המלחמה הקרה
- פותח הנושא shigauga
- פורסם בתאריך
אלו הסיכומים שלי....
הם די מפורטים וממספר מקורות מידע: "מלחמה קרה" המושג "מלחמה קרה" פירושו מאבק כלכלי, דיפלומטי ומדיני בין שתי מעצמות העל שהתגבשו לאחר מלחה"ע ה-2: ארה"ב וברה"מ. המלחמה מכונה "מלחמה קרה" כיוון שלא הייתה מלחמה של ממש וחיילים אמריקאים לא נלחמו נגד חיילים סובייטים. המלחמה התנהלה בעיקר במישורים המדיני, הכלכלי והתעמולתי. שתי המדינות התחרו על כוח צבאי ואגרו כמויות עצומות של נשק להשמדה המונית עד ליצירת "מאזן אימה" שמנע משתיהן לפתוח במלחמה. הן התחרו על כוח והשפעה מדינית, על שליטה בעולם מבחינה אידיאולוגית וכן על עוצמה כלכלית, בין השנים 1945-1970(בקירוב). הסכסוך והתחרות בין שתי מעצמות העל הביא לחלוקת העולם לשני מחנות פוליטיים: 1. ה"גוש המזרחי"- מחנה התומכים בברה"מ שקיבל את הכינוי הנ"ל בגלל שרוב המדינות הללו ממוקמות במזרח אירופה 2. "הגוש המערבי"- כל המדינות התומכות בארה"ב שרובן במערב אירופה הסיבות לעוינות בין ארה"ב לברית המועצות שהחלה בין השנים 1945 ל-1947 לקראת סוף מלחה"ע ה-2 וכבר במהלכה מצאו עצמן ארה"ב וברה"מ במצב של תחרות ואיבה, כשתי מדינות שהפכו למעצמות. הקרבות אומנם מסתיימים אך מערכת אחרת שנקראת "מאזן האימה". "מאזן האימה": עם סוף המלחמה עמד העולם במצב שבו לארה"ב היה כבר פיתוח של פצצת אטום והרוסים עבדו על הפיתוח גם הם ופיתחו גם טילים בליסטיים ואחרים. הנשק השמדה המונית שכולם ידעו את עוצמתו גרם ליצירת מאזן אימה כי אף אחת מהמעצמות לא רצתה להסתכן בהפעלת הנשק כיוון שאז הייתה עלולה לפרוץ מלחמה גרעינית. אבל כדי לשמור על מאזן האימה "נאלצו" שתי המדינות להמשיך בייצור ופיתוח הנשק כדי להרתיע אחת את השנייה. שתי המדינות התאחדו לצורך המלחמה ובלימת הנאצים ששימשה להם מטרה משותפת, אך ברגע שסיום המלחמה הסתמן באופק חזרו הניגודים ביניהן וצפו על פני השטח. נראה כי מספר גורמים גרמו לפריצה "המלחמה הקרה". 1. גורם אידיאולוגי-הניגוד הבולט ביותר בין ברה"מ וארה"ב הוא ההבדל האידיאולוגי כיוון שהן מאמינות בהשקפות עולם שונות ומנוגדות- השקפה דמוקרטית- ליברלית- קפיטליסטית, להשקפה קומוניסטית- טוטאליטרית. ברה"מ בנויה ופועלת ע"פ אידיאולוגיה קומוניסטית- בולשביקית. האידיאולוגיה הזו שולטת באנשים באופן מוחלט מבחינה רעיונית וכן שולטת בכלכלה, בחברה ובכל. האידיאולוגיה של ארה"ב היא אידיאולוגיה הפוכה לחלוטין: ארה"ב היא מדינה קפיטליסטית המאמינה בשוק חופשי ועידוד הון פרטי. תפיסה זו באה בשילוב עם דמוקרטיה שנותנת חופש דעות וביטוי לאזרחים. בניגוד לקומוניזם, בתפיסה הקפיטליסטית דמוקרטית, טובת הפרט קודמת לטובת המדינה. בין שתי המעצמות נגלה פער אדיר בין הדמוקרטיה והחיים הדמוקרטים(ארה"ב), לבין משטר טוטאליטרי, בין שמירה של המדינה על חירויות הפרט וזכויות האדם לדיכוי, חשאיות והגבלת החופש של הפרט. מסיבות אלה נוצרה תחרות כאשר כל מעצמה ניסתה לרתום כמה שיותר מדינות לתפיסת עולמה. סיבה מוחשית יותר לעוינות היא הסיבה שהקומוניזם מאמין בהתפשטות הרעיון בכל העולם וברית המועצות שאפה להפיץ את הקומוניזם במדינות נוספות ועובדה זו היוותה איום ממשי על ארה"ב שדאגה מאפשרות שהקומוניזם יהפוך לכוח השולט בעולם. 2. שיטות פוליטיות: דמוקרטיה פלורליסטית המבוססת על חירות האדם, מול דיקטטורה טוטליטארית שבה יש רק מפלגה אחת. 3. הגורם הכלכלי : ניגוד בין משק קפיטליסטי המבוסס על יוזמה פרטית, לבין משק סוציאליסטי קולקטיבי. בארה"ב הכלכלה היא חופשית המעודדת את הגשמתו העצמית של הפרט ע"י יוזמה פרטית, השוק פועל באופן חופשי לפי היצע וביקוש. בברה"מ הכלכלה היא ריכוזית והמימוש העצמי בה חסר ערך כיוון שהמדינה קובעת את סדרי העדיפויות עבור האזרח ובעיקר מונעת יצור של מוצרי צריכה. אין בברה"מ יוזמה פרטית והשוק מכוון ע"י הממשל הקומוניסטי. 4. מאבק צבאי: על השליטה בעולם, וכן בהגדלת הצבאות באופו משמעותי, ברה"מ "זינקה" קדימה כאשר הביסה את גרמניה, והחלה שולטת על כל מדינות מזרח אירופה. מצד שני הפעילה ארה"ב איום על ברה"מ בעקבות העובדה שהפעילה פצצת אטום. 5. הגורמים ההיסטוריים: קודם כל ארה"ב היא מדינה שהוקמה כמדינה חופשית מן ההתחלה ואילו ברה"מ הוקמה במהפכה אלימה ונהפכה למדינה אלימה. הבדל זה הוא משמעותי במבנה המדינות. קיימת גם אכזבתו של סטלין ממדיניות הפיוס של מדינות המערב (בריטניה וצרפת) ערב מלחמת העולם השנייה. סטלין חשש שגם אותו יפקירו מדינות המערב בשעת צרה כפי שהפקירו את צ'כוסלובקיה בהסכם מינכן. כבר השלבי האחרונים של מלחמת העולם השנייה החלו חילוקי דעות בין ברית המועצות לארצות הברית. חילוקי הדעות היו סביב השאלות של החזית השנייה ., חילוקי דעות נוספים היו סביב שאלת הנוכחות הצבאית הרוסית בכל הארצות ששוחררו מהשלטון הנאצי ועיקרון ההגדרה העצמית של מדינות אלה.
