המלצה על מטפלים
- פותח הנושא lavender3
- פורסם בתאריך
היי אין לי המלצות בשבילך
ואני גם לא חושבת שתמצאי כאן בפורום המלצות על מטפלים, כי מלכתחילה הכיוון של הפורום הזה היה שיתוף חוויות וכו', ופחות בסוגי טיפול ומטפלים.
אבל את יכולה לפנות לקופת החולים שלך, לבקש תור לפסיכולוגית ממיינת, והיא תמליץ לך על מטפלת שהיא חושבת שיכולה לעזור לך, למקרה הספציפי שלך.
מה מפריע לך בחיים אם מותר לשאול? ואז אולי אוכל לעזור לך קצת יותר.
אליס
ואני גם לא חושבת שתמצאי כאן בפורום המלצות על מטפלים, כי מלכתחילה הכיוון של הפורום הזה היה שיתוף חוויות וכו', ופחות בסוגי טיפול ומטפלים.
אבל את יכולה לפנות לקופת החולים שלך, לבקש תור לפסיכולוגית ממיינת, והיא תמליץ לך על מטפלת שהיא חושבת שיכולה לעזור לך, למקרה הספציפי שלך.
מה מפריע לך בחיים אם מותר לשאול? ואז אולי אוכל לעזור לך קצת יותר.
אליס
היי
תודה על התגובה
אני פשוט מחפשת מטפל/ת שיש עלי/ו המלצה כלשהי, מפחדת "לבזבז זמן" ולהפתח בפני מטפל שלא יהיו לו את הכלים יעזור לי
 
הרבה דברים מפריעים לי בחיים, אבל אני חושבת שמה שכרגע גורם לי להרגיש שאני חייבת לדבר עם מישהו זה בעיקר תקופה לא כל כך טובה.. אני מרגישה מוצפת לגמרי לפעמים, כאילו אני עומדת להתפרץ כל רגע, ומצד שני יש רגעים של ריקנות חזקה וחוסר כוחות ומוטיבציה לשום דבר..
 
שוב תודה על ההתייחסות.
תודה על התגובה
אני פשוט מחפשת מטפל/ת שיש עלי/ו המלצה כלשהי, מפחדת "לבזבז זמן" ולהפתח בפני מטפל שלא יהיו לו את הכלים יעזור לי
 
הרבה דברים מפריעים לי בחיים, אבל אני חושבת שמה שכרגע גורם לי להרגיש שאני חייבת לדבר עם מישהו זה בעיקר תקופה לא כל כך טובה.. אני מרגישה מוצפת לגמרי לפעמים, כאילו אני עומדת להתפרץ כל רגע, ומצד שני יש רגעים של ריקנות חזקה וחוסר כוחות ומוטיבציה לשום דבר..
 
שוב תודה על ההתייחסות.
כן מבינה אותך, כולנו זקוקים לזה
במיוחד בתקופות לא טובות, וכשיש מועקה שתקועה לנו בנשמה, והיא פותחת משהו כואב מבפנים, וזה מרגיש שזה רק מציף אותך, ואת חנוקה, מתה לבכות, וגם לבכי אין ממש טעם, אז בוכים מדברים אחרים, שלא קשורים אלינו ישירות, אבל פוגעים בול בנקודה הרגישה.
וכמה כבר אפשר להיות רגישה לעזאזל? לפעמים אני לא מבינה מה עושים עם כל זה, ואיפה אני צריכה לשים את עצמי, כי אני מתפוצצת מבפנים.
 
הכי טוב זה להיפתח ולהוציא את הכל החוצה, ולפעמים אני עושה את זה עם חברות טובות, למרות שכל אחת יש לה את החבילה שלה, ומשפחה לדאוג לה, ולי לא נעים להעמיס את הרגשות שלי עליהן, כי אני רווקה וחופשיה, ואנחנו מוטרדות מדברים שונים, כי הם בשלב אחר בחיים שלהן.
 
אז לצערי אין לי המלצה על מישהו מסוים, כי את המטפלת שלי לא ראיתי כבר 7 שנים, אם לא יותר, כי לא כל אחד יכול להבין מאיפה אני מגיעה, זה מסובך.
 
