוסים עצמם. למה אני מתכוון? סמלים. התרבות הרוחנית של הרבה מהעמים (אני אתייחס לעם הנורדי לדוגמא) הייתה (כנראה) מפותחת. כולם מכירים את העץ הקבלי המפורסם, כולם גם מכירים את ייגדראסיל הנורדי, שהספירות בו שונות מזה של הקבלי, אבל עד כמה בעצם? בני אדם, אצל הנורדים נמשלו לעצים, כך גם היקום- עץ. די מזכיר את יחס המיקרו-מאקרו קוסמוס (ומי יודע בעצם? אולי זה משל מודרני שהולבש כדי להציל את כבוד העם העתיק, והענקת נופח פסוודו- אינטלקטואלי לאמונות 'הפרמיטיביות' שלהם, יאמר האינטליגנט של ימינו) . לאותו עם צפוני הייתה מסורת שאמאנית שכמו כל מסורת שאמאנית, דגלה בתאוריה שיש ציר כלשהו שמחבר בין העולמות, שאליהם ניתן להגיע על ידי מצב תודעה שונה. מכאן אני מסיק שלעולמות היה קיום, אבל עד כמה הם תפסו אותו בתור "עולם פנימי" ולא בתור עולם חיצוני, ז"א האם קרה מצב שבו איזה זיגפריד ישב על גדת הפיורד, הסתכל למעלה וחשב האם גמד מסתכל למידגארד חזרה. כנ"ל וואלהלה- האם ההיכל הזה נתפס כפיזי, או כרוחני- ז"א האבנים לזכר הלוחם, והקבורה שלו (אם הייתה) יביאו אותו לוואלהלה "קולקטיבי" שכזה, שבו הוא יחיה לנצח בתור זיכרון, בתור דמות שתשפיע על הבנים היתומים שלו לצאת ולהלחם לדוגמא. גם אם כך היה הדבר, איך ניתן להסביר את המיתוס של הראגנארוק? הלידה מחדש? אולי זה מחזור בטבע, אבל זה עדיין לא מסביר למה דווקא שלוש חורפים, במקום חורף אחד כמו בטבע. אני יודע שזה נשמע כאילו נפלתי מהירח כרגע, העניין הוא שלפני כמה חודשים המליצו לי בפורום על ג'וזף קמפבל, וקראתי\שמעתי\ראיתי כמה ספרים\הצאות איתו, והוא לצערי לא התייחס למיתוסים שאני מחבב (או שלא נתקלתי בזה), אבל הוא כן התייחס למיתוס שאני מכיר- הגירוש מגן עדן. הוא פירש אותו בצורה נורא מעניינת, שבה גן עדן הוא בעצם משהו "נפשי" ולא מקום פיזי. אני לא זוכר בדיוק מי ומה, אבל אני זוכר שכל דבר שם פורש בתור סמל. מאז אני די מתוסכל מזה שאני לא מצליח לפרש את הסמלים. אין ספק שחלק מהדמויות נתפסו כאמיתיות "בחוץ" כמו ת'ור (אני מתכוון מבחינת קיום, לא מבחינת זה שבאמת יש בשמיים אדום זקן שרירי עצבני) כי האנשים שראו את הברקים פשוט חלקו יראת כבוד לתופעה המדהימה בעיניהם. גם בעניין הנשמה אני חושב שהיה שם קונצנזוס בעד קיומה (אם להאמין למילותיו של סופר בתחום הVolkway הנורדי, היו להם הרבה ביטויים למה שנקרא "נשמה" גם ביהדות אני מניח יש דבר שכזה- נשמה, רוח, נפש ודברים מהסוג). נתקלתי בנתיים רק במקור אחד על סמלים בNorse Myths, מקור שפשוט בוטל בכל תוקף אצל כל חוג של אנשים שמתעניינים במיתולוגיה המוזכרת- ספר שנכתב מנק' מבט תיאוסופית, לא ממש התחברתי אליו, ואם נוסיף לזה את העובדה שהוא כנראה גם לא אוטנתי (אני מתעניין במה שהיה לאנשים "העתיקים" לומר) אז הוא די נוראי.

