בכייף
ואין לך בכלל על מה להתנצל
הבנאדם מרגיש מה שהוא מרגיש,
זה טבעי ולגיטימי לגמרי להרגיש כל דבר.
בטח כשכל העניין חדש לך ולא מוכר.
ככל שתלמדי יותר על העולם המורכב והמרתק של האוטיזם
(וכדאי מאד ללמוד מהמומחים האמיתיים- האוטיסטים עצמם,
ופחות מכלמיני אנשי מקצוע, שכבודם במקומו מונח),
תוכלי להשתחרר מהתמונה החד-מימדית השחורה שאת רואה כעת.
ממליצה לך להתחיל מטקסט שכתב אוטיסט שהחל לדבר בגיל 12 (!)
ובבגרותו היה מרצה באוניברסיטה וממיסדי תנועת האוטיסטים.
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/612/104140/%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%A8_%D7%95-PDD[/URL]
ומסרטון שעשתה נערה אוטיסטית חמודה
https://www.youtube.com/watch?v=wi7jXcGCrC0
לגבי אבחון נוסף- אין צורך, לפחות בשלב זה.
כשכתבתי שטוב שיראו אותו מאבחנים נוספים,
התכוונתי לענות לשאלתך "אני לא מבינה למה נתנו לנו עוד שתי פגישות בחודש הבא".
לגבי המירוץ אחר מטפלים- אין צורך ולא רצוי להלחץ,
כמובן שאם לילד יש קושי חשוב לחפש מענה, ולפעמים מדובר בטיפול
(לפעמים "החלפת דיסקט" אצל הסובבים יהיה המענה המתאים, ולפעמים משהו אחר).
ככל שההורה פחות לחוץ ויותר יודע ומבין,
הוא יכול
א)לשקול טוב יותר האמנם יש צורך בטיפול, ואם כן- איזה
ב)לבחור את המטפל המתאים לילדו.
בנוסף, לאחר קבלת האבחון, תהיו זכאים לטיפולים, בפעוטון או מקופ"ח,
את המשאבים תצטרכו כאמור לטווח ארוך.
בגלל כל אלה, לעניות דעתי, עדיף להשקיע את השבועות הקרובים בלימוד הנושא
(אפשר להתחיל מקישורי הפורום שלנו, בתוך לשונית 'כלים ומידע' למעלה)
ובמציאת מסגרת חינוכית מתאימה לשנה"ל הבאה
(או לבחור בחינוך ביתי, גם זו אפשרות),
ולא להכנס לאטרף של
העיקר-למצוא-מטפל-מהר-כי-אנשיהמקצוע-איימו-בגורל-מר-אם-לא נזדרז
