המלחמה הקרה השנייה
למן שחר ההיסטוריה מעצמות קמו ונפלו ברחבי העולם. בין אם היו אלה המצרים והאשורים (והבבלים), דרך היוונים והפרסים ומאוחר יותר הרומאים ועד האמריקנים והסובייטים במאה ה-20, נפילתה של כל מעצמה בישרה שינוי כלל-עולמי. ב-1815, לאחר ניסיון כושל לחזור לכס השלטון, נחל המצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה את תבוסתו האחרונה כשהפסיד בקרב ווטרלו לצבאות בריטניה ופרוסיה בפיקודו של הדוכס וולינגטון. בעקבות תבוסתו התכנסו נציגי מעצמות אירופה בוינה וחילקו בינן לבין עצמן את היבשת. כתוצאה מכך נוצרה מערכת גלובלית חדשה שהתבססה על חמשת המעצמות האירופיות (בריטניה, צרפת, פרוסיה (ומ-1871 גרמניה), אוסטרו-הונגריה ורוסיה, שבעידן הקולוניאליסטי חלשו במידה כזו או אחרת על מרבית שטחי העולם). העיקרון שעמד בבסיסו של ההסכם היה כי כל כוח או מדינה שתתקוף או תפגע באינטרסים של מי מחמש המעצמות – יחשב הדבר פגיעה באינטרסים של כל המעצמות כולן ואלו יתאחדו כנגד התוקף. לאורך 100 השנים שההסדר היה קיים נוצרו בריתות בין המעצמות לבין עצמה, כאשר בריטניה נותרת מהצד ומוכנה להתערב במידת הצורך. החלוקה שנולדה בקונגרס וינה הביאה ליציבות עולמית ולשלום שהחזיק מעמד כמעט מאה שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. מספר אירועים בפוליטיקה העולמית מבהירים לנו שהתנודות האחרונות בזירה הבינ"ל אין פירושן התנגשות הציוויליזציות כפי שהגדיר זאת סמואל הנטינגטון (מחבר הספר התנגשות הציוויליזציות שהיה לפופולארי ביותר בשנים האחרונות), אשר התייחס לקיומן של מספר רב של ציוויליזציות מובחנות המנהלות מאבק ביניהן על רקע תרבותי, אלא המדובר במאבק בין החברה המערבית הדמוקרטית ובין גוש מדינות המבינות כי ערכי הדמוקרטיה מהווים איום מיידי על יציבות משטרם הלא דמוקרטי. ההגמוניה האמריקנית מציגה איום תרבותי בטווח הארוך על חברות רבות, ודי אם נזכיר סמלים כמו "מקדונלדס", "MTV" ו-"הוליווד", הטבועים חזק בתרבות הצריכה המערבית ומתפשטים ברחבי העולם, אך בסופו של דבר שם המשחק הוא השפעה, והמעצמות לעולם ינסו להשיג השפעה על חלקים נרחבים יותר בעולם. כך נוצרות בריתות חוצות תרבויות בין הרוסים הנוצרים-אורתודוקסים, הסינים (רשמית אתאיסטים ובפועל טאואיסטים או בודהיסטים), האיראנים השיעים, הסורים העלווים, אל קעידה הסונית, ונצואליאנים קתולים והרשימה עוד ארוכה. כל אחת מחברות הברית הזאת תורמת תרומה שונה למאבק במערב. אין להסיק מן הדברים כי נציגים מכל מדינה שמניתי יושבים יחדיו בחדרי ישיבות אפלים בכדי לייצר מדיניות משותפת כלל-עולמית – חלק מהמדינות כלל לא מנהלות ביניהן שיח מכל סוג שהוא אך כטבעו של כל מאבק באויב משותף (ולבטח בארה"ב אשר מעוררת אנטיגוניזם בחלקים רבים של העולם), מוצאים עצמם גורמים שונים משתפים פעולה להשגת מטרה משותפת. סדרת כתבות מעניינת בנושא - כתבה ראשונה כתבה שנייה כתבה שלישית (על רוסיה ומלחמתו של פוטין להחזיר עטרה ליושנה)
