המכה ה11 של פסח

[dana00]

המכה ה11 של פסח

אז כולם שמחים, כולם בחופש, כולם עם המשפחות והילדים וההורים וכל הבלאגאן הזה. ואני יושבת לי לבד בערב הסדר (כמו כל שנה...) יושבת ועדה לחיזיון המזעזע/מעורר קנאה שבו הילדים מתרוצצים בחיפוש אחר האפיקומן, בשירי "מה נשתנה", וכולם מאושרים ואוכלים וצוחקים... ואני יושבת וחושבת - מה עשיתי שזה מה שמגיע לי? הדודים פוזלים מהצד ושואלים את עצמם מה יהיה אתה? איך זה בחורה יפה כל כך, מוצלחת, משכילה, עם עבודה טובה, איך זה שהיא לבד? אולי היא בררנית? אולי היא לסבית? אולי היא קצת לא בסדר בראש? משהו חייב להיות שם! ואני יושבת וצופה מהצד ושואלת את עצמי למה באתי לפה? למה אני צריכה להיות עדה לכל המשפחתיות הזאת שפעם הייתה לי כל כך חשובה וכייפית ומשמעותית? איפה אני נפלתי... ? כל שנה אומרים לי - בשנה הבאה את תהייי פה עם החתן - את תראי!!! עוד תתגעגעי לימים האלה של הרווקות, תראי איזה כייף לך שמשעמם לך ואין לך מה לעשות, כשאנחנו פה עם הילדים.. תגידו לי - הזיכרון שלכם כל כך קצר שכבר שכחתם מה זה להיות רווק????? בעצם אתם אז, הייתם מוקפים בחברים... ואנחנו המסכנים שנשארו מאחור, כבר לא מוצאים אפילו עם מי לצאת לאיזה פיק אפ בר (אולי משם תבוא היישועה...) חברה טובה (נשואה באושר ועם כמה ילדים) מקריאה לי בטלפון כתבה, מה זה מצחיקה, שיצאה בעיתון על "הרווק" - בחור מסכן שכותב "כל כך מצחיק" את מה שאני מרגישה כמעט כל ימות השנה ובמיוחד בחגים. חברתי מתגלגלת מצחוק ותוך כדי קריאה היא מבינה פתאום שאני שותקת (ובוכה). ככה נגמרה השיחה בינינו, כשאני פשוט משתנקת מרוב דמעות. מה אני אגיד לכם? מאחלת לכולנו ולי במיוחד שאולי, אולי בשנה הבאה דברים ייראו אחרת ונתחיל מחדש, אבל ממרומי גילי (30) אני כבר לא חולמת יותר מאחלת לכולם המשך חג שמח ויותר מעודד מזה שלי.

 

[תלתלים123]

ברוכה הבאה...../images/Emo24.gif

...לעולמם של אלה שיודעים שזה קשקוש שכולם שמחים.

מזמן מזמן כשהבת שלי, שהיתה ידועה בבגרותה המוקדמת מדי, היתה בת 5 היא נזפה בגננת שמשפחה זה בכלל בית חם. כי יש כאלה שאין להם הורים וכאלה שאין להם ילדים ואחרים שאין להם בני זוג. (ד"א, אמרו לי שמאז זה הוכנס לתכנית ימי משפחה של משרד החינוך) כל אלה שאת רואה אוכלים ביחד את ארוחת השבת כשאת מסתובבת למטה סביב הקיוסק (קראתי דברים שלך בפורומים אחרים) - הם לא בהכרח אנשים שמחים. את מתרשמת מהתפאורה, יקירתי. מה לעשות והבדידות אין לה צבע וריח? אז איך זה שבחורה משכילה ויפה ומצליחה איננה נשואה? קודם כל, כי להיות לא-נשוי זה ל א דפקט! וחוץ מזה, נא לא להלחץ - רק זה יכול להבריח את המיועד. לכי ומלאי את העולם שלך במעגל חברתי מהסוג שלך (לא נשואות באושר) ובתחביבים ובאושר הפרטי שלך. יום אחד מישהו יראה ויצטרף. גברים נמשכים לדבש... הישארי עמנו. אולי הוא פה... תלתל-חושב

