בפעם הראשונה שקראתי את הספר
הייתי בת 19, קראתי ולא יכולתי להפסיק לבכות. כ"כ זיהיתי את עצמי בסיפורי הנשים שם. היתה לי בעיה עם ההפניה לדת כדי למצוא גאולה. אני חילונית גמורה וזה מאוד בלט לי שם והכניס אותי לאנטי ומשם למסקנה שאין לי תקנה כי אני לא נוצריה דתית... השנה קראתי שוב את הספר והפעם הקטע של הדת לא כ"כ בלט לי וראיתי שיש שם גם הרבה הצעות אחרות, אחת ההצעות היא להצטרף לקבוצת תמיכה לנשים במצבי. לא ידעתי שיש עוד נשים במצבי עד שנפתח הפורום ולכן לא נראה באופק שום דרך למצוא קבוצה כזאת (ניסיתי את "קודא" של 12 הצעדים והתאכזבתי). בספר ממליצים להקים קבוצת תמיכה, מה שהיה נראה לי עד לא מזמן לא אפשרי וכרגע נראה מעבר לפינה... בספר מתואר מצב של נשים שבילדותן עברו התעללות והזנחה כזאת שגרמה להן להבין שיש להן מקום בעולם רק אם הן מטפלות באחרים וחיות דרך האחר בתקווה שזה יניב פירות הדדיים. הצרה היא שהנשים האלה נמשכות בדיוק לטיפוסים שלא יכולים ולא רוצים להחזיר את ההשקעה. כל מיני טיפוסים לא פנויים לקשר ובמקרים רבים מכורים לאלכוהול\סמים\מין\עבודה או כל דבר אחר. הנשים מנסות לעזור לגבר לראות את האור, כשהוא בכלל לא מעוניין בעזרה הזאת במקרים רבים ואז נוצרת מערכת הרסנית לשני הצדדים שמזינה את עצמה (CO-DEPENDENCY). המחברת מציעה לשים את הדגש לשם שינוי על עצמנו, לפתח תחומי עניין שאינם קשורים לגברים, למצוא קבוצת תמיכה ולהגיע למודעות גבוהה לבעיה ולתוצאותיה הרות האסון. לטפל בעצמנו בסבלנות, בחמלה ובתמיכה הדדית. זה בערך מה שהבנתי מהספר...מומלץ מאוד!
