אני האמיתי
New member
המכתב שלי, שלא נשלח../images/Emo4.gif
היי חברי חברי הטוב...
מה קורה אח שלי? אני יכול לקרוא לך אח שלי במלוא מובן המילה – בלי סחבקיות וסלנג, כי עמוק בפנים ככה אני מרגיש. הפעם זה משהו קצת יותר רציני מזה, ואולי לא בעצם, אבל זה כבר תלוי בך. היום במסעדה רציתי לדבר איתך על זה כמו בעשרות פעמים אחרות אבל במקום לדבר העדפתי לשתוק, כי לא מצאתי את המילים והביטחון הזה שצריך כדי להיחשף כ"כ. אני רוצה שתדע קודם כל כמה דברים. אתה הבנאדם שאני הכי אוהב בעולם הזה, באמת. עברנו המון ביחד, אולי אפילו יותר מידי, אבל אנחנו עדיין פה ובקשר. לגבי טיב הקשר נדבר בהמשך, אבל אנחנו בהחלט בטווח פגיעה(חיובית) אחד מהשני. על זה אני לא מוכן לוותר, ותמיד אהייה גאה בכך ששרדנו למרות הכל בצורה זו או אחרת ושיש לי חבר טוב שאני יכול לדעת "על עיוור" שיש מי שדואג לי ותמיד יהיה לו איכפת ממני וכך גם לי. לא משנה איפה ולא משנה מתי. אני לא יודע ממש מאיפה להתחיל ואיך לכתוב את זה ואני יושב פה ותופס ת´ראש וחושב לעצמי איך אומרים לבנאדם הכי קרוב אליך העולם, שלא היית כן איתו בשנים האחרונות? אני פשוט אומר את מה שיש לי לומר בצורה ישירה, ואח"כ אסביר וארחיב יותר. במהלך ה- 5 שנים האחרונות " עברתי לצד השני של הנהר" (אם אתה מבין למה אני מתכוון"). ואם זה לא ברור לך עדיין אז אני אומר לך את זה ישירות: היו לי יותר חברים מחברות, ובמובן הרומנטי והמיני של המילה. זהו, אמרתי את זה. ולא, לא הוקל לי כי אין לי מושג מה עובר לך בראש עכשיו. זה מאוד מטריד אותי מה אתה חושב עלי, מה אתה מרגיש, אם זה טוב או רע – פשוט מאוד מעניין אותי. כי לא היה לי את האומץ או את המצב הנכון לשבת איתך פנים מול פנים ודבר איתך על זה. לא קל לי לספר לך. ידעתי בכל רגע שאני לא משתף אותך בחי האמיתיים, אני מסבך את המצב, ואתה ממשיך להכיר את אני הלא האמיתי ב- 100%. תסכל אותי מאוד המצב שבו אני ואתה יושבים על הנדנדה בבית שלך, ואתה מספר לי את הדברים הכי אישיים שלך בעלום ואני לא עושה את אותו הדבר כי אני לא יכול. הרס אותי שכל פעם שהייתה ביננו התקרבות אינטימית בשיחה, שיחת נפש אמיתית כזו, אני יכול להקשיב לך ולייעץ לך ואפילו סתם להיות שם – ואתה לא לי, כי זה מה שהחלטתי. זו אולי הסיבה שאף פעם לא היינו חברים טובים ממש לאורך זמן. כי תמיד שהיה ממש טוב והכל היה ממש פתוח וזורם, אני דאגתי בצורה זו או אחרת ללכת קצת אחורה כי "אוטוטו לא תהייה ברירה ואני מספר לך, אבל אני לא רוצה לעשות את זה" אז בוא נירגע ונתנתק קצת לכמה ימים/שבועות. אתה מבין, אתה לא סתם חבר שלי שממש לא מפריע לי מה הוא יודע עלי ומה לא. אולי זאת טעות שלי והאדרה של עניין פעוט, אבל זה מה שאני חושב. אני פוחד שיהיה מזה ביג דיל כזה שלא נוכל לתקשר יותר או שהקשר יתדרדר עד כדי