 

[Y. Welis]

לאמונה יש שני מישורים (לפחות) -

האישית, כלומר אמונה שאדם מאמין באופן מלא וללא ספקות וגם לא צריך הוכחות לשמר אותה; והחברתית - אמונה של הקבוצה שבתוכה הוא חי (או שבט או עם) שמכתיבה את התנהגות חבריה (פולחן משותף, טקסים שונים לציון התבגרות, חתונה, מוות וכן הלאה). במישור האישי, האמונה האישית היתה בעבר הרחוק, אבל נעשתה 'מעשית' עם הזמן. אני מניח למשל שלא כל היוונים האמינו באלים פר-סה: הם לא יצאו למלחמות בשמם, ולא החליטו על צעדים מדיניים בגלל מכת ברק. האמונה שלהם היתה חברתית יותר, והטקסים שלהם נשענו עליה. לעומתם הנורדים, שהיו פחות רציונאליים ופרימיטיביים, האמינו יותר במישור האישי (ולא רק החברתי), ונלחמו לעיתים בשם האלים או הקריבו להם קורבנות. בעניין קמפבל - הספר היחיד שלו בעברית מייצג את הדעות המאוחרות שלו, שנשמעות שמרניות להחריד... כדאי לעיין בספריו המוקדמים יותר ('הגיבור בעל אלף הפנים' ועוד אחד). רעיון הסמלים אגב אינו שלו, והוא לקוח במידה רבה מדעותיו של יונג, שכתב הרבה על הסימבוליזם. מקור חשוב נוסף לעיון הם ספריו של רוברט גרייבס, שהציע תפיסה משלו באשר לחשיבות הפולחן בחיי התרבויות הקדומות.

 

[MetalSinagouge]

היוונים זה מעניין כי..

נתקלתי לפני כמה ימים (סינכרוניזציה?

) בספ ששמו במעורפל "האם היוונים האמינו במיתוסים שלהם", אני שמעתי פה ושם על המיתוסים שלהם ואני רק יודע שיש בהם משהו "על-טבעי" באותה כמות ואיכות כמו בשאר המיתולוגיות שקראתי עליהן. חשבתי לעצמי- האם ניתן לתת דוגמא לאמונה חברתית על ידי המזוזות בארץ, שתלויות אצל הרוב המוחלט (גם אם רק החלק "הקופסאתי" שלהן). אצל יונג לא מצאתי הרבה בקשר למיתולוגיה הצפונית המסויימת, אבל המעט שמצאתי היה מעניין. הוא למשל טען (יכול להיות שהוצאתי את זה מהקשרו) שבתקופת מלחמת העולם השנייה, הארכיטיפ\רוח של אודין השתלטה על העם הגרמני, זה התקשר לכל התת מודע הקולקטיבי. מאיזה בחינה קמפבל שמרני? בהתחלה כשקראתי עליו בקצרה בויקיפדיה משום מה הצטיירה לי תמונה מיידית של אדם נוצרי אדוק, שלומד דתות ואמונות אחרות רק כדי להוכיח לעצמו כמה הוא נעלה, ומאיזה מזימות שטניות עליו להזהר- כל זה רק מצמד המילים "הורים קתוליים". כוחו של מיתוס הוא באמת לא בדיוק מסודר לקראת האמצע, אלה שיחות שכאלה הרי.

 

[Ferma]

לא נתקלת בהרבה../images/Emo9.gif

ולי על המדף מחכה הספר Man And His Symbols של מי אם-לא Carl G. Jung (הוא היה מציאה אמיתית אגב, שילמתי עליו כמעט כלום), האם נתקלת בספר? Y. Welis, האם אתה ממליץ?

 

[Y. Welis]

לא מוכר לי, אבל יונג תמיד מעניין

באשר לקמפבל, הוא לא היה נוצרי (לפחות לא גלוי) והתעמק בתרבויות רבות ומגוונות, ונחשב למקדם השימוש המודרני במיתוסים - הרבה יוצרים הושפעו מרעיונותיו (לוקאס הוא הדוגמא הבולטת במיוחד).

 

[MetalSinagouge]

אני שמעתי את החלק הרביעי ..

של הספר בAudio Book, שזה החלק שיונג עצמו כתב. מעניין ביותר. יש ספר של איזה רובין רוברטסון (שתורגם לעברית) שאמור לשמש מדריך למתחילים מהציבור הרחב, מעיון בתוכן העניינים נדמה לי שזה ספר די מקיף שמציג גם תאוריות יותר "נסתרות" של יונג.

 

[Ferma]

לפי מה שכתוב על הספר

(באנגלית), הוא כולו נכתב ע"י יונג. בנוסף, הוא היה הספר האחרון שיונג כתב לפני מותו...

