המכה שלא כתובה בהגדה../images/Emo162.gif
כל הצרות תמיד מגיעות כשאמא ואני לבד בבית. לא מספיק אני עייפה מרוב נקיונות עד אמצע הלילה והטיפול הרגיל באמא, הכל כואב לי, ואני בלחץ לסיים מהר, והשנה צריך להקפיד כי הסדר יהיה אצלנו.זה התחיל בחמישי כשהמטפלת הלכה. אמא היתה "קווצית" כפי שנהגה לקרוא לזה וקצת חום.אתמול היתה חלשה וחסרת מנוחה ושיגעה אותי, עד שעזבתי הכל והלכנו לטייל. בערב, התקלקלה המיטה שלה ואי אפשר להרים את המיטה למעלה. הבוקר, היא קמה עם חיוך והכל היה בסדר. ואז בדיוק כשהאכלתי אותה, חולדה עמדה להכנס הביתה אבל ברחה לחצר כשהתחלתי לצעוק ולמנוע ממנה להכנס. ואז כחצי שעה אחרי זה כשסגרתי את התריס שמעתי רעשים מבהילים, הייתי קרובה לאמא רק עם הגב אליה, הסתובבתי וראיתי שאמא קיבלה התקף אפילפסיה חמור, לולא היתה קשורה בכסא הגלגלים בחגורת הבטיחות ( תודה לאלוהים שאני קשוחה איתה ולא מוותרת לה כשהיא מנסה לפתוח) היא היתה נופלת לריצפה. זה היה נורא כבר שנים לא חטפה התקף כזה. ואני חיבקתי אותה ובכיתי. רציתי לבדוק לה את רמת הסוכר, ודווקא עכשיו המכשיר שבק חיים. בסופו של דבר, הזמנתי רופא הביתה. עד שהוא הגיע ( והוא הגיע דיי מהר) היא כבר הגיבה. הסוכר היה גבוה והיא קיבלה כדור. ועכשיו היא שוכבת ונחה. בדרך כלל מאשפזים אותה בבית חולים להשגחה אחרי התקף, אבל, נורא פחדתי כי פורסם שבבית החולים יש עוד חיידק שפוגע באנשים עם מערכת חיסון נמוכה כמו אמא, הרופא עצמו גם חשב שהסיכון שאמא תקבל התקף חוזר חמור מהסיכון להחשף לחידק. עכשיו כשהכל נרגע אני מרגישה על סף קריסה. מכה שלא כתובה בהגדה
כל הצרות תמיד מגיעות כשאמא ואני לבד בבית. לא מספיק אני עייפה מרוב נקיונות עד אמצע הלילה והטיפול הרגיל באמא, הכל כואב לי, ואני בלחץ לסיים מהר, והשנה צריך להקפיד כי הסדר יהיה אצלנו.זה התחיל בחמישי כשהמטפלת הלכה. אמא היתה "קווצית" כפי שנהגה לקרוא לזה וקצת חום.אתמול היתה חלשה וחסרת מנוחה ושיגעה אותי, עד שעזבתי הכל והלכנו לטייל. בערב, התקלקלה המיטה שלה ואי אפשר להרים את המיטה למעלה. הבוקר, היא קמה עם חיוך והכל היה בסדר. ואז בדיוק כשהאכלתי אותה, חולדה עמדה להכנס הביתה אבל ברחה לחצר כשהתחלתי לצעוק ולמנוע ממנה להכנס. ואז כחצי שעה אחרי זה כשסגרתי את התריס שמעתי רעשים מבהילים, הייתי קרובה לאמא רק עם הגב אליה, הסתובבתי וראיתי שאמא קיבלה התקף אפילפסיה חמור, לולא היתה קשורה בכסא הגלגלים בחגורת הבטיחות ( תודה לאלוהים שאני קשוחה איתה ולא מוותרת לה כשהיא מנסה לפתוח) היא היתה נופלת לריצפה. זה היה נורא כבר שנים לא חטפה התקף כזה. ואני חיבקתי אותה ובכיתי. רציתי לבדוק לה את רמת הסוכר, ודווקא עכשיו המכשיר שבק חיים. בסופו של דבר, הזמנתי רופא הביתה. עד שהוא הגיע ( והוא הגיע דיי מהר) היא כבר הגיבה. הסוכר היה גבוה והיא קיבלה כדור. ועכשיו היא שוכבת ונחה. בדרך כלל מאשפזים אותה בבית חולים להשגחה אחרי התקף, אבל, נורא פחדתי כי פורסם שבבית החולים יש עוד חיידק שפוגע באנשים עם מערכת חיסון נמוכה כמו אמא, הרופא עצמו גם חשב שהסיכון שאמא תקבל התקף חוזר חמור מהסיכון להחשף לחידק. עכשיו כשהכל נרגע אני מרגישה על סף קריסה. מכה שלא כתובה בהגדה
