המכונית כנשק
חשבתם על זה פעם?! בזמן נהיגה במכונית אנחנו לא מחזיקים הגה- אלא נשק רב עוצמה
שעלול לפעול בכל עת ובכל מקום ללא כל רצון וכוונה מצידינו להפעילו.
ה"נשק" הזה שונה מכלי נשק רגיל. הוא איננו מצוייד בהדק ובניצרה. הוא עלול לפעול מעצמו בנסיבות ובסיטואציות מסוימות ולגרום נזק לא רק לסביבה אלא גם למחזיק בו!!
ציטוט אמיתי מהחיים:
לא מכבר נכנס נהג לצומת במהירות של 170 קמ"ש!! באור אדום , פגע ברכב חוצה והרג 6 בני אדם!! ועל זה אמר השופט דוד רוזן: "מעשיו משולים למי שנטל נשק חם וירה בטבורה של עיר במקום הומה אדם".
תפקידינו כמחזיקים בנשק הזה, הוא לגרום לו לעבור ממקום למקום ולדאוג בכל מחיר שלא יופעל חלילה. היות ואז הנזקים שהוא עלול לגרום הם גדולים ומכאיבים ולפעמים במקרים רבים , לצערינו, התוצאה היא מוות.
ההכרה בנתון זה מצד ציבור הנהגים , חייבת וצריכה ליצור אצל הנהג תחושה עמוקה של אחריות – אותה אחריות שמרגיש חייל
הנושא נשק. אחריות שצריכה לבוא לידי ביטוי בשמירה על הנשק הזה, שלא יפעל מעצמו ושלא יפלוט כדור בטעות. וכאשר מעבירים אותו ממקום למקום – דואגים כל העת לתקינותו ושלמות מערכותיו כדי שהוא ומחזיקו יגיעו ליעד שלמים.
ההכרה הזו, אינה צריכה לגרום לנהג חשש מלהחזיק בנשק זה. ואם אכן קיים חשש כזה, עליו לשנן ביתר קפדנות את כללי השימוש בו. שינון זה ייצור מחזיקי נשק(נהגים) אחראיים ואיכותיים יותר בסביבה שבה כל כך הרבה נמצאים בשטח וצריכים לנוע זה לצד זה בבטחה. שינון כזה יוריד את מספר הפעמים שבהם הנשק הזה פוגע בסביבתו ובעיקר במחזיק בו(תאונות).
דגש יתר יש לתת להבדל המהותי בין כלי נשק של חייל למכונית. החייל מעביר את הרובה על כתפו ובעצם דאגתו היחידה היא לשמור על הרובה. הנהג, לעומת החייל , אינו חוגר את הנשק על כתפו, הוא יושב בקרבו והחשוב מכל – מרגע שהחל להניע נשק זה – חייב הנהג להתחשב ולקחת בחשבון אלפי פרטי מידע סביבתיים ותנועת כלי נשק נוספים ורבים כמוהו אשר נעים לידו ואשר עלולים להפריע לתנועתו שלו לכיוון היעד.
הכרה בקיומם של פרטי מידע אלו ובכלי הנשק הנוספים, יכולה לתרום אינסטינקטיבית ,המון לשיפור היכולת שלו כמוביל הנשק – כנהג המכונית.
נהגו באחריות והישארו בחיים
חשבתם על זה פעם?! בזמן נהיגה במכונית אנחנו לא מחזיקים הגה- אלא נשק רב עוצמה
ה"נשק" הזה שונה מכלי נשק רגיל. הוא איננו מצוייד בהדק ובניצרה. הוא עלול לפעול מעצמו בנסיבות ובסיטואציות מסוימות ולגרום נזק לא רק לסביבה אלא גם למחזיק בו!!
ציטוט אמיתי מהחיים:
לא מכבר נכנס נהג לצומת במהירות של 170 קמ"ש!! באור אדום , פגע ברכב חוצה והרג 6 בני אדם!! ועל זה אמר השופט דוד רוזן: "מעשיו משולים למי שנטל נשק חם וירה בטבורה של עיר במקום הומה אדם".
תפקידינו כמחזיקים בנשק הזה, הוא לגרום לו לעבור ממקום למקום ולדאוג בכל מחיר שלא יופעל חלילה. היות ואז הנזקים שהוא עלול לגרום הם גדולים ומכאיבים ולפעמים במקרים רבים , לצערינו, התוצאה היא מוות.
ההכרה בנתון זה מצד ציבור הנהגים , חייבת וצריכה ליצור אצל הנהג תחושה עמוקה של אחריות – אותה אחריות שמרגיש חייל
ההכרה הזו, אינה צריכה לגרום לנהג חשש מלהחזיק בנשק זה. ואם אכן קיים חשש כזה, עליו לשנן ביתר קפדנות את כללי השימוש בו. שינון זה ייצור מחזיקי נשק(נהגים) אחראיים ואיכותיים יותר בסביבה שבה כל כך הרבה נמצאים בשטח וצריכים לנוע זה לצד זה בבטחה. שינון כזה יוריד את מספר הפעמים שבהם הנשק הזה פוגע בסביבתו ובעיקר במחזיק בו(תאונות).
דגש יתר יש לתת להבדל המהותי בין כלי נשק של חייל למכונית. החייל מעביר את הרובה על כתפו ובעצם דאגתו היחידה היא לשמור על הרובה. הנהג, לעומת החייל , אינו חוגר את הנשק על כתפו, הוא יושב בקרבו והחשוב מכל – מרגע שהחל להניע נשק זה – חייב הנהג להתחשב ולקחת בחשבון אלפי פרטי מידע סביבתיים ותנועת כלי נשק נוספים ורבים כמוהו אשר נעים לידו ואשר עלולים להפריע לתנועתו שלו לכיוון היעד.
הכרה בקיומם של פרטי מידע אלו ובכלי הנשק הנוספים, יכולה לתרום אינסטינקטיבית ,המון לשיפור היכולת שלו כמוביל הנשק – כנהג המכונית.
נהגו באחריות והישארו בחיים