 

[noa128]

מצטרפת לתלתל ../images/Emo141.gif

הן בברכת ברוכה המצטרפת אלינו, ובכל מילה שאמרה

ויהיו כאן לא מעט אצלנו בפורום שיספרו לך שנישואים הם לאו דווקא התרופה המומלצת לאושרך

אהבה חשובה עוד יותר - וכאלה בטוח עוד יהיו, את עדיין צעירה מידי להתייאש מהם.. רק טוב, ובהצלחה

 

[dana00]

תודות לתלתלים

ראשית, תודה איני נאיבית, אני מכירה אנשים אחרים (בעיקר נשים) שהן אכן נשואות אך לא באושר, אני מכירה בעלות משפחה שהיו מפרקות את הכל, לו רק היה להן אומץ. הבעיה היא שכבר לא נשארו "לא נשואות באושר"... בעזרתן יכולתי למלא את עולמי. ולמרות שאני מנסה למלא את עולמי (עבודות אומנות שונות, זמרת בלהקה, פוקדת בקביעות את חדר הכושר ועוד..) חוויתי בעבר זוגיות ואני יודעת מה טיבה.. וזה פשוט חסר. והאמת היא ש"נפילות" כאלו קורות כאשר חיי השגרה נשברים עקב חגים מרובים, בהם יש הזדמנויות לחשוב יותר מדי ועלינו להיות משפחתיים. בכל אופו, אשאר כאן "כי טובים הדיירים בעיני"... ותודה על העידוד

 

[תלתלים123]

חוששת שצריכה ../images/Emo101.gif

טוב, לי אין בעיה עם חגים. אצלי זה הלילות. הדה-ז'ה-וו שלי מציץ מכל הזויות אפילו שסילקתי את הדברים שלו. תצחקו עלי אבל שכחתי לכבות את האור בשירותים ופתאום חשבתי שהוא שם. ביום זה מצחיק אותי. בלילה - מסתנן כמו מפלצת שחורה. לא תמיד. לפעמים. עכשיו. הלכתי לראי, אמרתי "שלום תלתל, תני חיוך", בדקתי שאני כאן ועכשיו. מוציאה אותו מהראש (חושבת שזה הראש יותר מאשר הלב). מוציאה, והוא חוזר. מה לעשות?

 

[dana00]

היי תלתל תהיי חזקה!!

אוזרת את שארית כוחותי כדי לחלוק איתך את מה שנשאר. אמרו לי כבר כמה פעמים והיום זה הדהד בראשי - "אם אין אני לי , מי לי". בסופו של יום אנחנו אלה שצריכות להיות חזקות, להרים את עצמנו ולעודד את עצמנו. והאמת, עוזר לי לדעת שיש כאן אנשים שאפשר לשתף והם אפילו יתנו טיפה כח ויעודדו, אבל חייבים להמשיך קדימה!! ואת יודעת מה הכי טוב בכל העניין? אמרה לי מישהו מלומדת שמתוך הכאב והצער - משם צומחים... אז תחשבי על זה כך - אנחנו בדרך הנכונה אז תפנקי את עצמך באיזה כוס קפה טוב או שוקו ויאללה!!! נשיקות

 

[LostInTheSky]

../images/Emo24.gif גדול יעזור? ../images/Emo24.gif ../images/Emo4.gif

 

[עלמה חדשה]

אני איתך..../images/Emo24.gif

 

[תלתלים123]

../images/Emo6.gif ../images/Emo51.gif

והנה הגיע הבוקר!

 

[LostInTheSky]

קישור להודעה הזו נמצא דף הראשון

של תפוז... שמתם לב?

 

[dana00]

אבוי ואבוי!!!!

תגידו לי בבקשה מי אחראי לכך שמה שכתבתי מופיע בעמוד הראשון!!!!???? לא מספיקה המבוכה להיות במצב כזה, מישהו גם דואג לפרסם אותה ברבים??

 

[LostInTheSky]

תנסי לפנות להנהלת הפורומים

יש שם פורום של תלונות....

