המלאך שלימד אותי לחייך
לבחור שלימד אותי לחייך, כבר כתבתי לך מכתב והבאתי לך אותו. אחרי המון מכתבים שנזרקו לפח החלטתי שזהו, אחד מהם אתה תקבל. וקיבלת אותו ובכית כל כך , חיבקת אותי חזק, נראה היה כי שנינו היינו זקוקים לחיבוק הזה. כמה שנים עכשיו שאני מכירה אותך, עבר זמןמאז שהתראינו. לא הכרת אותי קודם לכן ולא ידעתי את חיי, מה עבר עלי מה היה ומה לא, אתה גם עדיין לא יודע מה החלומות שלי ומה אני אוהבת לאכול או לשתות. איזה זמר אני אוהבת, ואיך קוראים לחברה הכי טובה שלי. או אפילו לאמא שלי. אתה מכיר אותי יותר במובן הרגשי, וגם כן לא ממש. אבל אתה האיש שלימד אותי לחייך. מבחוץ חיי נראים אולי נפלאים לכולם. בית טוב, לא חסר כלום. הורים, אחים, חברים אוהבים. נפלא לא ? יש אולי רק מספר בודד של אנשים שיודעים מה עבר ועובר עלי באמת. אתה לא אחד מהם. לפני שהכרתי אותך חיי מבחוץ (כרגיל) נראו נפלאים, אבל עברו עלי דברים לא קלים. אפשר לומד דברים שהרסו לי את החיים. ואני התמודדתי ועדיין מתמודדת לבד. מחזיקה מעמד ומראה לעולם שאותן סיטואציות נוראיות לא ישברו אותי. לפעמים אני מצליחה יותר ולפעמים פחות. בשנים לפני שהגעת הייתי בועה בתוך עולם שחור משל עצמי, עברו עלי כמה שנים מאוד מאוד קשות, אשר התכנסתי בתוך עצמי הייתי מדוכאת ושנאתי כמעט את הכל. ואז אתה הגעת בחור שלי ... יותר גדול, יותר מבין, יותר חכם. עם עיניים חכמות ומבינות כל כך. מרגישות הכל. חדרת אלי בנפשך. ואתה לא ידעת ... ככה עברו כמה שנים. הערצתי אותך. פשוטו כמשמעו. הרגשתי שאתה מכיר אותי למרות שלא דיברנו יותר מדי, הרגשתי שאתה מבין אותי למרות שלא הכרנו יותר מדי. הרגשתי שאתה המלאך שלי, אלוהים יודע למה ... איכשהו, אתה הבאתי לי את האור לחיים. אולי זה מהאהבה שלי אליך, אולי זה מההכרה שמישהו אוהב אותי, שומר עלי, אולי מזה שהיה לך כל כך אכפת ממני. אולי סתם. ואז התחלתי לחייך. הילדה הקטנה והעצובה של פעם, הילדה בדיכאון, פתאום פרחה לה. והחיוך הלך וגדל ... ועשיתי אותי מאושרת. ואתה עדיין לא היית מודע לכך. הראית לי שהעולם לא כל כך נורא. ויש שאנשים טובים ולא רק רעים. הראית לי שיש גם משהו אחר. טוב יותר. האמנת בי וגרמת לי להאמין בעצמי. אהבת אותי למרות שלא ממש הכרת אותי. ואת הדבר הזה הייתי צריכה. גרמת לי לשינוי משמעותי והתחלתי לחיות. התחלתי לשמוח, להשקיע בעצמי התחלתי לאהוב את עצמי גם. אתה כנראה איזה מלאך שאלוהים שלך לחיי, לעלות אותי מן הקרשים. אני יודעת שכשנשלחים מלאכים לעזור לאנשים אז אחרי שהם עזרו ואחרי שהם עשו את מה שהיו צריכים לעשות וסיימו את תפקידם, הם הולכים ועוברים הלאה, לעזור למישהו אחר. אתה עזרת לי כל כך , מילאת את תפקידך כראוי ומעבר, והגיע זמנך לעזוב אותי. עכשיו אולי תעזור למישהו אחר. אולי גם בזכות המכתב שכן נתתי לך ושגרם לך להבין את מהותך האמיתית, וכמה אתה חשוב. אתה אולי האדם הכי חשוב שעבר לי בינתיים בחיים, מלאך שלי, זה לא קל ללמד אדם לחייך ולפרוח, לגרום לו להאמין בעצמו. לאהוב את עצמו. ואתה הצלחתי ללמד אותי את מה שהייתי אמורה לדעת כבר מזמן. תודה. מתגעגעת אליך, תודה לך אוהבת אותך.
