TheBestOfMe
New member
המלכה מתוסכלת
היא בוחרת אותם לפי קטלוג. חכמים, אנטיליגנטים, מאתגרים. יפים. היא בוחרת אותם רק לקצת, והם, הם בוחרים אותה אפילו לקצת יותר.
היא לא מתפשרת, היא עקשנית.
עקשנית, פלרטטנית, חכמה מדי. לא מחשבנת להם כלום בתוך משחק השח-מט שלה. הם כולם הרצים שלה, הרצים של המלכה.
פחדנית, יפה, רגשנית, רגישה. לא מסוגלת להיות לבד. מחפשת את עצמה בתוך מיטות של אחרים.
באור ליד מיטתם היא זוהרת, היא לא מוכנה להסתתר בחושך. היא רוצה שיראו את כולה, את כל גופה, שיסגדו לה ויעריצו. היא לא יודעת שבאור העמום ליד המיטה סוגדים רק לגוף,
לא ללב ולא לנפש הפצועה שהיא מטפחת מדי יום.
והם מעריצים, ומשבחים, ומהללים, ומפארים, ומחייכים, וצועקים, וגונחים, ומענגים. וגומרים. גומרים אותה ואת מי שהיא.
היא רומנטית, מאמינה באהבה ובכוח שלה, מאמינה שמדברים קטנים גדלים דברים גדולים, ומכל עטיפת אלומיניום שנזרקת ליד המיטה היא נאכלת עוד קצת מבפנים. היא לא יודעת מה היא מחפשת, היא לא יודעת את מי היא מחפשת, היא רק יודעת שהיא במבוך ומחפשת את היציאה. והיציאה, היא לא מוארת בשלט ניאון זוהר.
היא לא לבד לעולם, היא נהנת מהחיזור ומהיין, היא תמימה ומניפולטיבית. החיוך שלה כובש ומבלבל.
היא כזו קטנה ושברירית, או שבעצם היא יותר חזקה מכולם. היא תרים אותך עד לשמיים ותטיח אותך באדמה, רק כי היא יודעת שאם לא תטיח אותך היא תיפול בעצמה.
ושריר הלב, אותו היא מפחדת לפתח,
והיא לא רואה איך היא יוצאת מזה,
איך היא הופכת את זה לאהבה.
היא בוחרת אותם לפי קטלוג. חכמים, אנטיליגנטים, מאתגרים. יפים. היא בוחרת אותם רק לקצת, והם, הם בוחרים אותה אפילו לקצת יותר.
היא לא מתפשרת, היא עקשנית.
עקשנית, פלרטטנית, חכמה מדי. לא מחשבנת להם כלום בתוך משחק השח-מט שלה. הם כולם הרצים שלה, הרצים של המלכה.
פחדנית, יפה, רגשנית, רגישה. לא מסוגלת להיות לבד. מחפשת את עצמה בתוך מיטות של אחרים.
באור ליד מיטתם היא זוהרת, היא לא מוכנה להסתתר בחושך. היא רוצה שיראו את כולה, את כל גופה, שיסגדו לה ויעריצו. היא לא יודעת שבאור העמום ליד המיטה סוגדים רק לגוף,
לא ללב ולא לנפש הפצועה שהיא מטפחת מדי יום.
והם מעריצים, ומשבחים, ומהללים, ומפארים, ומחייכים, וצועקים, וגונחים, ומענגים. וגומרים. גומרים אותה ואת מי שהיא.
היא רומנטית, מאמינה באהבה ובכוח שלה, מאמינה שמדברים קטנים גדלים דברים גדולים, ומכל עטיפת אלומיניום שנזרקת ליד המיטה היא נאכלת עוד קצת מבפנים. היא לא יודעת מה היא מחפשת, היא לא יודעת את מי היא מחפשת, היא רק יודעת שהיא במבוך ומחפשת את היציאה. והיציאה, היא לא מוארת בשלט ניאון זוהר.
היא לא לבד לעולם, היא נהנת מהחיזור ומהיין, היא תמימה ומניפולטיבית. החיוך שלה כובש ומבלבל.
היא כזו קטנה ושברירית, או שבעצם היא יותר חזקה מכולם. היא תרים אותך עד לשמיים ותטיח אותך באדמה, רק כי היא יודעת שאם לא תטיח אותך היא תיפול בעצמה.
ושריר הלב, אותו היא מפחדת לפתח,
והיא לא רואה איך היא יוצאת מזה,
איך היא הופכת את זה לאהבה.