ואני צריכה משהו אחר מטיפול פסיכולוגי רגיל, כי המטפלת שלי לא ידעה מה לעשות עם כל המידע הזה שנתתי לה, רוב הזמן בהתה בי, ואמרה שאני בהחלט בנאדם לא רגיל, וגם המחשבות שלי שונות מכל דבר שהיא מכירה, כי אני כביכול מראה שהכל בסדר איתי, מבחינת יכולות וכישרונות שיש לי, אבל איכשהו אני לא מעריכה אותם, וגם לא את עצמי.
 
במיוחד בתקופות לא טובות, וכשיש מועקה שתקועה לנו בנשמה, והיא פותחת משהו כואב מבפנים, וזה מרגיש שזה רק מציף אותך, ואת חנוקה, מתה לבכות, וגם לבכי אין ממש טעם, אז בוכים מדברים אחרים, שלא קשורים אלינו ישירות, אבל פוגעים בול בנקודה הרגישה.
וכמה כבר אפשר להיות רגישה לעזאזל? לפעמים אני לא מבינה מה עושים עם כל זה, ואיפה אני צריכה לשים את עצמי, כי אני מתפוצצת מבפנים.
 
הכי טוב זה להיפתח ולהוציא את הכל החוצה, ולפעמים אני עושה את זה עם חברות טובות, למרות שכל אחת יש לה את החבילה שלה, ומשפחה לדאוג לה, ולי לא נעים להעמיס את הרגשות שלי עליהן, כי אני רווקה וחופשיה, ואנחנו מוטרדות מדברים שונים, כי הם בשלב אחר בחיים שלהן.
 
אז לצערי אין לי המלצה על מישהו מסוים, כי את המטפלת שלי לא ראיתי כבר 7 שנים, אם לא יותר, כי לא כל אחד יכול להבין מאיפה אני מגיעה, זה מסובך.
 
ואני צריכה משהו אחר מטיפול פסיכולוגי רגיל, כי המטפלת שלי לא ידעה מה לעשות עם כל המידע הזה שנתתי לה, רוב הזמן בהתה בי, ואמרה שאני בהחלט בנאדם לא רגיל, וגם המחשבות שלי שונות מכל דבר שהיא מכירה, כי אני כביכול מראה שהכל בסדר איתי, מבחינת יכולות וכישרונות שיש לי, אבל איכשהו אני לא מעריכה אותם, וגם לא את עצמי.
 
מדהים כמה אני מזדהה עם מה שכתבת
הרגישות הכל כך קיצונית, העבודה שאני מתפוצצת מבפנים כי אני לא חושבת שמישהו יבין.. ומעבר לזה אני לא מרגישה ראויה או שווה מספיק כדי שאנשים ישקיעו זמן בי ובכל הבלאגן בראש שלי, אז אני פשוט לא מספרת לאף אחד.. כלפי חוץ אני מראה כבר שנים שהכל בסדר.. זה מעייף, מתיש.. מאז שהייתי נערה זה ככה..
האמת שעזר לי לכתוב כאן ולראות שיש אנשים שמבינים אותי. תודה.
הרגישות הכל כך קיצונית, העבודה שאני מתפוצצת מבפנים כי אני לא חושבת שמישהו יבין.. ומעבר לזה אני לא מרגישה ראויה או שווה מספיק כדי שאנשים ישקיעו זמן בי ובכל הבלאגן בראש שלי, אז אני פשוט לא מספרת לאף אחד.. כלפי חוץ אני מראה כבר שנים שהכל בסדר.. זה מעייף, מתיש.. מאז שהייתי נערה זה ככה..
האמת שעזר לי לכתוב כאן ולראות שיש אנשים שמבינים אותי. תודה.
אני אשמח נורא אם תמשיכי לשתף אותנו במה שבא לך
ודרך אגב, גם אני ככה מאז שאני נערה, רק עכשיו מרגישה שאני מתבגרת, אבל במחשבות שלי אני עדיין בת 16, וזה משהו שלא ישתנה בחיים.
התבגרתי מבחינת התובנות, הניסיון חיים, הכל מתחדד לי פתאום, וזה נהדר, כי פחות מפחדת לעשות דברים חדשים.
 
והבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי, היא הבחירה בחופש שלי, כי הרגשתי די כבולה בתור ילדה, וכנראה שזה השפיע עליי בגדול.
 
