MoonSoFast
New member
המכתב לעצמי. מכתב שלא יישלח.
כל כך הרבה פעמים הבטחת לעצמך שזה לא יקרה לך שוב, שלעולם לא תרגישי כלפי אחר את מה שהרגשת פעם אחת ומאז הפסקת. אני כל כך כועסת עלייך! את גורמת לי לשנות שינה מועטת כל כך, לכאבי מועקה בחזה ולכל כך הרבה דמעות!!! רק לפני שבוע הייתי גאה בך, הלכתי בשבילך עם פנים מורמות, החיוך המושלם שלך(שזה הדבר היחיד שאת מתגאה בו, וכל כך הרבה פעמים אמרו לך שיש לך כל כך הרבה עוד להתגאות בו) קרץ לכולם...הלכתי בשבילך עם חזה נפוח מגאווה...וככה, שוב אכזבת אותי. איך את מסוגלת לעשות לי ולך את זה??? כואב לך, וכמו טיפשה, את חוזרת ל
בשביל להכוות שוב, כאילו שאת נהנית מזה! איך שאת נראית, או כמו שאנחנו מכירות(וזה טוב מאוד!) את נהנית מזה. אבל אני יודעת שאת עושה את עצמך! אמנם את אומרת לכולם שאת אוהבת את האש כי היא מחממת, נעימה ובצבעים שאת הכי אוהבת אבל אני, בדיוק כמוך- יודעת בתוך תוכי שאת מתחזה ואת שונאת את האדום, ואת הכתום ובעיקר את הצהוב. שאת שונאת את ריח הפיח המיתמר מעל הלהבה. שהכוויה אינה אפנתית אלא צורבת וכואבת! אז למה את חוזרת אליה? הלהבה שלך שצורבת אותך וגורמת לך לכל כך הרבה כאב לא עמידה...את בעצם שולטת עליה אבל את החלטת שהיא תשאר איתנה ושאת תפגעי ממנה אבל שהיא תשאר איתנה. ה
שלך אוהבת אותה מוזיקה כמו שלך. או אהבה בעבר. ה
שלך מסתובבת עם אותם אנשים שאת מסתובבת איתם. או שעשתה זאת עד לא מזמן. ה
שלך כאבה בדיוק כמוך שלא דיברתם כל כך הרבה זמן. וזו בדיוק הסיבה מדוע הוא התנצל. ואת יודעת את זה. הרבה אנשים חוזרים על השגיאות שלהם פעם אחר פעם אבל הם לא כמוך. את פרפקטיוניסטית! עד לא מזמן ה
שלך באמת היתה לאש. עכשיו את יודעת מה את חושבת עליה. היא רק
....
כל כך הרבה פעמים הבטחת לעצמך שזה לא יקרה לך שוב, שלעולם לא תרגישי כלפי אחר את מה שהרגשת פעם אחת ומאז הפסקת. אני כל כך כועסת עלייך! את גורמת לי לשנות שינה מועטת כל כך, לכאבי מועקה בחזה ולכל כך הרבה דמעות!!! רק לפני שבוע הייתי גאה בך, הלכתי בשבילך עם פנים מורמות, החיוך המושלם שלך(שזה הדבר היחיד שאת מתגאה בו, וכל כך הרבה פעמים אמרו לך שיש לך כל כך הרבה עוד להתגאות בו) קרץ לכולם...הלכתי בשבילך עם חזה נפוח מגאווה...וככה, שוב אכזבת אותי. איך את מסוגלת לעשות לי ולך את זה??? כואב לך, וכמו טיפשה, את חוזרת ל