המלצה לסופשבוע
ספר: "נשים שאוהבות יותר מידי", מאת רובין נורווד. כמה ציטוטים שמצאתי ברשת (אני עוד לא קראתי, אבל מתכננת לקרוא בסופשבוע הזה: מההקדמה: "כאשר האהבה מתבטאת בכאב וסבל זה הסימן שאנו אוהבות יותר מדי. כשרוב השיחות שלנו עם ידידים וידידות קרובים עוסקות בו, בבעיות שלו, במחשבות שלו, ברגשות שלו - וכמעט כל משפט שאנו מוציאות מפינו מתחיל ב'הוא...', אנו אוהבות יותר מדי. כשאנו סולחות לו על מצבי הרוח הגרועים שלו, על הפגנות העצבנות שלו, על חוסר האכפתיות שלו או הזלזול שהוא מפגין כלפינו, ורואות אותם כבעיות הנובעות מילדותו האומללה, כשאנו מסנות להפוך למטפלת שלו - אנו אוהבות יותר מדי. ...כאשר קשרי האהבה שלנו מסכנים את בריאותנו הרגשית ואולי אפילו את הבריאות הגופנית והביטחון שלנו, אנו בפירוש אוהבות יותר מדי. ... אנו ניווכח כי האהבה הופכת לאהבה רבה מדי כשבן הזוג אינו מתאים. כשהוא אדיש או בלתי רגיש ובכל זאת איננו יכולות לוותר עליו - למעשה אנו רוצות אתו... אנו נבין כיצד הרצון לאהוב, הכיסופים שלנו להיות נאהבות, והאהבה שלנו עצמה הופכים להיות התמכרות. ... אנו, שאוהבות באופן אובססיבי, מלאות פחד - פחד להיות לבד. פחד להיות בלתי נאהבות ובלתי ראויות, פחד מכך שיתעלמו מאיתנו, יזנחו אותנו או יהרסו אותנו. אנו נותנות את אהבתנו בתקווה הנואשת כי האיש שכלפיו יש לנו אובססיה יטפל בפחדים שלנו. אך במקום זה הפחדים - ואיתם האובססיות - מעמיקים עד שהענקת האהבה במטרה לקבלה בחזרה הופכת להיות הכוח המניע בחיינו." מהפרק האחרון "הדרך להחלמה". הפרק מתחיל בציטוט מאת אריך פרום, מתוך "אומנות האהבה": "אם פרט מסוגל לאהוב בצורה יצרנית, הוא יאהב גם את עצמו: אם הוא יכול רק לאהוב את הזולת, אין הוא יכול לאהוב בכלל" בפרק האחרון מציינת רובין נורווד את הצעדים הבאים: - אל תתבישי לבקש עזרה/טיפול: זה יכול להיות עיון מעמיק בספר בנושא, או שיחת אמת עם ידידה קרובה שסומכים על השיפוט והאוביקטיביות שלה, או פנייה לטיפול פסיכולוגי מקצועי יותר וכו'. העיקרון הוא: להיזרק למים ולעשות איזשהו צעד ראשון, גם אם יהיה מהוסס.מה שחשוב הוא, להשאיר את בן-הזוג מחוץ לתמונה, שכן הבעייה היא שלך. - מקמי את הרצון להחלים מהתבנית ההרסנית בעדיפות ראשונה בחייך: במילים אחרות - קחי את העיניינים ברצינות, ועשי את הצעדים הדרושים, גם אם זה דורש סבלנות וזמן. ואביא ציטוט: "אם הדבר נשמע לך קיצוני, חשבי לרגע כמה היית מוכנה להתאמץ כדי לגרום לו להשתנות, לעזור לו להחלים. כעת עליך רק להפנות את העוצמה של אותה אנרגיה כלפי עצמך." -השתדלי למצוא קבוצת תמיכה של נשים הדומות לך בבעייה זו ומבינות אותך. - פתחי את הצד הרוחני שלך באמצעות תרגול יומיומי. ב"רוחני" אין הכוונה בהכרח למובן המצומצם של אמונה בכוח מטאפיזי, אלא ל: "אפשר שאת מוצאת נחמה ורוגע בטיול שקט ברגל, או כאשר את יושבת בשקט וצופה בשקיעה... כל דבר שמוציא אותך מחוץ לעצמך ומעניק לך הסתכלות רחבה יותר על הדדברים.... הקדישי מידי יום לפחות כחצי שעה לאותו עיסוק..." - חדלי לנהל את חייו ולשלוט