המכתב השניי-עשר
המכתב השניים עשר חשבתי לא לכתוב לך יותר ולא עמד בי הכח מפצירה אני בעצמי כך או אחרת, הנה אני כותבת לך שוב על ההתלבטות כבר סיפרתי לך במכתבי הקודם וחוששת אני מפני עצמי כי הימים, ימים סגריריים גשם יורד, ואפלולית ירדה גם עלי איני פוחדת מחושך אך התמכרתי לקרני השמש החודרות מבעד החלון בחדרי, בביתי החדש אך ידוע לי שאסור לקבור את הראש בתוך הדברים השמימיים צריך וחובה להרים אותו בחופשיות כדי ליצור את המשמעות של להיות פה ועכשיו, עם הרגליים על הקרקרע האם אני משכנעת את עצמי ? אתה יודע, מה אמר ניטשה בקשר לשכנוע ? ``השכנוע המוחלט הוא אויב גרוע יותר לאמת מאשר השקר,,,`` האם אני משקרת לעצמי ? או שמא האמת קשה עלי ? אבל אני לפחות נאמנה לעצמי כשאיני עקבית אני יכולה להאמין בבלתי אפשרי אך לעולם לא אאמין במה שהגיוני אני יודעת שאני צריכה לרפא את נשמתי השסועה וזאת אוכל לעשות בעזרת החושים חושים שלא אבדו לי כמו שאבדת לי אתה אין בי חרטה או צער אפילו לא לרגע אחד מפני שחייתי לצידך למען ההנאה בלבד נהניתי עד הסוף עד הסוף והיום, אני מוצאת את עצמי כותבת אליך ללא מענה אבל לפחות אינך סותר את דבריי האם יש לי מטרה בחיים ? אם אמנם היא קיימת היא אינה אלא, חיפוש מתמיד חיפוש אחר מה שאינו קיים יותר ואולי אגלה שגם לא יתקיים והדבר מעורר דאגה לגבי העתיד אבל תמיד חשבת עלי רק טובות האמנת בי אך, כמרבית הגברים בטח אמרת לי יותר ממה שהתכוונת לומר ואולי התכוונת אף ליותר אך אתה יודע.... האדם הוא תעלומה לעצמו ואולי נוח לי לא לנסות לפתור את התעלומה הזו שלי, שלך בינינו,,, גם אתה לא רצית לא נותר לי אלא להמשיך ולהמתין לדוור, שמא יפקוד את ביתי חוששני שלא יורד גשם קסנדרה
המכתב השניים עשר חשבתי לא לכתוב לך יותר ולא עמד בי הכח מפצירה אני בעצמי כך או אחרת, הנה אני כותבת לך שוב על ההתלבטות כבר סיפרתי לך במכתבי הקודם וחוששת אני מפני עצמי כי הימים, ימים סגריריים גשם יורד, ואפלולית ירדה גם עלי איני פוחדת מחושך אך התמכרתי לקרני השמש החודרות מבעד החלון בחדרי, בביתי החדש אך ידוע לי שאסור לקבור את הראש בתוך הדברים השמימיים צריך וחובה להרים אותו בחופשיות כדי ליצור את המשמעות של להיות פה ועכשיו, עם הרגליים על הקרקרע האם אני משכנעת את עצמי ? אתה יודע, מה אמר ניטשה בקשר לשכנוע ? ``השכנוע המוחלט הוא אויב גרוע יותר לאמת מאשר השקר,,,`` האם אני משקרת לעצמי ? או שמא האמת קשה עלי ? אבל אני לפחות נאמנה לעצמי כשאיני עקבית אני יכולה להאמין בבלתי אפשרי אך לעולם לא אאמין במה שהגיוני אני יודעת שאני צריכה לרפא את נשמתי השסועה וזאת אוכל לעשות בעזרת החושים חושים שלא אבדו לי כמו שאבדת לי אתה אין בי חרטה או צער אפילו לא לרגע אחד מפני שחייתי לצידך למען ההנאה בלבד נהניתי עד הסוף עד הסוף והיום, אני מוצאת את עצמי כותבת אליך ללא מענה אבל לפחות אינך סותר את דבריי האם יש לי מטרה בחיים ? אם אמנם היא קיימת היא אינה אלא, חיפוש מתמיד חיפוש אחר מה שאינו קיים יותר ואולי אגלה שגם לא יתקיים והדבר מעורר דאגה לגבי העתיד אבל תמיד חשבת עלי רק טובות האמנת בי אך, כמרבית הגברים בטח אמרת לי יותר ממה שהתכוונת לומר ואולי התכוונת אף ליותר אך אתה יודע.... האדם הוא תעלומה לעצמו ואולי נוח לי לא לנסות לפתור את התעלומה הזו שלי, שלך בינינו,,, גם אתה לא רצית לא נותר לי אלא להמשיך ולהמתין לדוור, שמא יפקוד את ביתי חוששני שלא יורד גשם קסנדרה
