המלה "אותם", בלשון נקבה.

המלה "אותם", בלשון נקבה.

עד כמה שאני יודע, כשמתכוונים להטות את מילת היחס "אֶת" בלשון נקבה, אמורים להגיד "אותן". (כמו קניתי סוכריות ואכלתי אותן). למרות זאת, בתנ"ך לא מצאתי הפרדה כזו, ומצאתי שהשתמשו במילה "אותם" גם בלשון נקבה. אני מביא כאן דוגמאות לכך. "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת; שְׁנֵי, עֶשְׂרֹנִים, יִהְיֶה, הַחַלָּה הָאֶחָת. וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת, עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר, לִפְנֵי ה'". ויקרא כ"ד, ה'-ו'. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה, אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל-הַלְוִיִּם". במדבר ז', ו. "וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". במדבר, ט"ו, ל"ט. "וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד". דברים כ"ז, ד'. "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ, דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת". שופטים י"ט, כ"ד. "וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". שופטים כ"א, י"ב. שאלתי היא - ממתי התחיל השימוש במילה "אותן" בלשון נקבה? האם זו טעות להגיד היום "אותם" בלשון נקבה?
 
ובלשון פשוטה יותר...

האם הריבוי של המילה "אותה" חייב להיות "אותן" או שגם "אותם" זה נכון?
 
ותיקון טעות בדוגמא...

מה שהבאתי מבמדבר פרק ו' פסוק ז' - זו לא דוגמא טובה. מדובר שם גם על זכר (בהנחה ש"בקר" סתם זה זכר).
 
ותיקון טעות בתיקון הטעות...

הטעות בדוגמא לא היתה בבמדבר פרק ו' פסוק ז', אלא בבמדבר פרק ז' פסוק ו'.
 
אבל אני דווקא אכתוב דוגמא....

ב-א' בסוף. כמו שאת המילה דווקא אכתוב ב-א' בסוף.
 
אם לכתוב טעויות עושה לך את זה,

מי אני שאעצור בעדך...
 

or99

New member
אתה צודק!

בתנ"ך באמת מופיעה רק פעם אחת המילה אותן. מצד שני, נראה שגם התנ"ך לא כ"כ "אוהב" להשתמש במילה אותם לנקבות, ולכן מופיעות הרבה יותר צורות "מוזרות" בנקבה. אותנה, אתהן, אותהן (וגם אתהם לנקבה) מופיעות (ביחד) 17 פעם בתנ"ך, לעומת אותהם + אתהם בזכר: 4 פעמים בלבד! הסיבה היא לדעתי שבזכר יש צורה "נוחה" - אותם, ולכן אין צורך בצורות המוזרות. אני יכול להציע השערה שלא קראתי בשום מקום. איני מומחה ולכן אנא קבלו אותה בהסתייגות!
הצורות שנראות עתיקות יותר הן אתהם ואתהן (את + כינוי). אח"כ הושמטה האות ה'. קיצורים עושים בד"כ לצורות נפוצות, ומכיוון שבמקרים רבים יותר ההתייחסות היא לזכרים (שכידוע מעמד הנשים אז היה טעון שיפור), לא טרחו ליצור קיצור לנשים, ואם כבר היה צריך אותו, או שהשתמשו בצורה העתיקה או... השתמשו בצורה של הגברים. שוב - הכול בהסתייגות! בלשון המשנה אשתדל לחפש מחר. המשך יבוא...
 

שאנז

New member
נקודה צדדית נוספת

ומכיוון שבמקרים רבים יותר ההתייחסות היא לזכרים (שכידוע מעמד הנשים אז היה טעון שיפור) (ציטוט) לי נראה שההמנעות מקביעת מילה חדישה יותר גם לנשים אינה נובעת רק מהיחס אליהן באותה תקופה אלא גם מכך שהשימוש המילה זו אינו רב, שהרי נוסף על הסיכוי של 50% לשימוש בלשון זכר , הרי מדובר כאן ברבים, ובזה כאשר יש זכר + נקבה שוב המילה תופיע בשלון זכר,כך שהשימוש ברובו הינו בלשון זכר והבעיה המהותית שהצריכה פתרון היתה בזה.
 

or99

New member
../images/Emo45.gif וגם זה יש אומרים...

נובע ממעמד הנשים בזמנו...
 

שאנז

New member
יתכן

ואפשר פשוט לראות בזה ענין טכני הרי ברור שיותר פשוט להחליט על מילה אחת (זכר או נקבה) מאשר להשתמש כל פעם בשני הכינויים אם מופיעים כינויים משני המינים.
 

or99

New member
נכון. אבל למה המילה האחת...

היא דווקא זכר?
 
תודה. אבל...

אתם יודעים מתי התחילו להשתמש ב"אותן"? ואיפה? והאם היום זו תיחשב טעות להגיד "אותם" על נשים?
 

or99

New member
יותר מאוחר אני אבדוק מה קורה...

בלשון המשנה. הבעיה היא ששם אתן הוא גם לגברים כמו שהן מתייחס גם לגברים. אבל אני חייב לנסוע...
 

or99

New member
גם בלשון המשנה...

מצאתי כמה "אותם" לנקבה, אבל איני יכול לדעת אם זה רק מקרה, או שזה כללי כמו בתנ"ך (אותן כאמור משמש גם לזכר). יש יותר מידי מקורות ואיני יכול לעשות חיפוש כזה (אין קונקורדנציה למשנה). בכל מקרה ברור שההבדל התחיל אחרי התנ"ך. היום? לא נראה לי שהאקדמיה מאשרת. אבל כמו בהרבה תחומים, הציבור חושב אחרת, ולפעמים מפליאה ההתאמה בין הצורות העתיקות לצורות "המחתרתיות" של זמננו. משנה שקלים: ד,ו המקדיש נכסיו, והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור--יינתנו לאומנין בשכרן, דברי רבי עקיבה. אמר לו בן עזאי, אינה היא המידה, אלא מפרישין מהן שכר האומנין, ומחללין אותם על מעות האומנין, ונותנין אותם לאומנין בשכרם; וחוזרין ולוקחין אותם, מתרומה חדשה. תוספתא מגילה: ב,ח העושה תיבה ומטפחות לספר עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנשתמש גבוה אל ישתמש בהן הדיוט אבל משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו מטפחת ספרים משנין אותם מספרים לספרים אבל לא לדברים אחרים. תוספתא אהלות: ט,ג נדחק ברחיים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. איזו היא הרחיים כל שאין עוקרין אותם ודוחפים אותם ממקומה. לענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעים בפותח טפח.
 
למעלה