בו: התחילי לשלוט בעצמך, והפסיקי לפנטז על כך, שבאמצעות היותך ה"אמא" שלו הוא ישתנה. הפסיקי לפקח עליו, ולעקוב אחר מעשיו. העבירי את תשומת הלב לחייך שלך. לא את זו שתצילי אותו מהכאב שלו. למעשה, נשים שאוהבות יותר מידי משתמשות ב"טקטיקת" האלטרואיזם האינסופי כלפי בני-זוגן כפויי הטובה, כדי להפוך אותם לתלותיים יותר בהן (זהו תהליך תת-מודעי). -למדי כיצד לא ל"היתפס" ולהשתעבד למשחקים: כל בני/ות-האדם "משחקים" עם אנשים אהובים - זה סוג של מניפולציות (ילדותיות באופיין) שנועדו למנוע קירבה ישירה וכנה. אבל במערכות יחסים עקומות לחלוטין התדירות היא מאוד, מאוד גבוהה. באופן זה נכנסים למחזוריות מעגלית של האשמה, סתירה, הטחת אשמה והאשמת-נגד. זה חסר טעם. -התמודדי באומץ עם בעיותייך/חסרונותייך: כשאת מנסה להפסיק לשלוט באחרים או לתת לאחרים לשלוט בך, זה הזמן בו את מתחילה לבחון את עצמך באופן כנה ומעמיק. טכניקה אחת להתמוגד בכנות עם עצמך, היא למשל ביבליותרפתי: לכתוב המון, המון, המון, בלי רציונל, ואח"כ בחינת התבניות בטקסט. -טפחי כל מה שצריך לפתח בך: כלומר, המשיכי בחייך. - היי אנוכית: אין הכוונה אדיתזות, אנוכיות, או התנהגות אגואיסטית בקיצוניות. הכוונה היא פשוט להציב את עצמך לשם שינוי, במקום ראשון: מה את רוצה? מה את צריכה? - ואחרון חביב: חלקי עם הזולת את שחווית ולמדת: אין הכוונה לרכילות עם הזכרת שמות ספציפיים וכד', אלא לתחושת העוצמה שמתקבלת מהתחלקות עם נשים עם אותה הבעייה. מוצאות את עצמכן כאן?? התחברתן לציטוטים??
ספר: "נשים שאוהבות יותר מידי", מאת רובין נורווד. כמה ציטוטים שמצאתי ברשת (אני עוד לא קראתי, אבל מתכננת לקרוא בסופשבוע הזה: מההקדמה: "כאשר האהבה מתבטאת בכאב וסבל זה הסימן שאנו אוהבות יותר מדי. כשרוב השיחות שלנו עם ידידים וידידות קרובים עוסקות בו, בבעיות שלו, במחשבות שלו, ברגשות שלו - וכמעט כל משפט שאנו מוציאות מפינו מתחיל ב'הוא...', אנו אוהבות יותר מדי. כשאנו סולחות לו על מצבי הרוח הגרועים שלו, על הפגנות העצבנות שלו, על חוסר האכפתיות שלו או הזלזול שהוא מפגין כלפינו, ורואות אותם כבעיות הנובעות מילדותו האומללה, כשאנו מסנות להפוך למטפלת שלו - אנו אוהבות יותר מדי. ...כאשר קשרי האהבה שלנו מסכנים את בריאותנו הרגשית ואולי אפילו את הבריאות הגופנית והביטחון שלנו, אנו בפירוש אוהבות יותר מדי. ... אנו ניווכח כי האהבה הופכת לאהבה רבה מדי כשבן הזוג אינו מתאים. כשהוא אדיש או בלתי רגיש ובכל זאת איננו יכולות לוותר עליו - למעשה אנו רוצות אתו... אנו נבין כיצד הרצון לאהוב, הכיסופים שלנו להיות נאהבות, והאהבה שלנו עצמה הופכים להיות התמכרות. ... אנו, שאוהבות באופן אובססיבי, מלאות פחד - פחד להיות לבד. פחד להיות בלתי נאהבות ובלתי ראויות, פחד מכך שיתעלמו מאיתנו, יזנחו אותנו או יהרסו אותנו. אנו נותנות את אהבתנו בתקווה הנואשת כי האיש שכלפיו יש לנו אובססיה יטפל בפחדים שלנו. אך במקום זה הפחדים - ואיתם האובססיות - מעמיקים עד שהענקת האהבה במטרה לקבלה בחזרה הופכת להיות הכוח המניע בחיינו." מהפרק