הם די מפורטים וממספר מקורות מידע: "מלחמה קרה" המושג "מלחמה קרה" פירושו מאבק כלכלי, דיפלומטי ומדיני בין שתי מעצמות העל שהתגבשו לאחר מלחה"ע ה-2: ארה"ב וברה"מ. המלחמה מכונה "מלחמה קרה" כיוון שלא הייתה מלחמה של ממש וחיילים אמריקאים לא נלחמו נגד חיילים סובייטים. המלחמה התנהלה בעיקר במישורים המדיני, הכלכלי והתעמולתי. שתי המדינות התחרו על כוח צבאי ואגרו כמויות עצומות של נשק להשמדה המונית עד ליצירת "מאזן אימה" שמנע משתיהן לפתוח במלחמה. הן התחרו על כוח והשפעה מדינית, על שליטה בעולם מבחינה אידיאולוגית וכן על עוצמה כלכלית, בין השנים 1945-1970(בקירוב). הסכסוך והתחרות בין שתי מעצמות העל הביא לחלוקת העולם לשני מחנות פוליטיים: 1. ה"גוש המזרחי"- מחנה התומכים בברה"מ שקיבל את הכינוי הנ"ל בגלל שרוב המדינות הללו ממוקמות במזרח אירופה 2. "הגוש המערבי"- כל המדינות התומכות בארה"ב שרובן במערב אירופה הסיבות לעוינות בין ארה"ב לברית המועצות שהחלה בין השנים 1945 ל-1947 לקראת סוף מלחה"ע ה-2 וכבר במהלכה מצאו עצמן ארה"ב וברה"מ במצב של תחרות ואיבה, כשתי מדינות שהפכו למעצמות. הקרבות אומנם מסתיימים אך מערכת אחרת שנקראת "מאזן האימה". "מאזן האימה": עם סוף המלחמה עמד העולם במצב שבו לארה"ב היה כבר פיתוח של פצצת אטום והרוסים עבדו על הפיתוח גם הם ופיתחו גם טילים בליסטיים ואחרים. הנשק השמדה המונית שכולם ידעו את עוצמתו גרם ליצירת מאזן אימה כי אף אחת מהמעצמות לא רצתה להסתכן בהפעלת הנשק כיוון שאז הייתה עלולה לפרוץ מלחמה גרעינית. אבל כדי לשמור על מאזן האימה "נאלצו" שתי המדינות להמשיך בייצור ופיתוח הנשק כדי להרתיע אחת את השנייה. שתי המדינות התאחדו לצורך המלחמה ובלימת הנאצים ששימשה להם מטרה משותפת, אך ברגע שסיום המלחמה הסתמן באופק חזרו הניגודים ביניהן וצפו על פני השטח. נראה כי מספר גורמים גרמו לפריצה "המלחמה הקרה". 1. גורם אידיאולוגי-הניגוד הבולט ביותר בין ברה"מ וארה"ב הוא ההבדל האידיאולוגי כיוון שהן מאמינות בהשקפות עולם שונות ומנוגדות- השקפה דמוקרטית- ליברלית- קפיטליסטית, להשקפה קומוניסטית- טוטאליטרית. ברה"מ בנויה ופועלת ע"פ אידיאולוגיה קומוניסטית- בולשביקית. האידיאולוגיה הזו שולטת באנשים באופן מוחלט מבחינה רעיונית וכן שולטת בכלכלה, בחברה ובכל. האידיאולוגיה של ארה"ב היא אידיאולוגיה הפוכה לחלוטין: ארה"ב היא מדינה קפיטליסטית המאמינה בשוק חופשי ועידוד הון פרטי. תפיסה זו באה בשילוב עם דמוקרטיה שנותנת חופש דעות וביטוי לאזרחים. בניגוד לקומוניזם, בתפיסה הקפיטליסטית דמוקרטית, טובת הפרט קודמת לטובת המדינה. בין שתי המעצמות נגלה פער אדיר בין הדמוקרטיה והחיים הדמוקרטים(ארה"ב), לבין משטר טוטאליטרי, בין שמירה של המדינה על חירויות הפרט וזכויות האדם לדיכוי, חשאיות והגבלת החופש של הפרט. מסיבות אלה נוצרה תחרות כאשר כל מעצמה ניסתה לרתום כמה שיותר מדינות לתפיסת עולמה. סיבה מוחשית יותר לעוינות היא הסיבה שהקומוניזם מאמין בהתפשטות הרעיון בכל העולם וברית המועצות שאפה להפיץ את הקומוניזם במדינות נוספות ועובדה זו היוותה איום ממשי על ארה"ב שדאגה מאפשרות שהקומוניזם יהפוך לכוח השולט בעולם. 2. שיטות פוליטיות: דמוקרטיה פלורליסטית המבוססת על חירות האדם, מול דיקטטורה טוטליטארית שבה יש רק מפלגה אחת. 3. הגורם הכלכלי : ניגוד בין משק קפיטליסטי המבוסס על יוזמה פרטית, לבין משק סוציאליסטי קולקטיבי. בארה"ב הכלכלה היא חופשית המעודדת את הגשמתו העצמית של הפרט ע"י יוזמה פרטית, השוק פועל באופן חופשי לפי היצע וביקוש. בברה"מ הכלכלה היא ריכוזית והמימוש העצמי בה חסר ערך כיוון שהמדינה קובעת את סדרי העדיפויות עבור האזרח ובעיקר מונעת יצור של מוצרי צריכה. אין בברה"מ יוזמה פרטית והשוק מכוון ע"י הממשל הקומוניסטי. 4. מאבק צבאי: על השליטה בעולם, וכן בהגדלת הצבאות באופו משמעותי, ברה"מ "זינקה" קדימה כאשר הביסה את גרמניה, והחלה שולטת על כל מדינות מזרח אירופה. מצד שני הפעילה ארה"ב איום על ברה"מ בעקבות העובדה שהפעילה פצצת אטום. 5. הגורמים ההיסטוריים: קודם כל ארה"ב היא מדינה שהוקמה כמדינה חופשית מן ההתחלה ואילו ברה"מ הוקמה במהפכה אלימה ונהפכה למדינה אלימה. הבדל זה הוא משמעותי במבנה המדינות. קיימת גם אכזבתו של סטלין ממדיניות הפיוס של מדינות המערב (בריטניה וצרפת) ערב מלחמת העולם השנייה. סטלין חשש שגם אותו יפקירו מדינות המערב בשעת צרה כפי שהפקירו את צ'כוסלובקיה בהסכם מינכן. כבר השלבי האחרונים של מלחמת העולם השנייה החלו חילוקי דעות בין ברית המועצות לארצות הברית. חילוקי הדעות היו סביב השאלות של החזית השנייה ., חילוקי דעות נוספים היו סביב שאלת הנוכחות הצבאית הרוסית בכל הארצות ששוחררו מהשלטון הנאצי ועיקרון ההגדרה העצמית של מדינות אלה.
המשך.....
