המלצה לספר מצויין על נשים, פמיניזם
וקריירה - "האישה האכילה"/ מרגרט אטווד הוצאת "כנרת" 300 עמודים. מריאן בת 20 ומשהו. היא עובדת בחברה לסקרים, חיה עם איינסלי, שותפתה לדירה, ויש לה בן זוג קבוע - פיטר. בחייה של מריאן "הכל בסדר", אבל בעצם שום דבר לא בסדר. מהרגע שפיטר מציע לה נישואים, היא מתחילה בתהליך פסילת מזונות, עד לשלב שבו היא כבר לא יכולה לאכול כמעט שום דבר חוץ מפודינג אורז כלשהו. התהליך הזה מצביע על סערת רגשות שלה, אבל לוקח למריאן הרבה מאוד זמן להבין את זה. מריאן הולכת בתלם, ויש לה חיים מעוררי קנאה, אבל כל זה רק למראית עין. בתהליך הזה "מלווה" אותה דאנקן, סטודנט א-מיני שגם הזהות שלו מעורפלת לחלוטין, איינסלי, השותפה שלה לדירה, שמנסה לגבש את הזהות שלה כאישה וזוג חברים נשואים - ג'ון וקלרה. הספר בנוי משלושה חלקים. החלק הראשון מסופר בגוף ראשון, מפיה של מריאן. בסופו, פיטר מציע לה נישואים והיא מסכימה. החלק השני נותן מבט "מבחוץ" על מריאן. המעבר החד הזה הפתיע אותי מאוד (בין השאר כי אני מאוד אוהבת ספרים בגוף ראשון), ובחלק השלישי אנחנו חוזרים לגוף-ראשון של מריאן. הספר יצא לאור בשנת 69' ורואים בו את השפעות המאבקים הפמיניסטיים של אותה תקופה. כל החיפוש של מריאן, קלרה ואיינסלי אחר הזהות שלהן כנשים מושפע מאוד מתיאוריות והלכי רוח שהיו באותה תקופה, וקיימים ורלוונטיים מאוד עד היום. למשל, המאבק הפנימי בין קריירה ומשפחה, שמודגש שם בעוצמה: "'אני דואג לה מאוד, את יודעת', המשיך ג'ו. 'אני חושב שקשה לה יותר מאשר לרוב הנשים האחרות: אני חושב שזה קשה יותר לכל אישה שלמדה באוניברסיטה. היא מבינה שיש לה מוח, המורים שלה שמים לב שיש לה מה להגיד, מתייחסים אליה כאל יצור אנושי חושב: כשהיא מתחתנת פולשים לליבה שלה'... 'המה שלה?' שאלה מריאן. 'התפקיד הנשי והליבה שלה מנוגדים למעשה זה לזה, התפקיד הנשי דורש ממנה להיות סבילה....... אז היא מניחה לבעלה להשתלט על הליבה שלה, וכאשר הילדים מגיעים היא מתעוררת יום אחד ומגלה שלא נשאר לה שום דבר בפנים, היא חלולה, היא כבר לא יודעת מי היא. הליבה שלה הושמדה'." כמו כל ספר של אטווד, גם "האישה האכילה" כתוב ביד קלה, בשפה נהדרת ועם סרקזם דק, חד ומשעשע. מומלץ מאוד, ולא רק לנשים חמישה כוכבים בסולם ריוונדל.
וקריירה - "האישה האכילה"/ מרגרט אטווד הוצאת "כנרת" 300 עמודים. מריאן בת 20 ומשהו. היא עובדת בחברה לסקרים, חיה עם איינסלי, שותפתה לדירה, ויש לה בן זוג קבוע - פיטר. בחייה של מריאן "הכל בסדר", אבל בעצם שום דבר לא בסדר. מהרגע שפיטר מציע לה נישואים, היא מתחילה בתהליך פסילת מזונות, עד לשלב שבו היא כבר לא יכולה לאכול כמעט שום דבר חוץ מפודינג אורז כלשהו. התהליך הזה מצביע על סערת רגשות שלה, אבל לוקח למריאן הרבה מאוד זמן להבין את זה. מריאן הולכת בתלם, ויש לה חיים מעוררי קנאה, אבל כל זה רק למראית עין. בתהליך הזה "מלווה" אותה דאנקן, סטודנט א-מיני שגם הזהות שלו מעורפלת לחלוטין, איינסלי, השותפה שלה לדירה, שמנסה לגבש את הזהות שלה כאישה וזוג חברים נשואים - ג'ון וקלרה. הספר בנוי משלושה חלקים. החלק הראשון מסופר בגוף ראשון, מפיה של מריאן. בסופו, פיטר מציע לה נישואים והיא מסכימה. החלק השני נותן מבט "מבחוץ" על מריאן. המעבר החד הזה הפתיע אותי מאוד (בין השאר כי אני מאוד אוהבת ספרים בגוף ראשון), ובחלק השלישי אנחנו חוזרים לגוף-ראשון של מריאן. הספר יצא לאור בשנת 69' ורואים בו את השפעות המאבקים הפמיניסטיים של אותה תקופה. כל החיפוש של מריאן, קלרה ואיינסלי אחר הזהות שלהן כנשים מושפע מאוד מתיאוריות והלכי רוח שהיו באותה תקופה, וקיימים ורלוונטיים מאוד עד היום. למשל, המאבק הפנימי בין קריירה ומשפחה, שמודגש שם בעוצמה: "'אני דואג לה מאוד, את יודעת', המשיך ג'ו. 'אני חושב שקשה לה יותר מאשר לרוב הנשים האחרות: אני חושב שזה קשה יותר לכל אישה שלמדה באוניברסיטה. היא מבינה שיש לה מוח, המורים שלה שמים לב שיש לה מה להגיד, מתייחסים אליה כאל יצור אנושי חושב: כשהיא מתחתנת פולשים לליבה שלה'... 'המה שלה?' שאלה מריאן. 'התפקיד הנשי והליבה שלה מנוגדים למעשה זה לזה, התפקיד הנשי דורש ממנה להיות סבילה....... אז היא מניחה לבעלה להשתלט על הליבה שלה, וכאשר הילדים מגיעים היא מתעוררת יום אחד ומגלה שלא נשאר לה שום דבר בפנים, היא חלולה, היא כבר לא יודעת מי היא. הליבה שלה הושמדה'." כמו כל ספר של אטווד, גם "האישה האכילה" כתוב ביד קלה, בשפה נהדרת ועם סרקזם דק, חד ומשעשע. מומלץ מאוד, ולא רק לנשים חמישה כוכבים בסולם ריוונדל.