 

[MetalSinagouge]

Dooh, אז אני לא יודע בדיוק...

מה שמעתי, אני יודע שזה היה חלק שנקרא Approaching The Unconscious.

 

[Y. Welis]

"יונג-מדריך לפסיכולוגיה" - שם הספר

שילוב מעניין של חיפוש אחר רוחניות עם יונגיניאניות.

 

[MetalSinagouge]

יש הרבה דברים כאלה בשוק..

בכלל פסיכולוגיה השפיעה המון על מאגיה מודרנית (וההפך?

). קראתי פעם שיונג אפילו רצה לבקר בפירמידות. חוץ מזה קראתי עליו עוד דברים יותר ביזאריים על זה שהוא עסק בטאנטרה, אבל אני לא הכי סומך על המקור.

 

[Y. Welis]

למאגיה היו השפעות משלה

היא בוודאי השתנתה עם הזמנים המודרניים, וקראולי היה המהפכן הגדול ביותר שלה, לפי מה שהבנתי. הוא שם את האדם עצמו במרכז הקסם (magik) ולא את הטקסים, ובכך אימץ כמה פילוסופיות מודרניות. מכל מקום לא ידוע לי על השפעותיה *על* הפסיכולוגיה. כיום אני מתרשם שהפסיכולוגיה המודנית מעשית מאוד, מבוססת על מחקרים מעשיים (חקר התנהגויות), ופחות מושפעת מהעבר הרחוק, וזה בהחלט לטובה (יש לומר שד"ר פיל החזיר את האמון שלי בה, אחרי שהפסיכולוגים המקומיים והאולטרא-שמרניים עירערו אותו). לעומת זאת אנשי הרוחניות החדשים מצטטים לא מעט את יונג וממשיכיו כדוגמאות לנכונות רעיונותיהם.

 

[MetalSinagouge]

ד"ר פיל../images/Emo99.gif

"What were you THINKING?!" לחיזוק הטענה, קראולי טען שהשדים "בקטלוג השדים שנכתב על ידי המלך שלמה אבל סביר להניח שזה היה סתם גימיק מכירות" הם בעצם יצורים ששוכנים בתת מודע (הקולקטיבי?) ועל ידי זימון חודרים למודע. הנה למשל ציטוט מספר שלו, תופעה שהוא חווה (לא סתם כמובן, היא התרחשה לאחר פעולה פיזית ממושכת של טיפוס על הר): Then, to my amazement, I saw of the slopes below me, two little fellows hopping playfully about on the scree. (A moment while I remind you that all my romance was Celtic; I had never ever read Teutonic myths and fables.) But these little men were exactly the traditional gnome of German fold-tales; the Heinzelm?nner that one sees sometimes on German beer-mugs (I have never drunk beer in my life) and in friezes on the walls of a Conditorei. I hailed them cheerfully—at first I thought they were some of the local nobility and gentry of a type I had not yet encountered; but they took no notice, just went on playing about. They were still at it when I reached my cousin, sheltering behind some boulders at the foot of the slope; and I saw no more of them. הטקסט קצת לא נוח, אבל בכל מקרה: לקרוא משמאל לימין הכל. בכל אופן עדות כזו קצת מרככת לנו את הלוגיקה וגורמת לחשוב- מה האנשים 'ההם' ראו ושמעו, ומה גרם לאלים שלהם לכתוב את המיתולוגיות בצורות כאלה

הזכרתי את הקטע של "הטיפוס הממושך על הר תלול" לא לחינם אלה- כדי להראות שקראולי לא חולה נפש (לגמרי

) וכדי להראות שבעצם השאמאנים ידעו מה הם עשו כשהם רקדו עד תשישות כדי לרפא מישהו בכפר, הלא כן? יש גם את וילהלם רייך היהודי ותאוריית האורגון שלו (ביו-אנרגיה). התומכים שלו הצליחו להוכיח את התאוריות שלו, המתנגדים הצליחו לשלול אותן, זה גם משהו פסיכולוגי כזה- כל העניין של דרך מחשבה שמעצבת את המציאות. ראיתי איזה כתבה בNRG על כל העניין של ארכיטיפים ואיך הם "משתלטים" לנו על המוח, ואיך לדבר איתם. אבל לא ממש התעמקתי, ניו אייג' שכזה, כמו הכל בימינו