"מסך הברזל" המושג "מסך הברזל" הוא מושג דמיוני אך בכל זאת ויזואלי והוא טעון בהרבה משמעויות. את המושג תבע וינסטון צ'רצ'יל בנאום באוניברסיטה בארה"ב ב-1946 כשאמר : ירד מסך של ברזל לרוחב היבשת". צ'רצ'יל לא סמך כבר אז על סטלין שיעמוד מאחורי התחייבויותיו להקמת משטרים חופשיים בארצות שבהן שלט במזרח אירופה. המציאות בה הצבא האדום נמצא במזרח אירופה ושברה"מ משפיעה באופן גורף על המתרחש במדינות הללו הוריד על אירופה מסך של ברזל. זוהי חומה שמאחוריה הולך ונבנה כוח צבאי עצום שמאיים להתפשט ולהשתלט על המערב. נאום זה מציג בצורה מוחשית ביותר את האיום של ברה"מ על המערב. מיד לאחר סיום המלחמה החלה ברה"מ לפעול ליצירת אהדה לקומוניזם במדינות מזרח אירופה שבשליטתה. הסובייטים כינו את המשטרים הללו "הדמוקרטיות העממיות" כלומר משטר שעומד בין קומוניזם למשטר דמוקרטי. לאחר ההשתלטות המשיכה ברה"מ לפעול לשמירת המשטר ע"י הקמת משטרות חשאיות וסילוק אנשים שנאמנותם לברה"מ הוטלה בספק. נאסר על מדינות הגוש המזרחי לקיים קשרי מסחר וכלכלה עם המערב, תנועת האזרחים אל מחוץ לגבולות הגוש הוגבלה ואזרחיהן נותקו מהעולם החופשי. המושג מסך הברזל הוא מעצב במלחמה הקרה כי הוא מבסס את ההבדלים בין מזרח למערב ואת האיום ההדדי. מסך הברזל עובר על הגבול המדיני של שטחי השליטה הסובייטים. צ'רצ'יל דימה אותו למסך אטום כמעט הרמטית כי לא ניתן לעבור אותו פיזית ממזרח למערב ולהיפך וגם מידע לא עובר משני הכיוונים באופן חופשי. למעשה מהקמתן של מדינות מזרח ומרכז אירופה כקומוניסטיות והתפשטות הסובייטים על שטחים גדולים כל כך באירופה החלו מנהיגי המערב לחוש מאוימים וזה גרם להאצת העימות הבין גושי בעולם. המושג מסך הברזל מסמל אם כן את מהותה של המלחמה הקרה, מלחמה שבה נמנעו ברה"מ וארה"ב מעימות ישיר והשתמשו בהרתעה, במלחמה דיפלומטית, ובדרכים עקיפות כדי להוכיח את עליונותן. דוקטרינת טרומן ותוכנית מרשל המניעים לגיבושן- 1. ב-1947 מתמנה לשר החוץ של ארה"ב ג'ורג' מרשל. עד מהרה הוא הופך למוביל מדיניות תוקפנית למדי נגד ברה"מ. 2. החשש שמדינות אירופה ,שנחלשו מאוד בעקבות המלחמה, לא יצליחו לשקם עצמן הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית וכך יהיו חשופות להשפעות קומוניסטיות ולכינון של משטר קומוניסטי טוטליטארי. ארה"ב חששה מפני התפשטות של הסובייטים על כל אירופה ושאפה לבלום אותה. 3. סיבה נוספת היא מלחמת האזרחים ביוון: יוון שוחררה מכיבוש נאצי אכזרי ביותר ע"י הבריטים שנחתו על אדמתה מן הים. בסיום המלחמה היה גרעין חזק מאוד של קומוניסטים ביוון שזכו לתמיכה מברה"מ ומתכוננים לכונן מהפכה קומוניסטית ביוון. מולם עמדו "תומכי יוון החופשי" שרצו לשקם את יוון למדינה דמוקרטית ועצמאית. על הרקע הזה פרצה ביוון מלחמת אזרחים שבה הקומוניסטים זכו לתמיכה רעיונית וכספית וכן של נשק מברה"מ. לברה"מ היה אינטרס חשוב מאוד להשיג שליטה ביוון ובאיים היווניים כיוון שזה היה נותן לה גישה לים התיכון דבר שהיה חשוב לה מאוד כיוון שכל הימים שהיתה לה גישה אליהם היו ימים קרים שקופאים ומשבשים את המסחר. מסיבה זו בדיוק רצו הבריטים להימנע מלוותר על יוון אך הם חסרים את האמצעים לעזור ולכן האמריקאים מבינים שאין להם ברירה. מצב דומה התרחש גם בטורקיה. 4. כמו כן, כל המדינות הלוחמות במלחמה נפגעו קשה מבחינת הרס תשתיות אדיר וקורבנות רבים וכן מיליוני פליטים שהיו חסרי בית. בניגוד למצבן של מדינות אירופה (כולל רוסיה), ארה"ב לא נפגעה כמעט בכלל מהמלחמה, אלא להיפך יצאה מחוזקת והתגברה על המשבר הכלכלי באופן מוחלט. קצב היצור התעשייתי של נשק ומוצרים אחרים בארה"ב היה אדיר והיא הפכה למעצמה כלכלית אדירה. לכן היה ברור לה שהיא זו שתיקח את משימת שיקום אירופה כי רק לה יש את היכולת הכלכלית והתעשייתית לכך. תוכן התוכניות- "תוכנית מרשל" ו"דוקטרינת טרומן" מדברות על כך שבמלחמת העולם ה-2 לחמה ארצות הברית (יחד עם יתר בעלות הברית) נגד כוחות יפן וגרמניה ששאפו לכפות משטר על מדינות אחרות ולמנוע מהן חופש. לכן אחרי שכולם הקריבו כל כך הרבה כדי למנוע זאת לא יכול להיות שיבוא כוח חדש, הקומוניזם, שלמען אידיאולוגיה שונה ישתלט וישליט את משטרו על מדינות שרק עתה שוחררו מידי הגרמנים. לכן ארה"ב צריכה לסייע למדינות אירופה כדי למנוע מהן הידרדרות פוליטית, כלכלית וחברתית ולאפשר להן לכונן משטר חופשי ודמוקרטי ושיהיה מחויב לערכיה של ארה"ב. דוקטרינת טרומן(מרץ 1947) במסגרת "מדיניות הבלימה", החלה ארה"ב להפעיל מדיניות חוץ פעילה במטרה למנוע או לעצור את ההתפשטות של ברה"מ. דוקטרינת טרומן היא בעצם המדיניות של ארה"ב בנושא בלימת ברה"מ. טרומן פנה לקונגרס האמריקאי בבקרה לאשר תקציב מיוחד של 400 מיליון דולר, שיסייע למדינות אירופה(והעיקר ליוון ותורכיה), לשקם עצמן כלכלית וכך להימנע מנפילה והתפרקות של המשטר ומהשתלטות של קומוניזם. בנאומו לפני הקונגרס אמר טרומן שבמצבים של עוני ויאוש צומחים משטרים טוטאליטריים ולכן צריך לסייע למדינות להגן על החופש והחירות שהושגו בעמל כה רב במלחה"ע ה-2. דוקטרינה היא למעשה מדיניות ולכן נאום זה קבע את מדיניות ארה"ב של מלחמה במגמות ההתפשטות של ברה"מ, באמצעות מלחמה כלכלית.על פי תפיסה זו הסיוע הכלכלי למדינות במצוקה, יביא לשגשוג וימנע שיתוף פעולה של האזרחים עם גורמים פוליטיים אנטי-דמוקרטים. צמיחה כלכלית תיצור אמון של האנשים במערכת הדמוקרטית כך שלא ירצו להפילה.
"מסך הברזל" המושג "מסך הברזל" הוא מושג דמיוני אך בכל זאת ויזואלי והוא טעון בהרבה משמעויות. את המושג תבע וינסטון צ'רצ'יל בנאום באוניברסיטה בארה"ב ב-1946 כשאמר : ירד מסך של ברזל לרוחב היבשת". צ'רצ'יל לא סמך כבר אז על סטלין שיעמוד מאחורי התחייבויותיו להקמת משטרים חופשיים בארצות שבהן שלט במזרח אירופה. המציאות בה הצבא האדום נמצא במזרח אירופה ושברה"מ משפיעה באופן גורף על המתרחש במדינות הללו הוריד על אירופה מסך של ברזל. זוהי חומה שמאחוריה הולך ונבנה כוח צבאי עצום שמאיים להתפשט ולהשתלט על המערב. נאום זה מציג בצורה מוחשית ביותר את האיום של ברה"מ על המערב. מיד לאחר סיום המלחמה החלה ברה"מ לפעול ליצירת אהדה לקומוניזם במדינות מזרח אירופה שבשליטתה. הסובייטים כינו את המשטרים הללו "הדמוקרטיות העממיות" כלומר משטר שעומד בין קומוניזם למשטר דמוקרטי. לאחר ההשתלטות המשיכה ברה"מ לפעול לשמירת המשטר ע"י הקמת משטרות חשאיות וסילוק אנשים שנאמנותם לברה"מ הוטלה בספק. נאסר על מדינות הגוש המזרחי לקיים קשרי מסחר וכלכלה