המכתבים של בת-חן שחק ז"ל
אחת החברות ביקשה אומנם לפני כשבועיים את המכתב המלא שכתבה בת-חןשחק ז"ל ללאה רבין שבוע לאחר הרצח של יצחק רבין ז"ל ואני שולח לכם אותו. אשמח אם תעשו בו שימוש ביום הזיכרון ליצחק רבין.מכתב ללאה רבין/ בת-חן שחק 11.11.95 שלוש יריות ופתאום זה נגמר. עכשיו מדברים עליו בלשון עבר. פתאום ההווה הופך לעבר ומן העבר רק זיכרון נשאר. אנחנו עומדים מזילים עוד דמעה רוצים לחשוב שזה באמת לא קרה שזהו רק חלום רע, שמחר בבוקר נתעורר והכול יסתדר. אך אנחנו מתעוררים לתוך מציאות עגומה, לתוך כאב מעורב עם שנאה. דומה שאנחנו עדיין לא מעכלים את גודל האבדה ולא מבינים עד כמה היא חמורה. ובכלל איך אפשר לעכל מעשה כזה נורא. לא בג´ונגל אנו חיים אלא במדינה. ולכל אחד יש זכות להביע דעות, כי זה הרי טבעי וברור שלכל אחד תהיה דעה שונה, ושלא כולם יחשבו אותו דבר. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אך לפחות את היום הזה לעצור, לפחות עוד לזכור. כי יעברו עוד כמה ימים ואנחנו נחזור לחיים רגילים. אך המשפחה יום יום שעה שעה, תצטרך להתמודד עם הדבר הנורא! זה כמו דומינו, כשנופלת האבן הראשונה ואחריה בשורה כל האחרות. הראש שלנו, במלוא מובן המילה, נפל ועכשיו הכל מתפורר, כאילו הוא היה הראש ואנחנו הגוף וכשהראש לא מתפקד-גם הגוף מת. קשה לבנות מגדל מחלקים שהם לא דומים החלק הזה לא מתאים לזה. ואי אפשר לשים על לבנה קטנה לבנה גדולה. צריך להיות אדם מאוד מוכשר כדי לבנות מגדל מסודר, ישר. אך בבעיטה אחת אפשר להרוס, למוטט מדינה שנבנתה לבנה על לבנה, מחומרים שהם לא דומים שהם מאוד מורכבים. אותה הבעיטה לא רק מוטטה את המגדל, אלא גם הביאה את האנשים להסתכל בצורה שונה. אני לא יודעת, כולם ממהרים למצוא אשמים. אני חושבת שכולנו אשמים, שלא הראנו לו עד כמה אותו אנחנו אוהבים. אתם יודעים, זה נורא דומה לאמא שמחנכת את הילדים ויש מריבות ועצבים וויכוחים ואף פעם לא מבינים מה ההורים רוצים, רק כשגדלים וגם אנחנו נעשים הורים. ופה רק אחרי שהוא כבר לא בחיים, פתאום כולם אחורה מסתכלים ומעריכים ורואים שהם במינוס גדול והגיע הזמן לשלם את החוב, אז באים וכותבים ובוכים, מבקשים סליחה ומצטערים. אני אולי סתם ילדה תמימה, אבל אני לא מבינה איך אנשים לוקחים את החוק לידיים!!! "הוא חושב אחרת, אז הוא קם והורג!" מאיפה הזכות לקחת את המתנה היפה ביותר את החיים ?! פתאום כולנו אדם אחד, עם גורל משותף, ילדים זקנים ומבוגרים, פשוט עומדים, נאחזים האחד בשני ובוכים....