האחרון "הדרך להחלמה". הפרק מתחיל בציטוט מאת אריך פרום, מתוך "אומנות האהבה": "אם פרט מסוגל לאהוב בצורה יצרנית, הוא יאהב גם את עצמו: אם הוא יכול רק לאהוב את הזולת, אין הוא יכול לאהוב בכלל" בפרק האחרון מציינת רובין נורווד את הצעדים הבאים: - אל תתבישי לבקש עזרה/טיפול: זה יכול להיות עיון מעמיק בספר בנושא, או שיחת אמת עם ידידה קרובה שסומכים על השיפוט והאוביקטיביות שלה, או פנייה לטיפול פסיכולוגי מקצועי יותר וכו'. העיקרון הוא: להיזרק למים ולעשות איזשהו צעד ראשון, גם אם יהיה מהוסס.מה שחשוב הוא, להשאיר את בן-הזוג מחוץ לתמונה, שכן הבעייה היא שלך. - מקמי את הרצון להחלים מהתבנית ההרסנית בעדיפות ראשונה בחייך: במילים אחרות - קחי את העיניינים ברצינות, ועשי את הצעדים הדרושים, גם אם זה דורש סבלנות וזמן. ואביא ציטוט: "אם הדבר נשמע לך קיצוני, חשבי לרגע כמה היית מוכנה להתאמץ כדי לגרום לו להשתנות, לעזור לו להחלים. כעת עליך רק להפנות את העוצמה של אותה אנרגיה כלפי עצמך." -השתדלי למצוא קבוצת תמיכה של נשים הדומות לך בבעייה זו ומבינות אותך. - פתחי את הצד הרוחני שלך באמצעות תרגול יומיומי. ב"רוחני" אין הכוונה בהכרח למובן המצומצם של אמונה בכוח מטאפיזי, אלא ל: "אפשר שאת מוצאת נחמה ורוגע בטיול שקט ברגל, או כאשר את יושבת בשקט וצופה בשקיעה... כל דבר שמוציא אותך מחוץ לעצמך ומעניק לך הסתכלות רחבה יותר על הדדברים.... הקדישי מידי יום לפחות כחצי שעה לאותו עיסוק..." - חדלי לנהל את חייו ולשלוט בו: התחילי לשלוט בעצמך, והפסיקי לפנטז על כך, שבאמצעות היותך ה"אמא" שלו הוא ישתנה. הפסיקי לפקח עליו, ולעקוב אחר מעשיו. העבירי את תשומת הלב לחייך שלך. לא את זו שתצילי אותו מהכאב שלו. למעשה, נשים שאוהבות יותר מידי משתמשות ב"טקטיקת" האלטרואיזם האינסופי כלפי בני-זוגן כפויי הטובה, כדי להפוך אותם לתלותיים יותר בהן (זהו תהליך תת-מודעי). -למדי כיצד לא ל"היתפס" ולהשתעבד למשחקים: כל בני/ות-האדם "משחקים" עם אנשים אהובים - זה סוג של מניפולציות (ילדותיות באופיין) שנועדו למנוע קירבה ישירה וכנה. אבל במערכות יחסים עקומות לחלוטין התדירות היא מאוד, מאוד גבוהה. באופן זה נכנסים למחזוריות מעגלית של האשמה, סתירה, הטחת אשמה והאשמת-נגד. זה חסר טעם. -התמודדי באומץ עם בעיותייך/חסרונותייך: כשאת מנסה להפסיק לשלוט באחרים או לתת לאחרים לשלוט בך, זה הזמן בו את מתחילה לבחון את עצמך באופן כנה ומעמיק. טכניקה אחת להתמוגד בכנות עם עצמך, היא למשל ביבליותרפתי: לכתוב המון, המון, המון, בלי רציונל, ואח"כ בחינת התבניות בטקסט. -טפחי כל מה שצריך לפתח בך: כלומר, המשיכי בחייך. - היי אנוכית: אין הכוונה אדיתזות, אנוכיות, או התנהגות אגואיסטית בקיצוניות. הכוונה היא פשוט להציב את עצמך לשם שינוי, במקום ראשון: מה את רוצה? מה את צריכה? - ואחרון חביב: חלקי עם הזולת את שחווית ולמדת: אין הכוונה לרכילות עם הזכרת שמות ספציפיים וכד', אלא לתחושת העוצמה שמתקבלת מהתחלקות עם נשים עם אותה הבעייה. מוצאות את עצמכן כאן?? התחברתן לציטוטים??