סיומו. אני עם עצמי חי טוב יחסית עם כל המצב הזה. יש עוד דברים לא תפורים לי ובעיות שלי עם עצמי אבל כדי לחיות יותר טוב אין לי כוח יותר לשקר ולעשות תמרונים כאלה או אחרים כדי שהכל יראה טוב כלפי חוץ ובפנים להישאר לבד עם עצמי. זה לא שאני חושב שאני הולך לדבר איתך על זה או לשתף אותך כי אני מאמין שגם אם תהייה ממש אחלה עם זה אני לא אהיה כזה פתוח כי זה אני, ואני עם עצמי בבלאגן כבר כמה שנים ולא פתוח עד הסוף אבל אני עובד על זה. היה לי מאוד קשה כל השנים האלה להתמודד עם מצב כזה לבד. אין לך מושג כמה. זה גרם לי להמון תסכולים, החל מגיל הצבא. אם חושבים לאחור, זו בערך התקופה שבה הקשר ביננו כבר לא היה מה שהיה פעם. אמרתי לך כל מיני תירוצים, אבל למען האמת בניתי לי חיים אחרים, בעיקר חיים שלי עם עצמי. שלי עם המחשבות שלי, החברים שלי, הבדידות בצורה מסוימת. אפילו היום כשהתקשרת, היה לך קול כזה של דאגה. אין לך מושג כמה קשה לרכוש בעולם הזה אנשים שידאגו לך ושיהיה להם איכפת ממך. הנימה שבקול שלך היא ששכנעה אותי לכתוב לך את המכתב הזה. אני סיימתי לעכשיו. תדע לך שאני רוצה עוד לדבר איתך, ורוצה לשמוע ממך מה אתה חושב. בכל מקרה מה שלא תחליט יהיה בסדר. ומה שלא תחשוב יהיה בסדר. כי זה אתה וזה אני ואנחנו לא חייבים לחשוב אותו הדבר. אחרי הכל האלוהים הזה למעלה (שלך) לא יצר 2 אנשים בעלי אותם תפיסות ורגשות. מקווה שלא סיבכתי אותך עם המכתב הזה. אני.
היי חברי חברי הטוב...
מה קורה אח שלי? אני יכול לקרוא לך אח שלי במלוא מובן המילה – בלי סחבקיות וסלנג, כי עמוק בפנים ככה אני מרגיש. הפעם זה משהו קצת יותר רציני מזה, ואולי לא בעצם, אבל זה כבר תלוי בך. היום במסעדה רציתי לדבר איתך על זה כמו בעשרות פעמים אחרות אבל במקום לדבר העדפתי לשתוק, כי לא מצאתי את המילים והביטחון הזה שצריך כדי להיחשף כ"כ. אני רוצה שתדע קודם כל כמה דברים. אתה הבנאדם שאני הכי אוהב בעולם הזה, באמת. עברנו המון ביחד, אולי אפילו יותר מידי, אבל אנחנו עדיין פה ובקשר. לגבי טיב הקשר נדבר בהמשך, אבל אנחנו בהחלט בטווח פגיעה(חיובית) אחד מהשני. על זה אני לא מוכן לוותר, ותמיד אהייה גאה בכך ששרדנו למרות הכל בצורה זו או אחרת ושיש לי חבר טוב שאני יכול לדעת "על עיוור" שיש מי שדואג לי ותמיד יהיה לו איכפת ממני וכך גם לי. לא משנה איפה ולא משנה מתי. אני לא יודע ממש מאיפה להתחיל ואיך לכתוב את זה ואני יושב פה ותופס ת´ראש וחושב לעצמי איך אומרים לבנאדם הכי קרוב אליך העולם, שלא היית כן איתו בשנים האחרונות? אני פשוט אומר את מה שיש לי לומר בצורה ישירה, ואח"כ אסביר וארחיב יותר. במהלך ה- 5 שנים האחרונות " עברתי לצד השני של הנהר" (אם אתה מבין למה אני מתכוון"). ואם זה לא ברור לך עדיין אז אני אומר לך את זה ישירות: היו לי יותר חברים מחברות, ובמובן הרומנטי