המכתב שתמיד רציתי לכתוב ולא העזתי
לבעלה. אשתך - שעומדת ללדת את בנך בכורך, הייתה צריכה להיות גיסתי. בחורה מקסימה, אדם נהדר. הייתה איתו 9 שנים וכמעט התחתנו , כמעט בייתה גיסתי. אבל הגורל רצה אחרת, הוא מת, מת לפני 5 שנים בזרועותיה. תוך מס´ ימים עזב אותנו ואותה שבורים לחלוטין, מסרבים להבין מה בכלל קרה לנו. שנה וחצי היא - אשתך, שקעה במרה שחורה. ודווקא אנחנו עודדנו אותה לצאת, להכיר, להקים חיים חדשים. ואז היא הכירה אותך. אמרה שאתה חמוד וסובלני ואנחנו שמחנו. כל כך שמחנו בשבילה. אחרי שנתיים החלטתם להתחתן ואנחנו פירגנו ועודדנו. פעם שאלתי אותה: את אוהבת אותו. והיא ענתה לי - מה זה משנה הוא טוב אליי , זה לא שיש לי משהו אחר. ואני עניתי: את לא צודקת לפעמים אהבה שניה היא לא פחות טובה מאהבה ראשונה. ואכן התחתנתם, ברוב פאר והדר. ואני הגעתי לחתונה ופעם ראשונה ראיתי אותך. בחור חמוד עם חיוך נהדר. אפילו התעליתי מעל עצמי וחוץ מדמעת התרגשות לא בכיתי בכלל. והיום אתם עומדים להפוך להורים- וזה נהדר. אבל אתה יודע מה, עד היום אני לא מכירה אותך, תמיד סירבת לכל הזמנה שלי. אני יכולה להבין שקשה, אבל מה אני עשיתי לך? אולי אני מציינת מצב שאתה לא רוצה להכיר בו, אבל אתה יודע לאשתך בקשר איתנו ואוהבת אותנו ומשתפת אותנווכל כך חבל לי שלא נתת לנו הזדמנות. אולי היית מגלה אנשים נחמדים בלי שום קשר למה שאנחנו מזכירים או מציינים. סה"כ אנחנו אנשים רגילים , שאוהבים חברה. אז למה דחית אותנו ככה? חבל, חבל לי מאוד.
לבעלה. אשתך - שעומדת ללדת את בנך בכורך, הייתה צריכה להיות גיסתי. בחורה מקסימה, אדם נהדר. הייתה איתו 9 שנים וכמעט התחתנו , כמעט בייתה גיסתי. אבל הגורל רצה אחרת, הוא מת, מת לפני 5 שנים בזרועותיה. תוך מס´ ימים עזב אותנו ואותה שבורים לחלוטין, מסרבים להבין מה בכלל קרה לנו. שנה וחצי היא - אשתך, שקעה במרה שחורה. ודווקא אנחנו עודדנו אותה לצאת, להכיר, להקים חיים חדשים. ואז היא הכירה אותך. אמרה שאתה חמוד וסובלני ואנחנו שמחנו. כל כך שמחנו בשבילה. אחרי שנתיים החלטתם להתחתן ואנחנו פירגנו ועודדנו. פעם שאלתי אותה: את אוהבת אותו. והיא ענתה לי - מה זה משנה הוא טוב אליי , זה לא שיש לי משהו אחר. ואני עניתי: את לא צודקת לפעמים אהבה שניה היא לא פחות טובה מאהבה ראשונה. ואכן התחתנתם, ברוב פאר והדר. ואני הגעתי לחתונה ופעם ראשונה ראיתי אותך. בחור חמוד עם חיוך נהדר. אפילו התעליתי מעל עצמי וחוץ מדמעת התרגשות לא בכיתי בכלל. והיום אתם עומדים להפוך להורים- וזה נהדר. אבל אתה יודע מה, עד היום אני לא מכירה אותך, תמיד סירבת לכל הזמנה שלי. אני יכולה להבין שקשה, אבל מה אני עשיתי לך? אולי אני מציינת מצב שאתה לא רוצה להכיר בו, אבל אתה יודע לאשתך בקשר איתנו ואוהבת אותנו ומשתפת אותנווכל כך חבל לי שלא נתת לנו הזדמנות. אולי היית מגלה אנשים נחמדים בלי שום קשר למה שאנחנו מזכירים או מציינים. סה"כ אנחנו אנשים רגילים , שאוהבים חברה. אז למה דחית אותנו ככה? חבל, חבל לי מאוד.