אם זה לא עוזר אז מצטערת... לא יודעת איך לעזור....

 

[תלתלים123]

אולי הנהלת ../images/Emo43.gif ../images/Emo35.gif

יכול להיות שהכותרת שלך תפסה עינו של מישהו. מציעה שתבדקי עם נועה - מנהלת הפורום. בכל מקרה - אל, אל, אל תהיי במבוכה.

 

[dana00]

נעה??? את פה? עזרה בבקשה!!!

מה שיפה בפורום הזה הוא שאני מרגישה חופשיה ואנונימית משהו, ושאני יכולה לשתף את חברי הפורום ולקבל עידוד. אך לא חיפשתי במה! איך אפשר לבקש להוריד את הכתבה מהדף הראשי של שער תפוז??

 

[noa128]

היי דנה, רק עכשיו שבתי

והעברתי את המסר הבהול הלאה בצנרת. די מפתיע אותי הקטע, כי עכשיו חג וגם הם לא עובדים - אבל אני העברתי בקשה להוריד את ההודעה ומקווה שיטפלו בזה במיידי. ואיך את הערב? יותר טוב? ובכלל מה שלום כולכם? תיכף נגמר כבר החג-סיוט הזה...חג של קרצופים עובר עליי השנה - מין ממצב רוח של "לנקות" ולא רק לכלוך (מי מכיר את זה?) - כך שבין זלילה לארוחה, ובין ספונג'ה לספוגית הפלא = מציצה גם לכאן...

 

[dana00]

יותר טוב!

תודה על תגובתך המהירה. מקווה שהם באמת יורידו את הכתבה בהקדם. ולשאלתך התשובה היא כן מרגישה יותר טוב, אנשים טובים עודדו אותי, גם פה וגם בעולם האמיתי שלי... מאחלת לכולנו יום נפלא - ואחרון! של חג. מה שמשמח אותי במיוחד ובנימה אופטימית זו, הולכת לישון כי נורא מאוחר.

 

[שחר של טללים]

שטויות!

אף אחד לא יודע מי את! מצטערת שהגעתי דרך שם ומקווה שלא הבכתי אף אחד

 

[avip12]

מה עם מפגשים משפחתיים אחרים

הבעיה היא לא רק בחגים אלה גם בחתונות בריתות ושאר ירקות שאנו מחויבים ללכת אליהם שם הברכה הקבועה היא בקרוב אצלך או השאלה הקבועה נו מתי אתה? הם חושבים שאנחנו לא רוצים למצא בת זוג כאילו שאנחנו לא עושים את מירב המאמצים להיות חלק מהחברה "להתחתן ולהביא צאצאים לעולם" .

 

[dana00]

אין מילים... מסכימה

 

[שחר של טללים]

דנה היקרה! קצת ארוך...

אני לא שייכת לפורום הזה ונכנסתי דרך שער תפוז (כן- הגעת עד לשם

עכשיו את מפורסמת...