אני זוכרת שהיה לי מין חלום בהקיץ, כשהייתי בת 14, היה חורף וקר, והלכתי בשדרה לכיוון הבית שלי, והעלים התחילו להתעופף להם מעל ראשי, ורוח קרירה נגעה בפניי, והרגשתי מין חולשה בבטן, כמו התרגשות, אבל יותר חזקה, כמו מערבולת או סערה בראש שלי ובכל הגוף, ועצמתי את עיניי, ומה שראיתי בעיני רוחי היה, אותי הולכת לבד ברחובות תל אביב, ברחוב ספציפי, עם מעיל שחור ארוך עד הריצפה, סיגריה ביד, בוהה בחנויות סגורות, לבד לבד, אבל כאילו מרגישה בסדר עם זה בחלום הזה.
כאילו שום דבר לא מפתיע אותי יותר, אני לוקחת את הכל בעירבון מוגבל מעכשיו והלאה, ופשוט לא רוצה להתקרב לאנשים שרוצים ממני משהו.
 
ולא התעצבתי מהחלום בהקיץ הזה, הוא פשוט הגיע מתוך התודעה שלי, להסביר לי משהו, או להכין אותי מראש, ובאותו הרגע ממש, השלמתי עם מה שאני מרגישה, בהתאם למציאות שראיתי בגיל כזה צעיר, וכנראה ידעתי כבר אז, שאהיה לבד (ללא זוגיות), גם בגיל מבוגר, המחשבות שלי תמיד היו חזקות.
 
וואלה, מסתבר שהכל היה נכון, כי אחרי 15 שנה עברתי להתגורר באותו הרחוב שחלמתי עליו, והיו המון הליכות ברחוב הזה בגיל 30, לכיוון חברות או להיות לבד בבית.
 
ודרך אגב, גם אני ככה מאז שאני נערה, רק עכשיו מרגישה שאני מתבגרת, אבל במחשבות שלי אני עדיין בת 16, וזה משהו שלא ישתנה בחיים.
התבגרתי מבחינת התובנות, הניסיון חיים, הכל מתחדד לי פתאום, וזה נהדר, כי פחות מפחדת לעשות דברים חדשים.
 
והבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי, היא הבחירה בחופש שלי, כי הרגשתי די כבולה בתור ילדה, וכנראה שזה השפיע עליי בגדול.
 
אני זוכרת שהיה לי מין חלום בהקיץ, כשהייתי בת 14, היה חורף וקר, והלכתי בשדרה לכיוון הבית שלי, והעלים התחילו להתעופף להם מעל ראשי, ורוח קרירה נגעה בפניי, והרגשתי מין חולשה בבטן, כמו התרגשות, אבל יותר חזקה, כמו מערבולת או סערה בראש שלי ובכל הגוף, ועצמתי את עיניי, ומה שראיתי בעיני רוחי היה, אותי הולכת לבד ברחובות תל אביב, ברחוב ספציפי, עם מעיל שחור ארוך עד הריצפה, סיגריה ביד, בוהה בחנויות סגורות, לבד לבד, אבל כאילו מרגישה בסדר עם זה בחלום הזה.
כאילו שום דבר לא מפתיע אותי יותר, אני לוקחת את הכל בעירבון מוגבל מעכשיו והלאה, ופשוט לא רוצה להתקרב לאנשים שרוצים ממני משהו.
 
ולא התעצבתי מהחלום בהקיץ הזה, הוא פשוט הגיע מתוך התודעה שלי, להסביר לי משהו, או להכין אותי מראש, ובאותו הרגע ממש, השלמתי עם מה שאני מרגישה, בהתאם למציאות שראיתי בגיל כזה צעיר, וכנראה ידעתי כבר אז, שאהיה לבד (ללא זוגיות), גם בגיל מבוגר, המחשבות שלי תמיד היו חזקות.
 
וואלה, מסתבר שהכל היה נכון, כי אחרי 15 שנה עברתי להתגורר באותו הרחוב שחלמתי עליו, והיו המון הליכות ברחוב הזה בגיל 30, לכיוון חברות או להיות לבד בבית.
 
המטפלת הכי טובה זו את
 
מה התפקיד של מטפל בעצם? לשקף את מה שאת רואה יודעת בעצמך ממילא לעזור לך להבין את מצבך ואת הדרך לשפר אותו למצוא פתרונות שאת בעצם יודעת רק נמנעת מהם במודע או שלא...
 
אין טיפול קסם שהמטפל אומר לך תעשי ככה וככה הכל מסתדר..הוא בגדו סוג של מראה ..ככל שאת נחשפת למראה יותר ובכנות יותר את מתמודדת יותר טוב ,פה זה תלוי בך כמה תעשי עבודה.
 
