C H e r r Y L i P s
New member
המכתב שלעולם לא ישלח
היי לכם...קוראים לי שני בת 16 מת"א..קראתי כמה הודעות פה ונראה לי נחמד שיש אנשים שיקראו את המכתבים שלעולם לא ישלחו... אז...אם בא לכם תקראו זהו מכתב שכתבתי לבחור שאני מאוהבת בו.. לך... המכתב הזה שלעולם לא תקרא.. בא להגיד לך מה הולך בי בפנים הרגשות משתוללים אתה, מושא אהבתי רק רציתי שתדע שקשה לי,, קשה לי לחלום לחלום שאנו יחד הולכים יד ביד חושבת אולי נאהב לעד? הכל רק מחשבות המציאות מרה יותר היחס,המבט,המשחק שלך אותי הרס ועדיין עוד הורס עד מתי זה יימשך? אתה עובר לידי לא אומר אפילו שלום אילו רק ידעתי למה? מה עשיתי רע? שאהבתי אותך?? כי לפי דעתי זה אמור רק להחמיא.! למה?השאלה המרכזית. למה האגו כל כך מנופח? למה הטלפונים פסקו ולמה הדמעות זולגות כפי שכבר זלגו? לפעמים אני תוהה, למה הלאה אני לא ממשיכה נשארת תקועה חושבת, אולי עוד נשארה בי התווקה אם היית קורא מילים אלו ודאי הייתי צוחק, לא מבין מה אני רוצה אולי הגיל? זוהי הסיבה? ואולי המראה? אבל למה אמרת שאתה רוצה?? למה הצטת בי את התווקה??? כדי לקחת אותה חזרה? ולהשאיר אותי שבורה?!? אומץ זו כבר לא הבעיה,הבעיה היא אתה אני פוחדת מהתגובה פוחדת להיות נבוכה..להרגיש מושפלת ואז...לאבד את מה שלא היה לי איתך הנה, השנה ההאחרונה, אחריה בקושי נתראה.. אתה לא יודע כמה אותי זה שובר אבל אולי זה מה שצריך לקרות אולי שאני לא אראה אותך אני יפסיק לבכות חבל שאת זה אתה לא יודע.. כי את האהבה אתה יודע אבל בטח חושב שהיא כבר פסקה אחרי ההתנהגות שלך כל כך רציתי שתדע..מה אני מרגישה עכשיו אבל מה לעשות לכל אהבה יש אכזבה ובכל דבר יש צד נפגע וחבל...שזה מה שקרה
היי לכם...קוראים לי שני בת 16 מת"א..קראתי כמה הודעות פה ונראה לי נחמד שיש אנשים שיקראו את המכתבים שלעולם לא ישלחו... אז...אם בא לכם תקראו זהו מכתב שכתבתי לבחור שאני מאוהבת בו.. לך... המכתב הזה שלעולם לא תקרא.. בא להגיד לך מה הולך בי בפנים הרגשות משתוללים אתה, מושא אהבתי רק רציתי שתדע שקשה לי,, קשה לי לחלום לחלום שאנו יחד הולכים יד ביד חושבת אולי נאהב לעד? הכל רק מחשבות המציאות מרה יותר היחס,המבט,המשחק שלך אותי הרס ועדיין עוד הורס עד מתי זה יימשך? אתה עובר לידי לא אומר אפילו שלום אילו רק ידעתי למה? מה עשיתי רע? שאהבתי אותך?? כי לפי דעתי זה אמור רק להחמיא.! למה?השאלה המרכזית. למה האגו כל כך מנופח? למה הטלפונים פסקו ולמה הדמעות זולגות כפי שכבר זלגו? לפעמים אני תוהה, למה הלאה אני לא ממשיכה נשארת תקועה חושבת, אולי עוד נשארה בי התווקה אם היית קורא מילים אלו ודאי הייתי צוחק, לא מבין מה אני רוצה אולי הגיל? זוהי הסיבה? ואולי המראה? אבל למה אמרת שאתה רוצה?? למה הצטת בי את התווקה??? כדי לקחת אותה חזרה? ולהשאיר אותי שבורה?!? אומץ זו כבר לא הבעיה,הבעיה היא אתה אני פוחדת מהתגובה פוחדת להיות נבוכה..להרגיש מושפלת ואז...לאבד את מה שלא היה לי איתך הנה, השנה ההאחרונה, אחריה בקושי נתראה.. אתה לא יודע כמה אותי זה שובר אבל אולי זה מה שצריך לקרות אולי שאני לא אראה אותך אני יפסיק לבכות חבל שאת זה אתה לא יודע.. כי את האהבה אתה יודע אבל בטח חושב שהיא כבר פסקה אחרי ההתנהגות שלך כל כך רציתי שתדע..מה אני מרגישה עכשיו אבל מה לעשות לכל אהבה יש אכזבה ובכל דבר יש צד נפגע וחבל...שזה מה שקרה