עם המערב, תנועת האזרחים אל מחוץ לגבולות הגוש הוגבלה ואזרחיהן נותקו מהעולם החופשי. המושג מסך הברזל הוא מעצב במלחמה הקרה כי הוא מבסס את ההבדלים בין מזרח למערב ואת האיום ההדדי. מסך הברזל עובר על הגבול המדיני של שטחי השליטה הסובייטים. צ'רצ'יל דימה אותו למסך אטום כמעט הרמטית כי לא ניתן לעבור אותו פיזית ממזרח למערב ולהיפך וגם מידע לא עובר משני הכיוונים באופן חופשי. למעשה מהקמתן של מדינות מזרח ומרכז אירופה כקומוניסטיות והתפשטות הסובייטים על שטחים גדולים כל כך באירופה החלו מנהיגי המערב לחוש מאוימים וזה גרם להאצת העימות הבין גושי בעולם. המושג מסך הברזל מסמל אם כן את מהותה של המלחמה הקרה, מלחמה שבה נמנעו ברה"מ וארה"ב מעימות ישיר והשתמשו בהרתעה, במלחמה דיפלומטית, ובדרכים עקיפות כדי להוכיח את עליונותן. דוקטרינת טרומן ותוכנית מרשל המניעים לגיבושן- 1. ב-1947 מתמנה לשר החוץ של ארה"ב ג'ורג' מרשל. עד מהרה הוא הופך למוביל מדיניות תוקפנית למדי נגד ברה"מ. 2. החשש שמדינות אירופה ,שנחלשו מאוד בעקבות המלחמה, לא יצליחו לשקם עצמן הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית וכך יהיו חשופות להשפעות קומוניסטיות ולכינון של משטר קומוניסטי טוטליטארי. ארה"ב חששה מפני התפשטות של הסובייטים על כל אירופה ושאפה לבלום אותה. 3. סיבה נוספת היא מלחמת האזרחים ביוון: יוון שוחררה מכיבוש נאצי אכזרי ביותר ע"י הבריטים שנחתו על אדמתה מן הים. בסיום המלחמה היה גרעין חזק מאוד של קומוניסטים ביוון שזכו לתמיכה מברה"מ ומתכוננים לכונן מהפכה קומוניסטית ביוון. מולם עמדו "תומכי יוון החופשי" שרצו לשקם את יוון למדינה דמוקרטית ועצמאית. על הרקע הזה פרצה ביוון מלחמת אזרחים שבה הקומוניסטים זכו לתמיכה רעיונית וכספית וכן של נשק מברה"מ. לברה"מ היה אינטרס חשוב מאוד להשיג שליטה ביוון ובאיים היווניים כיוון שזה היה נותן לה גישה לים התיכון דבר שהיה חשוב לה מאוד כיוון שכל הימים שהיתה לה גישה אליהם היו ימים קרים שקופאים ומשבשים את המסחר. מסיבה זו בדיוק רצו הבריטים להימנע מלוותר על יוון אך הם חסרים את האמצעים לעזור ולכן האמריקאים מבינים שאין להם ברירה. מצב דומה התרחש גם בטורקיה. 4. כמו כן, כל המדינות הלוחמות במלחמה נפגעו קשה מבחינת הרס תשתיות אדיר וקורבנות רבים וכן מיליוני פליטים שהיו חסרי בית. בניגוד למצבן של מדינות אירופה (כולל רוסיה), ארה"ב לא נפגעה כמעט בכלל מהמלחמה, אלא להיפך יצאה מחוזקת והתגברה על המשבר הכלכלי באופן מוחלט. קצב היצור התעשייתי של נשק ומוצרים אחרים בארה"ב היה אדיר והיא הפכה למעצמה כלכלית אדירה. לכן היה ברור לה שהיא זו שתיקח את משימת שיקום אירופה כי רק לה יש את היכולת הכלכלית והתעשייתית לכך. תוכן התוכניות- "תוכנית מרשל" ו"דוקטרינת טרומן" מדברות על כך שבמלחמת העולם ה-2 לחמה ארצות הברית (יחד עם יתר בעלות הברית) נגד כוחות יפן וגרמניה ששאפו לכפות משטר על מדינות אחרות ולמנוע מהן חופש. לכן אחרי שכולם הקריבו כל כך הרבה כדי למנוע זאת לא יכול להיות שיבוא כוח חדש, הקומוניזם, שלמען אידיאולוגיה שונה ישתלט וישליט את משטרו על מדינות שרק עתה שוחררו מידי הגרמנים. לכן ארה"ב צריכה לסייע למדינות אירופה כדי למנוע מהן הידרדרות פוליטית, כלכלית וחברתית ולאפשר להן לכונן משטר חופשי ודמוקרטי ושיהיה מחויב לערכיה של ארה"ב. דוקטרינת טרומן(מרץ 1947) במסגרת "מדיניות הבלימה", החלה ארה"ב להפעיל מדיניות חוץ פעילה במטרה למנוע או לעצור את ההתפשטות של ברה"מ. דוקטרינת טרומן היא בעצם המדיניות של ארה"ב בנושא בלימת ברה"מ. טרומן פנה לקונגרס האמריקאי בבקרה לאשר תקציב מיוחד של 400 מיליון דולר, שיסייע למדינות אירופה(והעיקר ליוון ותורכיה), לשקם עצמן כלכלית וכך להימנע מנפילה והתפרקות של המשטר ומהשתלטות של קומוניזם. בנאומו לפני הקונגרס אמר טרומן שבמצבים של עוני ויאוש צומחים משטרים טוטאליטריים ולכן צריך לסייע למדינות להגן על החופש והחירות שהושגו בעמל כה רב במלחה"ע ה-2. דוקטרינה היא למעשה מדיניות ולכן נאום זה קבע את מדיניות ארה"ב של מלחמה במגמות ההתפשטות של ברה"מ, באמצעות מלחמה כלכלית.על פי תפיסה זו הסיוע הכלכלי למדינות במצוקה, יביא לשגשוג וימנע שיתוף פעולה של האזרחים עם גורמים פוליטיים אנטי-דמוקרטים. צמיחה כלכלית תיצור אמון של האנשים במערכת הדמוקרטית כך שלא ירצו להפילה.
המשך להמשך....
תוכנית מרשל(יוני 1947) תוכנית מרשל היא הוצאה אל הפועל של "דוקטרינת טרומן": תוכנית כלכלית לסיוע ושיקום של כלכלת אירופה. ג'ורג' מרשל היה שר החוץ של ארה"ב מ-1947 והוא האמין ששיקום אירופה מבחינה כלכלית יבלום את התפשטות ההשפעה של ברה"מ באירופה. האמריקאים האמינו שכאשר מתעורר קושי כלכלי ישנה תופעה של הקצנה. במצב כזה יכולים להתרחש שני דברים: 1. מהפכה קומוניסטית, הלאמת רכוש ושיפור המצב הכלכלי ע"י כך 2. השקעה של כסף במדינות ויזמות כלכליות והנעת המשק, פתרון שהוא איטי יותר אך יעיל יותר. החשש מפני הקומוניסטים גבר באותה תקופה על רקע הכוח הפוליטי שהיה להם גם בצרפת ואיטליה. מרשל ביקש מהקונגרס לאשר את הסיוע הכלכלי והעלה טיעון נוסף: רק השקעה באירופה, תסייע לה להשתקם ולפרוע את חובותיה לארה"ב ולמשקיעים אמריקאים. כשהתקבלה ההחלטה להתחיל בהפעלת "תוכנית מרשל" כונסה בפריז ועידה בהשתתפות 22 מדינות אירופה. חשוב לציין שגם ברה"מ ומדינות מזרח אירופה שבשליטתה הוזמנו אך ברה"מ טענה שהתוכנית היא תוכנית אינטרס אמריקאית והיא פרשה מהוועידה ואיתה כל יתר נציגי ה"דמוקרטיות העממיות". אף כי בפולין ובצ'כוסלובקיה היה רצון להיענות לתוכנית אסרה זאת ברה"מ עליהן. בסופו של דבר נהנו מתוכנית מרשל רק מדינות מערב אירופה, יוון תורכיה וגם יפן. ארה"ב הזרימה למדינות אלו חומרי גלם, דלק ומכונות וכן סיוע כספי בכמות עצומה כדי להתגבר על העוני והרעב ולשקם את הכלכלה. במסגרת התוכנית שנמשכה עד 1952, הוזרמו לאירופה 13 מיליארד דולר שעזרו לשיקום כלכלותיהן של המדינות ובאופן טבעי להחלשת הכוחות האנטי-דמוקרטיים בהן. גם ארה"ב הרוויחה מהתוכנית כיוון ששיקום אירופה יצר שוק עולמי פורה שארה"ב שיחקה בו תפקיד מרכזי. התגובה הסובייטית לתוכנית מרשל ומשמעותה. ברית המועצות ראתה בתוכנית מלחמה כלכלית המכוונת כלפיה ולכן התנגדה לה. הפעלת התוכנית באמת לא היתה נקייה משיקולים פוליטיים ולכן הפכה תוכנית מרשל אמצעי נוסף במלחמה הקרה. לכן אסרו הסובייטים על המדינות שבשליטתן ליהנות מן התוכנית וכדי לפצות אותן חתמה איתן ברה"מ על חוזים כלכליים. רוסיה