) אני דווקא חברה קבועה בפורום "להיות הורים", איפה שנמצאים כל ה"מאושרים". רציתי להגיד לך משהו שמהווה נקודה מאוד בסיסית בכל ההסתכלות שלנו על החיים. אין כזאת חיה " וכולם מאושרים ואוכלים וצוחקים"! האושר לא בא מעצם היותך שייכת לקטגוריה כזו או אחרת. לא בגלל שאת עשירה או ענייה או נשואה או רווקה יפה או חכמה או גרוזינית או ספורטאית או ספרית או שיש לך בית סקנדינבי בקיסריה....לא חשוב מה אני אוסיף. כל אחד עם ה"קופים על הכתף" משלו. וכל אחד מאושר או לא מאושר מ בפנים!!! יש כאלו שבאופן אובייקטיבי לכאורה- יש להם את "הכל" בחיים והם אנשים מרירים וכועסים ועצובים ובודדים ויש אנשים שבאופן אובייקטיבי לכאורה יש להם את כל הסיבות לרצות למות והם חיים פשוט נפלא (זוכרת אולי- דוגמא קיצונית משהו- את הבחור המשותק מכתפיו ומטה בעקבות תאונת צניחה שהתראיין בתוכנית של דודו טופז? במקרה ראיתי ופשוט התרשמתי כל כך מהשקפת חייו שזה לא יוצא לי מהראש!) ולמה כתבתי- "לכאורה"? כי אין כזה דבר אובייקטיבי- הכל נמדד בעיניים ובכלי מדידה תלויי תרבות וחברה!- את עושה או לא עושה את מה שהחברה מצפה ממך... בשבט ארוכות הצוואר באיזור מאי הון סונג שבתאילנד- אם לא ינעלו לך על הצוואר לפחות 4 טבעות ברזל מוזהבות וכבדות שמעוותות לך את עמוד השדרה כבר בגיל 10- את "לא עומדת" בציפיות... אז הסביבה שלך מצפה שב"גילך המופלג" כבר תהיי נשואה עם ילדים? (אגב- גיל הנישואין הממוצע היום בארץ הוא 28-29, שזה כולל גם מיעוטים ודתיים שמתחתנים מוקדם מאוד- סתם לתשומת ליבך!- את ממש בנורמה

) וזה מלחיץ ומדאיג? אז מיותר. אל תתני לזה להשתלט עליך! זו בחירה שלך שלא לבחור מישהו שאינו מתאים לך ושלא להתפשר על פחות מהמגיע לך. תכניסי לעצמך טוב טוב לראש- את לא קורבן לנסיבות אכזריות ומצערות- את בוחרת לעצמך את הדרך שלך ואת שלמה עם הבחירות שלך. צריך לדעת להבחין ולאבחן מתי ואיפה הגבול בין בעייה פתולוגית ביכולת להתחבר עם בן זוג ומתי אנחנו בשליטה מלאה ומנתבים את זה נכון. במידה שאת מרגישה שאכן יש לך בעייה כלשהי בזוגיות, שאת לא מסוגלת לחבור לבן זוג למשך תקופה על מנת לבחון חיים משותפים בסופו של דבר, אולי מתוך מודל משפחת מוצא בעייתי- אולי מתוך מודל טוב מדי שהציב לך רף גבוה...אזי שווה לך לשקול טיפול מקצועי לטווח כלשהו- אשר יתן לך כלים בידים. חברת ילדות שלי התחתנה בגיל 36. בחורה נאה, גוף משגע, מוכשרת, עצמאית, אחלה ראש...מאוד רצתה, אבל בדיעבד הסתבר שלא ידעה איך! הבחורה הזו גדלה בבית שבו הוריה לא דיברו בינהם מילה אחת במשך 10 שנים! בכל תקופת ההתבגרות שלה. היה שם סיפור של בגידה שהובילה לאי יכולת לתקשר ולאנרגיות כל כך נמוכות שפשוט לא היו מסוגלים כבר לעשות צעד לשום כיוון ופשוט נשארו ככה וגידלו שני ילדים עם בעייה חריפה. האח בן 42 ואינו נשוי...אקיצר- לאחר טיפול של מספר חודשים- טיפול מאוד משמעותי לה- היא הכירה מישהו נחמד, דרך האינטרנט והיתה מוכנה לתת לזה צ'אנס. היום היא נשואה עם ילד קטן. סיפור הפוך- אחותי בת 32- שווה אמיתית, גדלה בבית של זוגיות מעוררת קנאה, אהבה ושותפות מלאה (שלצערי נקטעה מוקדם בשל מוות פתאומי- אין שלמות...) ופשוט לא מוצאת גבר שישווה לזה ויוכל להעניק לה את מה שהיא ראתה שמעניקים בבית! התגובה שלי כבר הופכת ארוכה מאוד ולכן לא אכנס עמוק מדי לסוגייה של אם "נשואים עם ילדים- מאושרים או לא"...תציצי בפורומים של הורים, פורומים של נשואים, של זוגיות במשבר...תקבלי קצת פרופורציות. החיים תמיד יהיו קשים או קלים יותר- בודדים או מאושרים יותר- בהתאם למה שאת תחליטי!!!