לבחור שלימד אותי לחייך, כבר כתבתי לך מכתב והבאתי לך אותו. אחרי המון מכתבים שנזרקו לפח החלטתי שזהו, אחד מהם אתה תקבל. וקיבלת אותו ובכית כל כך , חיבקת אותי חזק, נראה היה כי שנינו היינו זקוקים לחיבוק הזה. כמה שנים עכשיו שאני מכירה אותך, עבר זמןמאז שהתראינו. לא הכרת אותי קודם לכן ולא ידעתי את חיי, מה עבר עלי מה היה ומה לא, אתה גם עדיין לא יודע מה החלומות שלי ומה אני אוהבת לאכול או לשתות. איזה זמר אני אוהבת, ואיך קוראים לחברה הכי טובה שלי. או אפילו לאמא שלי. אתה מכיר אותי יותר במובן הרגשי, וגם כן לא ממש. אבל אתה האיש שלימד אותי לחייך. מבחוץ חיי נראים אולי נפלאים לכולם. בית טוב, לא חסר כלום. הורים, אחים, חברים אוהבים. נפלא לא ? יש אולי רק מספר בודד של אנשים שיודעים מה עבר ועובר עלי באמת. אתה לא אחד מהם. לפני שהכרתי אותך חיי מבחוץ (כרגיל) נראו נפלאים, אבל עברו עלי דברים לא קלים. אפשר לומד דברים שהרסו לי את החיים. ואני התמודדתי ועדיין מתמודדת לבד. מחזיקה מעמד ומראה לעולם שאותן סיטואציות נוראיות לא ישברו אותי. לפעמים אני מצליחה יותר ולפעמים פחות. בשנים לפני שהגעת הייתי בועה בתוך עולם שחור משל עצמי, עברו עלי כמה שנים מאוד מאוד קשות, אשר התכנסתי בתוך עצמי הייתי מדוכאת ושנאתי כמעט את הכל. ואז אתה הגעת בחור שלי ... יותר גדול, יותר מבין, יותר חכם. עם עיניים חכמות ומבינות כל כך. מרגישות הכל. חדרת אלי בנפשך. ואתה לא ידעת ... ככה עברו כמה שנים. הערצתי אותך. פשוטו כמשמעו. הרגשתי שאתה מכיר אותי למרות שלא דיברנו יותר מדי, הרגשתי שאתה מבין אותי למרות שלא הכרנו יותר מדי. הרגשתי שאתה המלאך שלי, אלוהים יודע למה ... איכשהו, אתה הבאתי לי את האור לחיים. אולי זה מהאהבה שלי אליך, אולי זה מההכרה שמישהו אוהב אותי, שומר עלי, אולי מזה שהיה לך כל כך אכפת ממני. אולי סתם. ואז התחלתי לחייך. הילדה הקטנה והעצובה של פעם, הילדה בדיכאון, פתאום פרחה לה. והחיוך הלך וגדל ... ועשיתי אותי מאושרת. ואתה עדיין לא היית מודע לכך. הראית לי שהעולם לא כל כך נורא. ויש שאנשים טובים ולא רק רעים. הראית לי שיש גם משהו אחר. טוב יותר. האמנת בי וגרמת לי להאמין בעצמי. אהבת אותי למרות שלא ממש הכרת אותי. ואת הדבר הזה הייתי צריכה. גרמת לי לשינוי משמעותי והתחלתי לחיות. התחלתי לשמוח, להשקיע בעצמי התחלתי לאהוב את עצמי גם. אתה כנראה איזה מלאך שאלוהים שלך לחיי, לעלות אותי מן הקרשים. אני יודעת שכשנשלחים מלאכים לעזור לאנשים אז אחרי שהם עזרו ואחרי שהם עשו את מה שהיו צריכים לעשות וסיימו את תפקידם, הם הולכים ועוברים הלאה, לעזור למישהו אחר. אתה עזרת לי כל כך , מילאת את תפקידך כראוי ומעבר, והגיע זמנך לעזוב אותי. עכשיו אולי תעזור למישהו אחר. אולי גם בזכות המכתב שכן נתתי לך ושגרם לך להבין את מהותך האמיתית, וכמה אתה חשוב. אתה אולי האדם הכי חשוב שעבר לי בינתיים בחיים, מלאך שלי, זה לא קל ללמד אדם לחייך ולפרוח, לגרום לו להאמין בעצמו. לאהוב את עצמו. ואתה הצלחתי ללמד אותי את מה שהייתי אמורה לדעת כבר מזמן. תודה. מתגעגעת אליך, תודה לך אוהבת אותך.