גם הקימה ארגון כלכלי של מדינות ה"גוש המזרחי" ונקרא הקומיקון. הקומיקון היה אמור לסייע למדינות אלו אך נכשל במשימתי כיוון שברה"מ הייתה גם היא במצב כלכלי לא טוב במיוחד ולא היה בכוחה לסייע למדינות מזרח אירופה. כמו כן ברה"מ ראתה במדינות אלו מקור לניצול כלכלי ולא הייתה באמת מעוניינת להשקיע בהן כספים לשיקום. הקומיקון היה למעשה מכשיר לשעבוד כלכלות "הרפובליקות העממיות" לצרכי ברית המועצות הקומוניסטית משמעות: למעשה ארה"ב נטשה את המדיניות הבדלנית שבה דגלה והפכה למעורבת בענייני העולם. ארה"ב הבינה שני דברים: 1. שכדי לבלום את הקומוניזם היא צריכה להשיג שיתוף פעולה של מדינות אחרות וליצור קואליציה שתסייע לה גם באו"ם. 2. הממשל האמריקאי הסיק מסקנות מהטעויות שנעשו ע"י ארה"ב אחרי מלחה"ע ה-1 . היא מבינה שכלכלה אירופאית חזקה(שכוללת גם את גרמניה) ויציבה חיונית לכלכלה העולמית. ארה"ב ששולטת בכלכלה העולמית הרגישה צורך לדאוג ליציבותה. משבר ברלין גורמים- על פי ההחלטות שהתקבלו בועידות יאלטה ופוטסדאם, חולקה גרמניה לאחר המלחמה ל-4 אזורי השפעה: הרוסים(במזרח), הצרפתים הבריטים והאמריקאים(במערב). ברלין שנמצאה בעומק השטח הסובייטי חולקה גם היא וחלקה המערבי היה מובלעת אמריקאית(בריטית וצרפתית) בשטח סובייטי. הסובייטים קיוו שבגלל המצב הקשה במערב גרמניה יוכלו לאחד את גרמניה ולהופכה ל"דמוקרטיה עממית" תחת משטר קומוניסטי. ארה"ב לעומת זאת רצתה לאחד את גרמניה למדינה דמוקרטית עצמאית. כבר ב-1947 אוחדו האזורים המערביים של גרמניה לשטח אחד, צעד שהסובייטים תפסו כאיום. מערב גרמניה היה שטח שבו הייתה מרוכזת רוב התעשייה והמחצבים של גרמניה בעוד שהשטח שבשליטת הסובייטים היה בעיקר זרוע שטחים חקלאיים ומספר תושבים רב יותר. מערב גרמניה אוחדה מתוך קשיים כלכליים של בריטניה וצרפת לתחזק את השטח שבחסותן. במדינות שהרכיבו את הפדרציה הגרמנית במערב התקיימו בחירות דמוקרטיות אך הדיונים בדבר איחוד גרמניה למדינה אחת לא העלו תוצאות. בכדי לעצור את האינפלציה ולייצב את כלכלת גרמניה נערכה במערב רפורמת מטבע(כשהמארק הגרמני (DM) החליף את המארק של הרייך(RM) שנערכה גם באזור המערבי של ברלין. הרוסים ראו זאת כצעד חד צדדי ועוין כנגדם והחליטו לנצל את ההזדמנות ולחסל את המובלעת המערבית בברלין שהייתה תקועה כעצם בגרונם. מהלכי המשבר- בתגובה לרפורמת המטבע הטיל סטאלין ביוני 1948 מצור על ברלין המערבית וניתק את כל הדרכים ומסילות הברזל שהובילו אל העיר. הכוונה הייתה שהתושבים יגוועו ברעב ושהניתוק ממקורות אספקה יגרום להם להתחבר למזרח. תגובת המערב: גורמים צבאיים המליצו לפתוח את הדרכים בכוח אבל המדינאים נרתעו מפתיחה במלחמה חדשה כשרק הסתיימה מלחה"ע ה-2. מצד שני הם לא היו מוכנים לוותר על ברלין, מעשה שהיה מציג אותם כחלשים ומעודד את ברה"מ להעיז לבצע עוד צעדים מתריסים. לבסוף הוחלט להפעיל "רכבת אווירית" של מטוסים אמריקאיים ובריטים שתוביל אספקה לתושבי ברלין. מבצע זה היה מורכב מאוד ובמשך כשנה הגיעו לברלין הנצורה מטוסים עם טונות רבות של מזון, ביגוד דלק ופחם להסקה, והתקבלו בשמחה ע"י התושבים הנצורים. משבר ברלין היה מבחן כוח שבו נכנעו לבסוף הרוסים, ובמאי 1949 נפתחו הדרכים לברלין. תוצאות המשבר- בעקבות המשבר וויתרו הצדדים על כל ניסיון לאחד את גרמניה. במערב קמה "הרפובליקה הפדראלית הגרמנית" שבה היו חברות 10 מדינות. מערב ברלין קיבלה מעמד מיוחד ובון נקבעה כעיר הבירה. זמן קצר לאחר מכן קמה במזרח" דמוקרטיה עממית" נוספת- הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. נבלמו שאיפות ההתפשטות של הסובייטים מערבה והמערב הבהיר סטלין שהוא לא יוותר בקלות על עמדותיו. גם שיתוף הפעולה בין ארה"ב למדינות אירופה התהדק והפך משיתוף פעולה כלכלי לשיתוף פעולה מדיני וצבאי. בעקבות משבר ברלין הפכה העיר לסמל המאבק הבין גושי והמלחמה הקרה. בברלין הקימו הקומוניסטים חומה שחצתה את העיר באופן מוחשי וסימלה את הניתוק וההפרדה בין שני הגושים המערבי והמזרחי. חומת ברלין הופלה עם נפילת הקומוניזם רק ב-1989. ממאפייני המלחמה הקרה הבאים לידי ביטוי במשבר: שאיפות התפשטות של ברה"מ, אי יכולת לשיתוף פעולה בין הקומוניזם לקפיטליזם, חלוקת אירופה לגושים, "מדיניות הבלימה". ארגונים כלכליים וצבאיים של הגושים השוק האירופי המשותף ב1957 ביוזמת שר החוץ הצרפתי, חתמו איטליה, צרפת, מערב גרמניה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג על הסכם כלכלי שכלל הורדת מכסים ביניהן, במטרה להגיע לאחר מספר שנים לאזור של סחר חופשי. שיתוף הפעולה הכלכלי נקרא "השוק האירופי המשותף" והארגון הוכיח עצמו מבחינה כלכלית: הייצור התעשייתי גדל והתפוקה החקלאית עלתה. המסחר התרחב ואירופה שבה להיות הכוח הכלכלי שהייתה לפני המלחמה. במשך השנים הצטרפו מדינות נוספות לשוק האירופי ומדינות נוספות חתמו על הסכמים מיוחדים עם הארגון (ב1969 נחתמו הסכמים מיוחדים עם מרוקו, טוניסיה, מצרים וישראל). משמעות הקמת "השוק האירופי המשותף" א. זהו צעד חשוב לקראת גיבושה של אירופה ליחידה כלכלית ופוליטית אחת, כפי שמתרחש בשנים אלה. ב. השוק האירופי החזיר לארה"ב חלק ממעמדה הכלכלי והפוליטי שלפני מלחמת העולם השנייה. ג. הקמת השוק חיזקה את התלות בארה"ב שהשקיעה במפעלים רבים באירופה. ד. בשנות ה60 וה70 הגביר השוק את העוינות בין המזרח והמערב משום שברה"מ ראתה בו התגרות בה. הקמת הקומיקון (1949)
תוכנית מרשל(יוני 1947) תוכנית מרשל היא הוצאה אל הפועל של "דוקטרינת טרומן": תוכנית כלכלית לסיוע ושיקום של כלכלת אירופה. ג'ורג' מרשל היה שר החוץ של ארה"ב מ-1947 והוא האמין ששיקום אירופה מבחינה כלכלית יבלום את התפשטות ההשפעה של ברה"מ באירופה. האמריקאים האמינו שכאשר מתעורר קושי כלכלי ישנה תופעה של הקצנה. במצב כזה יכולים להתרחש שני דברים: 1. מהפכה קומוניסטית, הלאמת רכוש ושיפור המצב הכלכלי ע"י כך 2. השקעה של כסף במדינות ויזמות כלכליות והנעת המשק, פתרון שהוא איטי יותר אך יעיל יותר. החשש מפני הקומוניסטים גבר באותה תקופה על רקע הכוח הפוליטי שהיה להם גם בצרפת ואיטליה. מרשל ביקש מהקונגרס לאשר את הסיוע הכלכלי והעלה טיעון נוסף: רק השקעה באירופה, תסייע לה להשתקם ולפרוע את חובותיה לארה"ב ולמשקיעים אמריקאים. כשהתקבלה ההחלטה להתחיל בהפעלת "תוכנית מרשל" כונסה בפריז ועידה בהשתתפות 22 מדינות אירופה. חשוב לציין שגם ברה"מ ומדינות מזרח אירופה שבשליטתה הוזמנו אך ברה"מ טענה שהתוכנית היא תוכנית אינטרס אמריקאית