המלצה: "הטינה"
ראיתי את הסרט לפני יומיים ויצאתי ממש מרוצה! פחדתי נורא שאתאכזב ממה שאנשים אמרו פה ושם - אבל להפך, הסרט הפתיע אותי דווקא לטובה וגרם לי לא להבין למה היו כאלה שנתנו ביקורת רעה וקטלו את הסרט, אולי בכלל הם לא הבינו את מה שניסו להעביר?.... הסרט לא מפחיד בצורה מחרידה. היו מספר קטעים נורא מבהילים וגם כמה שהצליחו להדביק אותי לכיסא בחוסר אונות (כמו הקטע האחרון בבית), אבל רוב הקטעים היו פשוט מבהילים. מה שאהבתי בסרט זה המיסתורין וריתק אותי לגלות את הסיפור. בסרט אין דם ושחיטות. לא מראים את זה, אלו דברים ששומרים לדמיון שלך. כי מה שאתה מדמיין שקורה, שונה ממה שמי שלידך מדמיין שקורה וזה שונה ממה שמישהו אחר מדמיין שקורה - וזה יכול לפתח את הקטע למשהו נורא מעניין. אין עלילה? יש עלילה. עניין? יש הרבה מאוווווד עניין! ורצוי מאוד לזכור שאת 99% מהסרט עשו ללא אפקטים ויזואליים! ולתקציב של 10 מיליון דולר סה"כ! הם עשו עבודה ממש טובה לדעתי! הסרט הוא אנסמבל, קטעים שלקוחים פה ושם ומתחברים בסוף לסיפור שלם ומובן. מה שאהבתי בו שבדר"כ בסרטים אחרי שפותרים את מה שקרה ומגלים את המיסתורין - אז מסדרים את הכל. פה זה לא עבד ככה - בסרטים היפניים זה שונה - פה כולם סובלים, הסוף הוא לא טוב. מגלים את המיסתורין, אבל אי אפשר לעצור אותו.. לאורך הסרט קפצו מזמן אחד לאחר, וגילו עוד טפח ועוד טפח מהסיפור, איך הדמות הזאת מתקשרת ואיך זאת מתחברת לסיפור עד שבסופו התגלתה הנקודה הכי חשובה וגדולה. הרקע והסיפור שהתגלו הם לא מהדברים הכי מקוריים ומפתיעים שיש, אבל הם ללא ספק קורים הרבה... יותר מדי. מפה ספויילר
גבר מגלה שאשתו מאוהבת באחר, הוא נתקף זעם ורוצח אותה (מטביע אותה). ובדרך גם את החתול ואת הילד... (נראה לי שהוא נעל אותו בארון). ומכאן מתחילה כל קללת "הטינה". אני דווקא נורא אהבתי את זה - יש בזה משהו טראגי. שאין מפניו מנוס, זהו נדבקת וזה הסוף. אין פה פיתרון או בריחה. הסיפור מתרכז בבית וברוחות שבו - הקורבנות שנרצחו 3 שנים לפני... כל מי שדורך בבית זוכה לקבלת פנים קרירה ומצמררת נורא... הרציחות לא מתבצעות רק בבית, הן יכולות לקרות לך בכל מקום - הקטע הוא שאתה נגוע מאז שאתה נכנס לבית - אתה נקלע ל"טינה" ולסיפור שמאחוריה - לכל הקללה הזו. בסרט אין שחקן או שחקנית ראשיים, כן רואים את שרה מישל גלר הכי הרבה והיא טכנית השחקנית הראשית - אבל הסרט לא מתרכז בה, הסרט מתרכז בקללה. הקללה לא נקלעה לדרך שלה - היא נקלעה בדרכה של הקללה. הסרט לא מתרכז באף אחד מהשחקנים למען האמת, הסרט מתרכז בבית הזה. ובגלל זה אנסמבל, מן הרכבה של קטעים שונים בזמנים שונים וקפיצה מעבר להווה, ולעבר יותר רחוק וחזרה להווה - נראתה לי במקום. וזה נורא ריתק אותי. זה לא הקטע שמבינים שיש רוח רוצחת בבית. הקטע הוא שרוצים להבין למה היא רוצחת ומה קרה לה שהיא נמצאת בבית הזה? מה הסיפור שלה? מי זה ילד? ולמה בכל תצלום של פיטר האישה היפנית נמצאת? והפנים הגזורות... ולמשל מה קרה לאישה המשוגעת? איך היא ידעה שיש שם משהו? זה לא שהרוח שיגעה אותה, אלא העובדה שאנשים שקצת לא שפויים רואים דברים בצורה אחרת ואולי אפילו דברים שאנשים שפויים לא מצליחים לראות ולהבין. סוף ספויילר
לדעתי זה היה סרט מאוד טוב. אני נותנת לו 4 וחצי כוכבים!
וגם המלצה חמה! הוא לא הכי מפחיד שיש - הוא נורא מקפיץ ומבהיל, אבל הוא ענייני.