אני חושב שזה יותר חשוב מאיזה מטפל..לפעמים צריך להתחיל ממשהו מישהו מישהי..העיקר להתחיל..
עלויות איני יודע אני דרך קופת חולים כללית במרפאת בריאות הנפש מקבל טיפול..עם סל שיקום במקרה שלי...
בכל מקרה אפשר טיפול בסכום של השתפות רבעונית במשרד הבריאות.
 
אולי זו האופציה הכי טובה לשלם מינימום להתחיל טיפול קודם כל לעצור את המשך המצב...להתייצב על משהו..ותוך כדי אם זה ממש חשוב לך למצוא מטפל בעל שם...
 
יום טוב
 
 
מה התפקיד של מטפל בעצם? לשקף את מה שאת רואה יודעת בעצמך ממילא לעזור לך להבין את מצבך ואת הדרך לשפר אותו למצוא פתרונות שאת בעצם יודעת רק נמנעת מהם במודע או שלא...
 
אין טיפול קסם שהמטפל אומר לך תעשי ככה וככה הכל מסתדר..הוא בגדו סוג של מראה ..ככל שאת נחשפת למראה יותר ובכנות יותר את מתמודדת יותר טוב ,פה זה תלוי בך כמה תעשי עבודה.
 
אני חושב שזה יותר חשוב מאיזה מטפל..לפעמים צריך להתחיל ממשהו מישהו מישהי..העיקר להתחיל..
עלויות איני יודע אני דרך קופת חולים כללית במרפאת בריאות הנפש מקבל טיפול..עם סל שיקום במקרה שלי...
בכל מקרה אפשר טיפול בסכום של השתפות רבעונית במשרד הבריאות.
 
אולי זו האופציה הכי טובה לשלם מינימום להתחיל טיפול קודם כל לעצור את המשך המצב...להתייצב על משהו..ותוך כדי אם זה ממש חשוב לך למצוא מטפל בעל שם...
 
יום טוב
 
אתה צודק
אני אנסה פשוט לפנות למישהו ומקווה שיעזור לי.
מסכימה לחלוטין שתפקיד המטפל להיות סוג של מראה ולשקף לי, והאמת שיש תקופות שאני ממש צריכה את זה.. שמישהו פשוט ישב ויסביר לי למה אני מתנהגת ככה, למה אני מרגישה כל כך ריקנות מצד אחד, ומצד שני היות מלאה בכל כך הרבה רגשות סותרים ביחד. איך זה ולמה ביום אחד אני יכולה לחשוב שאדם כלשהו מקסים ונחמד, וכמה שעות אחכ שהוא מעצבן ובלתי נסבל.. זה פשוט לא הגיוני
אני אנסה פשוט לפנות למישהו ומקווה שיעזור לי.
מסכימה לחלוטין שתפקיד המטפל להיות סוג של מראה ולשקף לי, והאמת שיש תקופות שאני ממש צריכה את זה.. שמישהו פשוט ישב ויסביר לי למה אני מתנהגת ככה, למה אני מרגישה כל כך ריקנות מצד אחד, ומצד שני היות מלאה בכל כך הרבה רגשות סותרים ביחד. איך זה ולמה ביום אחד אני יכולה לחשוב שאדם כלשהו מקסים ונחמד, וכמה שעות אחכ שהוא מעצבן ובלתי נסבל.. זה פשוט לא הגיוני
קשה לענות
 
בגדול זה חלק ממרעות אישיות גבוליות...וזה טווח רחב קצת ..
 
בכל מקרה בלי איבחון ..זה לנחש ..
 
החשוב שאת מודעת ומבינה שהמצב לא טוב...זה חצי עבודה עשית למעשה..חצי דרך להתמודד ..."ההגיון בשגעון" יהיה מובן יותר עם טיפול..ויש הגיון ופתרון תלוי באיבחון כמובן..או ללמוד לחיות עם זה וטוב
 
 
 
בגדול זה חלק ממרעות אישיות גבוליות...וזה טווח רחב קצת ..
 
בכל מקרה בלי איבחון ..זה לנחש ..
 
החשוב שאת מודעת ומבינה שהמצב לא טוב...זה חצי עבודה עשית למעשה..חצי דרך להתמודד ..."ההגיון בשגעון" יהיה מובן יותר עם טיפול..ויש הגיון ופתרון תלוי באיבחון כמובן..או ללמוד לחיות עם זה וטוב
 
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.