והיא פרשה מהוועידה ואיתה כל יתר נציגי ה"דמוקרטיות העממיות". אף כי בפולין ובצ'כוסלובקיה היה רצון להיענות לתוכנית אסרה זאת ברה"מ עליהן. בסופו של דבר נהנו מתוכנית מרשל רק מדינות מערב אירופה, יוון תורכיה וגם יפן. ארה"ב הזרימה למדינות אלו חומרי גלם, דלק ומכונות וכן סיוע כספי בכמות עצומה כדי להתגבר על העוני והרעב ולשקם את הכלכלה. במסגרת התוכנית שנמשכה עד 1952, הוזרמו לאירופה 13 מיליארד דולר שעזרו לשיקום כלכלותיהן של המדינות ובאופן טבעי להחלשת הכוחות האנטי-דמוקרטיים בהן. גם ארה"ב הרוויחה מהתוכנית כיוון ששיקום אירופה יצר שוק עולמי פורה שארה"ב שיחקה בו תפקיד מרכזי. התגובה הסובייטית לתוכנית מרשל ומשמעותה. ברית המועצות ראתה בתוכנית מלחמה כלכלית המכוונת כלפיה ולכן התנגדה לה. הפעלת התוכנית באמת לא היתה נקייה משיקולים פוליטיים ולכן הפכה תוכנית מרשל אמצעי נוסף במלחמה הקרה. לכן אסרו הסובייטים על המדינות שבשליטתן ליהנות מן התוכנית וכדי לפצות אותן חתמה איתן ברה"מ על חוזים כלכליים. רוסיה גם הקימה ארגון כלכלי של מדינות ה"גוש המזרחי" ונקרא הקומיקון. הקומיקון היה אמור לסייע למדינות אלו אך נכשל במשימתי כיוון שברה"מ הייתה גם היא במצב כלכלי לא טוב במיוחד ולא היה בכוחה לסייע למדינות מזרח אירופה. כמו כן ברה"מ ראתה במדינות אלו מקור לניצול כלכלי ולא הייתה באמת מעוניינת להשקיע בהן כספים לשיקום. הקומיקון היה למעשה מכשיר לשעבוד כלכלות "הרפובליקות העממיות" לצרכי ברית המועצות הקומוניסטית משמעות: למעשה ארה"ב נטשה את המדיניות הבדלנית שבה דגלה והפכה למעורבת בענייני העולם. ארה"ב הבינה שני דברים: 1. שכדי לבלום את הקומוניזם היא צריכה להשיג שיתוף פעולה של מדינות אחרות וליצור קואליציה שתסייע לה גם באו"ם. 2. הממשל האמריקאי הסיק מסקנות מהטעויות שנעשו ע"י ארה"ב אחרי מלחה"ע ה-1 . היא מבינה שכלכלה אירופאית חזקה(שכוללת גם את גרמניה) ויציבה חיונית לכלכלה העולמית. ארה"ב ששולטת בכלכלה העולמית הרגישה צורך לדאוג ליציבותה. משבר ברלין גורמים- על פי ההחלטות שהתקבלו בועידות יאלטה ופוטסדאם, חולקה גרמניה לאחר המלחמה ל-4 אזורי השפעה: הרוסים(במזרח), הצרפתים הבריטים והאמריקאים(במערב). ברלין שנמצאה בעומק השטח הסובייטי חולקה גם היא וחלקה המערבי היה מובלעת אמריקאית(בריטית וצרפתית) בשטח סובייטי. הסובייטים קיוו שבגלל המצב הקשה במערב גרמניה יוכלו לאחד את גרמניה ולהופכה ל"דמוקרטיה עממית" תחת משטר קומוניסטי. ארה"ב לעומת זאת רצתה לאחד את גרמניה למדינה דמוקרטית עצמאית. כבר ב-1947 אוחדו האזורים המערביים של גרמניה לשטח אחד, צעד שהסובייטים תפסו כאיום. מערב גרמניה היה שטח שבו הייתה מרוכזת רוב התעשייה והמחצבים של גרמניה בעוד שהשטח שבשליטת הסובייטים היה בעיקר זרוע שטחים חקלאיים ומספר תושבים רב יותר. מערב גרמניה אוחדה מתוך קשיים כלכליים של בריטניה וצרפת לתחזק את השטח שבחסותן. במדינות שהרכיבו את הפדרציה הגרמנית במערב התקיימו בחירות דמוקרטיות אך הדיונים בדבר איחוד גרמניה למדינה אחת לא העלו תוצאות. בכדי לעצור את האינפלציה ולייצב את כלכלת גרמניה נערכה במערב רפורמת מטבע(כשהמארק הגרמני (DM) החליף את המארק של הרייך(RM) שנערכה גם באזור המערבי של ברלין. הרוסים ראו זאת כצעד חד צדדי ועוין כנגדם והחליטו לנצל את ההזדמנות ולחסל את המובלעת המערבית בברלין שהייתה תקועה כעצם בגרונם. מהלכי המשבר- בתגובה לרפורמת המטבע הטיל סטאלין ביוני 1948 מצור על ברלין המערבית וניתק את כל הדרכים ומסילות הברזל שהובילו אל העיר. הכוונה הייתה שהתושבים יגוועו ברעב ושהניתוק ממקורות אספקה יגרום להם להתחבר למזרח. תגובת המערב: גורמים צבאיים המליצו לפתוח את הדרכים בכוח אבל המדינאים נרתעו מפתיחה במלחמה חדשה כשרק הסתיימה מלחה"ע ה-2. מצד שני הם לא היו מוכנים לוותר על ברלין, מעשה שהיה מציג אותם כחלשים ומעודד את ברה"מ להעיז לבצע עוד צעדים מתריסים. לבסוף הוחלט להפעיל "רכבת אווירית" של מטוסים אמריקאיים ובריטים שתוביל אספקה לתושבי ברלין. מבצע זה היה מורכב מאוד ובמשך כשנה הגיעו לברלין הנצורה מטוסים עם טונות רבות של מזון, ביגוד דלק ופחם להסקה, והתקבלו בשמחה ע"י התושבים הנצורים. משבר ברלין היה מבחן כוח שבו נכנעו לבסוף הרוסים, ובמאי 1949 נפתחו הדרכים לברלין. תוצאות המשבר- בעקבות המשבר וויתרו הצדדים על כל ניסיון לאחד את גרמניה. במערב קמה "הרפובליקה הפדראלית הגרמנית" שבה היו חברות 10 מדינות. מערב ברלין קיבלה מעמד מיוחד ובון נקבעה כעיר הבירה. זמן קצר לאחר מכן קמה במזרח" דמוקרטיה עממית" נוספת- הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. נבלמו שאיפות ההתפשטות של הסובייטים מערבה והמערב הבהיר סטלין שהוא לא יוותר בקלות על עמדותיו. גם שיתוף הפעולה בין ארה"ב למדינות אירופה התהדק והפך משיתוף פעולה כלכלי לשיתוף פעולה מדיני וצבאי. בעקבות משבר ברלין הפכה העיר לסמל המאבק הבין גושי והמלחמה הקרה. בברלין הקימו הקומוניסטים חומה שחצתה את העיר באופן מוחשי וסימלה את הניתוק וההפרדה בין שני הגושים המערבי והמזרחי. חומת ברלין הופלה עם נפילת הקומוניזם רק ב-1989. ממאפייני המלחמה הקרה הבאים לידי ביטוי במשבר: שאיפות התפשטות של ברה"מ, אי יכולת לשיתוף פעולה בין הקומוניזם לקפיטליזם, חלוקת אירופה לגושים, "מדיניות הבלימה". ארגונים כלכליים וצבאיים של הגושים השוק האירופי המשותף ב1957 ביוזמת שר החוץ הצרפתי, חתמו איטליה, צרפת, מערב גרמניה, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג על הסכם כלכלי שכלל הורדת מכסים ביניהן, במטרה להגיע לאחר מספר שנים לאזור של סחר חופשי. שיתוף הפעולה הכלכלי נקרא "השוק האירופי המשותף" והארגון הוכיח עצמו מבחינה כלכלית: הייצור התעשייתי גדל והתפוקה החקלאית עלתה. המסחר התרחב ואירופה שבה להיות הכוח הכלכלי שהייתה לפני המלחמה. במשך השנים הצטרפו מדינות נוספות לשוק האירופי ומדינות נוספות חתמו על הסכמים מיוחדים עם הארגון (ב1969 נחתמו הסכמים מיוחדים עם מרוקו, טוניסיה, מצרים וישראל). משמעות הקמת "השוק האירופי המשותף" א. זהו צעד חשוב לקראת גיבושה של אירופה ליחידה כלכלית ופוליטית אחת, כפי שמתרחש בשנים אלה. ב. השוק האירופי החזיר לארה"ב חלק ממעמדה הכלכלי והפוליטי שלפני מלחמת העולם השנייה. ג. הקמת השוק חיזקה את התלות בארה"ב שהשקיעה במפעלים רבים באירופה. ד. בשנות ה60 וה70 הגביר השוק את העוינות בין המזרח והמערב משום שברה"מ ראתה בו התגרות בה. הקמת הקומיקון (1949)
המשך להמשך להמשך....