והמיני של המילה. זהו, אמרתי את זה. ולא, לא הוקל לי כי אין לי מושג מה עובר לך בראש עכשיו. זה מאוד מטריד אותי מה אתה חושב עלי, מה אתה מרגיש, אם זה טוב או רע – פשוט מאוד מעניין אותי. כי לא היה לי את האומץ או את המצב הנכון לשבת איתך פנים מול פנים ודבר איתך על זה. לא קל לי לספר לך. ידעתי בכל רגע שאני לא משתף אותך בחי האמיתיים, אני מסבך את המצב, ואתה ממשיך להכיר את אני הלא האמיתי ב- 100%. תסכל אותי מאוד המצב שבו אני ואתה יושבים על הנדנדה בבית שלך, ואתה מספר לי את הדברים הכי אישיים שלך בעלום ואני לא עושה את אותו הדבר כי אני לא יכול. הרס אותי שכל פעם שהייתה ביננו התקרבות אינטימית בשיחה, שיחת נפש אמיתית כזו, אני יכול להקשיב לך ולייעץ לך ואפילו סתם להיות שם – ואתה לא לי, כי זה מה שהחלטתי. זו אולי הסיבה שאף פעם לא היינו חברים טובים ממש לאורך זמן. כי תמיד שהיה ממש טוב והכל היה ממש פתוח וזורם, אני דאגתי בצורה זו או אחרת ללכת קצת אחורה כי "אוטוטו לא תהייה ברירה ואני מספר לך, אבל אני לא רוצה לעשות את זה" אז בוא נירגע ונתנתק קצת לכמה ימים/שבועות. אתה מבין, אתה לא סתם חבר שלי שממש לא מפריע לי מה הוא יודע עלי ומה לא. אולי זאת טעות שלי והאדרה של עניין פעוט, אבל זה מה שאני חושב. אני פוחד שיהיה מזה ביג דיל כזה שלא נוכל לתקשר יותר או שהקשר יתדרדר עד כדי סיומו. אני עם עצמי חי טוב יחסית עם כל המצב הזה. יש עוד דברים לא תפורים לי ובעיות שלי עם עצמי אבל כדי לחיות יותר טוב אין לי כוח יותר לשקר ולעשות תמרונים כאלה או אחרים כדי שהכל יראה טוב כלפי חוץ ובפנים להישאר לבד עם עצמי. זה לא שאני חושב שאני הולך לדבר איתך על זה או לשתף אותך כי אני מאמין שגם אם תהייה ממש אחלה עם זה אני לא אהיה כזה פתוח כי זה אני, ואני עם עצמי בבלאגן כבר כמה שנים ולא פתוח עד הסוף אבל אני עובד על זה. היה לי מאוד קשה כל השנים האלה להתמודד עם מצב כזה לבד. אין לך מושג כמה. זה גרם לי להמון תסכולים, החל מגיל הצבא. אם חושבים לאחור, זו בערך התקופה שבה הקשר ביננו כבר לא היה מה שהיה פעם. אמרתי לך כל מיני תירוצים, אבל למען האמת בניתי לי חיים אחרים, בעיקר חיים שלי עם עצמי. שלי עם המחשבות שלי, החברים שלי, הבדידות בצורה מסוימת. אפילו היום כשהתקשרת, היה לך קול כזה של דאגה. אין לך מושג כמה קשה לרכוש בעולם הזה אנשים שידאגו לך ושיהיה להם איכפת ממך. הנימה שבקול שלך היא ששכנעה אותי לכתוב לך את המכתב הזה. אני סיימתי לעכשיו. תדע לך שאני רוצה עוד לדבר איתך, ורוצה לשמוע ממך מה אתה חושב. בכל מקרה מה שלא תחליט יהיה בסדר. ומה שלא תחשוב יהיה בסדר. כי זה אתה וזה אני ואנחנו לא חייבים לחשוב אותו הדבר. אחרי הכל האלוהים הזה למעלה (שלך) לא יצר 2 אנשים בעלי אותם תפיסות ורגשות. מקווה שלא סיבכתי אותך עם המכתב הזה. אני.