למן שחר ההיסטוריה מעצמות קמו ונפלו ברחבי העולם. בין אם היו אלה המצרים והאשורים (והבבלים), דרך היוונים והפרסים ומאוחר יותר הרומאים ועד האמריקנים והסובייטים במאה ה-20, נפילתה של כל מעצמה בישרה שינוי כלל-עולמי. ב-1815, לאחר ניסיון כושל לחזור לכס השלטון, נחל המצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה את תבוסתו האחרונה כשהפסיד בקרב ווטרלו לצבאות בריטניה ופרוסיה בפיקודו של הדוכס וולינגטון. בעקבות תבוסתו התכנסו נציגי מעצמות אירופה בוינה וחילקו בינן לבין עצמן את היבשת. כתוצאה מכך נוצרה מערכת גלובלית חדשה שהתבססה על חמשת המעצמות האירופיות (בריטניה, צרפת, פרוסיה (ומ-1871 גרמניה), אוסטרו-הונגריה ורוסיה, שבעידן הקולוניאליסטי חלשו במידה כזו או אחרת על מרבית שטחי העולם). העיקרון שעמד בבסיסו של ההסכם היה כי כל כוח או מדינה שתתקוף או תפגע באינטרסים של מי מחמש המעצמות – יחשב הדבר פגיעה באינטרסים של כל המעצמות כולן ואלו יתאחדו כנגד התוקף. לאורך 100 השנים שההסדר היה קיים נוצרו בריתות בין המעצמות לבין עצמה, כאשר בריטניה נותרת מהצד ומוכנה להתערב במידת הצורך. החלוקה שנולדה בקונגרס וינה הביאה ליציבות עולמית ולשלום שהחזיק מעמד כמעט מאה שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. מספר אירועים בפוליטיקה העולמית מבהירים לנו שהתנודות האחרונות בזירה הבינ"ל אין פירושן התנגשות הציוויליזציות כפי שהגדיר זאת סמואל הנטינגטון (מחבר הספר התנגשות הציוויליזציות שהיה לפופולארי ביותר בשנים האחרונות), אשר התייחס לקיומן של מספר רב של ציוויליזציות מובחנות המנהלות מאבק ביניהן על רקע תרבותי, אלא המדובר במאבק בין החברה המערבית הדמוקרטית ובין גוש מדינות המבינות כי ערכי הדמוקרטיה מהווים איום מיידי על יציבות משטרם הלא דמוקרטי. ההגמוניה האמריקנית מציגה איום תרבותי בטווח הארוך על חברות רבות, ודי אם נזכיר סמלים כמו "מקדונלדס", "MTV" ו-"הוליווד", הטבועים חזק בתרבות הצריכה המערבית ומתפשטים ברחבי העולם, אך בסופו של דבר שם המשחק הוא השפעה, והמעצמות לעולם ינסו להשיג השפעה על חלקים נרחבים יותר בעולם. כך נוצרות בריתות חוצות תרבויות בין הרוסים הנוצרים-אורתודוקסים, הסינים (רשמית אתאיסטים ובפועל טאואיסטים או בודהיסטים), האיראנים השיעים, הסורים העלווים, אל קעידה הסונית, ונצואליאנים קתולים והרשימה עוד ארוכה. כל אחת מחברות הברית הזאת תורמת תרומה שונה למאבק במערב. אין להסיק מן הדברים כי נציגים מכל מדינה שמניתי יושבים יחדיו בחדרי ישיבות אפלים בכדי לייצר מדיניות משותפת כלל-עולמית – חלק מהמדינות כלל לא מנהלות ביניהן שיח מכל סוג שהוא אך כטבעו של כל מאבק באויב משותף (ולבטח בארה"ב אשר מעוררת אנטיגוניזם בחלקים רבים של העולם), מוצאים עצמם גורמים שונים משתפים פעולה להשגת מטרה משותפת. סדרת כתבות מעניינת בנושא - כתבה ראשונה כתבה שנייה כתבה שלישית (על רוסיה ומלחמתו של פוטין להחזיר עטרה ליושנה)