בשנת 1949 הוקם הקומיקון – ארגון לשיתוף פעולה כלכלי של בריה"מ ומדינות מזרח אירופה. מניעי הקמתו הם: א. תגובה לתכנית מרשל האמריקאית. בריה"מ ביקשה לתת פיצוי חלקי למדינות בגוש המזרחי משום שאסרה עליהם להשתתף בתוכנית מרשל. ב. יצירת אחדות כלכלית במחנה הסוציאליסטי כלומר לעודד שילוב כלכלי ושיתוף פעולה בין מדינות מזרח אירופה. לאמתו של דבר הקומיקון שימש אמצעי בידי בריה"מ לניצול כלכלתן ומשאביהן של מדינות הגוש המזרחי. המשמעות • הגברת התלות של מדינות מזרח אירופה בבריה"מ. • הקפאת קצב התפתחותו של המשק הכלכלי המזרח-אירופאי. • ניצול המדינות מבחינה כלכלית על-ידי בריה"מ, יותר מאשר לעזור להן. ברית נאט"ו נסיבות הקמה: ב-1948 כהמשך לשיתוף הפעולה הכלכלי שנגזר מתוכנית טרומן, חתמו אנגליה, הולנד, בלגיה לוקסמבורג וארה"ב על הסכם שיתוף פעולה צבאי – הסכם בריסל. הגורמים שהובילו להסכם היו השתלטות ברה"מ על צ'כוסלובקיה ומשבר ברלין. בסוף 1948 נפתחו בוושינגטון דיונים להרחבת הברית ולבסוף הוקם "ארגון האמנה הצפון אטלנטית"- נאט"ו. אל המדינות החברות בהסכם בריסל הצטרפו: קנדה, איסלנד, נורווגיה, דנמרק פורטוגל ואיטליה וב-1952 הצטרפו גם יוון טורקיה וגרמניה המערבית. על ארה"ב הוטל עיקר הנטל הכלכלי שבמימון הברית והיא הפכה באופן טבעי למובילת הארגון. מוסדות הארגון: 1. מועצת ברית נאט"ו- הגוף העליון של ברית נאט"ו הוא המועצה הצפון אטלנטית שבה חברים נציגי המדינות החברות. חברי המועצה הם שרי החוץ של המדינות החברות או שרי ההגנה שלהן. בהתחלה הייתה המועצה מתכנסת בפריז ולאחר מכן בשנות ה-60 עבר מקום התכנסותה לבריסל. מדיניות הברית נקבעת במסגרת דיוני המועצה פעמיים בשנה. 2. הועדה הצבאית- ועדה מרכזית נוספת במסגרת הברית היא הועדה הצבאית, בה חברים הרמטכ"לים של המדינות החברות בברית. לוועדה כפופים הכוחות הצבאיים המשולבים של הברית שבראשם נתמנה הגנרל אייזנהאוור. במשך שנים נשמר העיקרון לפיו מפקדי צבא הכוחות המשולבים של נאט"ו יהיה אמריקאי אך מאוחר יותר הוא הועבר גם לגנרלים של מדינות אחרות. עקרונות ברית נאט"ו ומטרותיה: ברית נאט"ו היא ברית הגנה צבאית בין ארה"ב לבין מדינות מערב אירופה: התקפה על אחת ממדינות הברית תחשב כהכרזת מלחמה על כולן. המדינות הדגישו את נאמנותן לאו"ם לחופש ולשום העולמי. למרות זאת נראה שהקמת הארגון נבעה גם מאכזבה מחוסר האונים של האו"ם כשברה"מ הטילה כל הזמן וטו במועצת הביטחון של האו"ם. הברית הוקמה גם כדי לאחד משאבים צבאיים וכלכליים לצורך בלימת שאיפות ההתפשטות של ברה"מ. הקמת ברית נאט"ו הייתה למעשה חלק ממדיניות הבלימה של ארה"ב. בעקבות ברית נאט"ו הוקמו בריתות נוספות באזורים שונים בעולם. למשל: ברית הבלקן בין יוון טורקיה ויוגוסלביה. מטרת הבריתות הייתה לבלום את התפשטות הקומוניזם באזורים השונים. השפעת הברית על מעמדה הבינלאומי של ארה"ב: 1. ברית נאט"ו ושאר הבריתות האזוריות העניקו גב ומשענת למדיניות הבלימה של ארה"ב ויצרו הרתעה נוכח כוונת ההתפשטות של ברה"מ. ארה"ב יכלה להרתיע את הגוש הקומוניסטי ע"י כך שהיא יצרה לגיטימציה להצבת כוחות צבא וטילים על אדמת אירופה במרחק לא רב מאזורי ההשפעה של ברה"מ. 2. הברית הציבה את ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי. ברית נאט"ו נתנה תחושת בטחון למערב אבל התחושה התערערה כשנודע שברית המועצות מחזיקה בנשק להשמדה המונית. ברית ורשה -1955 "ברית ורשה" הוקמה ב-1955 ביוזמת ברית המועצות. הברית נחתה בין ברה"מ לכל מדינות הגוש המזרחי("הדמוקרטיות העממיות"). הברית הוגדרה כברית להגנה הדדית, איסוף מודיעין משותף וסיוע הדדי. "ברית ורשה" נועדה להוות משקל נגד כנגד נאט"ו אבל עיתוי הקמתה לא היה מקרי. באותה שנה הצטרפה גרמניה המערבית לנאט"ו צעד שברה"מ תפסה כמאיים כיוון שכך יוכלו האמריקאים להציב נשק על גבול השטח הסובייטי. כינון ברית ורשה היוותה משקל נגד ונתנה גם לברה"מ אפשרות לנהוג כך. סיבה נוספת לכינון הברית היא שבתקופה שאחרי מותו של סטאלין נחלש הפיקוח על הדמוקרטיות העממיות וע"י הקמת צבא משותף לכולן יכלה ברה"מ לפקח טוב יותר על הנעשה במדינות אלו ולבלום השפעות אמריקאיות עליהן. מבנה ברית ורשה: • הוקמה מפקדה משותפת שבה היו חברים שרי ההגנה של כל המדינות. כמו כן הוקם צבא משותף בפיקוד הרמטכ"ל הסובייטי. • פרישת אחת ממדינות הברית חייבת לקבל את אישור כל שאר החברות וכדי למנוע פרישה יכולה כל מדינה להתערב באופן צבאי במדינה הפורשת. סעיף זה נתן לברה"מ את האפשרות להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות החברות בברית. מטרות הברית: 1. תגובה להקמת נאט"ו ולמדיניות הבלימה של ארה"ב ויצירת הרתעה נגדית 2. בלימת ההשפעה האמריקאית וחיסול אפשרות של השפעה אמריקאית על אחת ממדינות הגוש המזרחי 3. הידוק הפיקוח על מדינות מזרח אירופה- היו מדינות שרצו לסלק את המשטר הקומוניסטי והברית אפשרה לברה"מ להציב פיקוח צבאי בכל אחת מהמדינות החברות בברית
בשנת 1949 הוקם הקומיקון – ארגון לשיתוף פעולה כלכלי של בריה"מ ומדינות מזרח אירופה. מניעי הקמתו הם: א. תגובה לתכנית מרשל האמריקאית. בריה"מ ביקשה לתת פיצוי חלקי למדינות בגוש המזרחי משום שאסרה עליהם להשתתף בתוכנית מרשל. ב. יצירת אחדות כלכלית במחנה הסוציאליסטי כלומר לעודד שילוב כלכלי ושיתוף פעולה בין מדינות מזרח אירופה. לאמתו של דבר הקומיקון שימש אמצעי בידי בריה"מ לניצול כלכלתן ומשאביהן של מדינות הגוש המזרחי. המשמעות • הגברת התלות של מדינות מזרח אירופה בבריה"מ. • הקפאת קצב התפתחותו של המשק הכלכלי המזרח-אירופאי. • ניצול המדינות מבחינה כלכלית על-ידי בריה"מ, יותר מאשר לעזור להן. ברית נאט"ו נסיבות הקמה: ב-1948 כהמשך לשיתוף הפעולה הכלכלי שנגזר מתוכנית טרומן, חתמו אנגליה, הולנד, בלגיה לוקסמבורג וארה"ב על הסכם שיתוף פעולה צבאי – הסכם בריסל. הגורמים שהובילו להסכם היו השתלטות ברה"מ על צ'כוסלובקיה ומשבר ברלין. בסוף 1948 נפתחו בוושינגטון דיונים להרחבת הברית ולבסוף הוקם "ארגון האמנה הצפון אטלנטית"- נאט"ו. אל המדינות החברות בהסכם בריסל הצטרפו: קנדה, איסלנד, נורווגיה, דנמרק פורטוגל ואיטליה וב-1952 הצטרפו גם יוון טורקיה וגרמניה המערבית. על ארה"ב הוטל עיקר הנטל הכלכלי שבמימון הברית והיא הפכה באופן טבעי למובילת הארגון. מוסדות הארגון: 1. מועצת ברית נאט"ו- הגוף העליון של ברית נאט"ו הוא המועצה הצפון אטלנטית שבה חברים נציגי המדינות החברות. חברי המועצה הם שרי החוץ של המדינות החברות או שרי ההגנה שלהן. בהתחלה הייתה המועצה מתכנסת בפריז ולאחר מכן בשנות ה-60 עבר מקום התכנסותה לבריסל. מדיניות הברית נקבעת במסגרת דיוני המועצה פעמיים בשנה. 2. הועדה הצבאית- ועדה מרכזית נוספת במסגרת הברית היא הועדה הצבאית, בה חברים הרמטכ"לים של המדינות החברות בברית. לוועדה כפופים הכוחות הצבאיים המשולבים של הברית שבראשם נתמנה הגנרל אייזנהאוור. במשך שנים נשמר העיקרון לפיו מפקדי צבא הכוחות המשולבים של נאט"ו יהיה אמריקאי אך מאוחר יותר הוא הועבר גם לגנרלים של מדינות אחרות. עקרונות ברית נאט"ו ומטרותיה: ברית נאט"ו היא ברית הגנה צבאית בין ארה"ב לבין מדינות מערב אירופה: התקפה על אחת ממדינות הברית תחשב כהכרזת מלחמה על כולן. המדינות הדגישו את נאמנותן לאו"ם לחופש ולשום העולמי. למרות זאת נראה שהקמת הארגון נבעה גם מאכזבה מחוסר האונים של האו"ם כשברה"מ הטילה כל הזמן וטו במועצת הביטחון של האו"ם. הברית הוקמה גם כדי לאחד משאבים צבאיים וכלכליים לצורך בלימת שאיפות ההתפשטות של ברה"מ. הקמת ברית נאט"ו הייתה למעשה חלק ממדיניות הבלימה של ארה"ב. בעקבות ברית נאט"ו הוקמו בריתות נוספות באזורים שונים בעולם. למשל: ברית הבלקן בין יוון טורקיה ויוגוסלביה. מטרת הבריתות הייתה לבלום את התפשטות הקומוניזם באזורים השונים. השפעת הברית על מעמדה הבינלאומי של ארה"ב: 1. ברית נאט"ו ושאר הבריתות האזוריות העניקו גב ומשענת למדיניות הבלימה של ארה"ב ויצרו הרתעה נוכח כוונת ההתפשטות של ברה"מ. ארה"ב יכלה להרתיע את הגוש הקומוניסטי ע"י כך שהיא יצרה לגיטימציה להצבת כוחות צבא וטילים על אדמת אירופה במרחק לא רב מאזורי ההשפעה של ברה"מ. 2. הברית הציבה את ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי. ברית נאט"ו נתנה תחושת בטחון למערב אבל התחושה התערערה כשנודע שברית המועצות מחזיקה בנשק להשמדה המונית. ברית ורשה -1955 "ברית ורשה" הוקמה ב-1955 ביוזמת ברית המועצות. הברית נחתה בין ברה"מ לכל מדינות הגוש המזרחי("הדמוקרטיות העממיות"). הברית הוגדרה כברית להגנה הדדית, איסוף מודיעין משותף וסיוע הדדי. "ברית ורשה" נועדה להוות משקל נגד כנגד נאט"ו אבל עיתוי הקמתה לא היה מקרי. באותה שנה הצטרפה גרמניה המערבית לנאט"ו צעד שברה"מ תפסה כמאיים כיוון שכך יוכלו האמריקאים להציב נשק על גבול השטח הסובייטי. כינון ברית ורשה היוותה משקל נגד ונתנה גם לברה"מ אפשרות לנהוג כך. סיבה נוספת לכינון הברית היא שבתקופה שאחרי מותו של סטאלין נחלש הפיקוח על הדמוקרטיות העממיות וע"י הקמת צבא משותף לכולן יכלה ברה"מ לפקח טוב יותר על הנעשה במדינות אלו ולבלום השפעות אמריקאיות עליהן. מבנה ברית ורשה: • הוקמה מפקדה משותפת שבה היו חברים שרי ההגנה של כל המדינות. כמו כן הוקם צבא משותף בפיקוד הרמטכ"ל הסובייטי. • פרישת אחת ממדינות הברית חייבת לקבל את אישור כל שאר החברות וכדי למנוע פרישה יכולה כל מדינה להתערב באופן צבאי במדינה הפורשת. סעיף זה נתן לברה"מ את האפשרות להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות החברות בברית. מטרות הברית: 1. תגובה להקמת נאט"ו ולמדיניות הבלימה של ארה"ב ויצירת הרתעה נגדית 2. בלימת ההשפעה האמריקאית וחיסול אפשרות של השפעה אמריקאית על אחת ממדינות הגוש המזרחי 3. הידוק הפיקוח על מדינות מזרח אירופה- היו מדינות שרצו לסלק את המשטר הקומוניסטי והברית אפשרה לברה"מ להציב פיקוח צבאי בכל אחת מהמדינות החברות בברית
שרון לוזון
New member
הערה והודעה
הערה : סיכומים מעולים הודעה: ביום חמישי הקרוב (שעה 16:20)ישודר שיעור היסטוריה שיעסוק בהארי טרומן (זה מהדוקטרינה) ובג'ורג' מרשל (זה מהתוכנית)
הערה : סיכומים מעולים הודעה: ביום חמישי הקרוב (שעה 16:20)ישודר שיעור היסטוריה שיעסוק בהארי טרומן (זה מהדוקטרינה) ובג'ורג' מרשל (זה מהתוכנית)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.