המלצה - הספר 'רועי' של

[sagiberg]

המלצה../images/Emo41.gif- הספר 'רועי' של

אסתר שטרייט וורצל. על ילד ממשפחה חד הורית המחפש את אביו ועל החוויות המעצבות העוברות עליו. לכל אוהביה של הסופרת- מומלץ!!

 

[farseer]

לא אהבתי אותו...

בתור אוהבת מושבעת של כל ספריה, שמהרגע שבו קראה את "אורי" לא פסחה על אף אחד מכתביה - עלי להודות שספר זה הוא מד"ב לחלוטין (כן, אפילו יותר מחולית).

כל הסיפור אינו מציאותי. כשהוא לא גר בבית וכולם ראו את זה כמובן מאליו, זה היה פשוט... טיפשי. בכל רגע שבו קראתי את הספר שאלתי את עצמי אם היא מנסה לזלזל בהגיון הקורא. ואולי זה מכיוון שקראתי הרבה מאוד ספרים מאז ההתמכרות שלי לספרים שלה, אבל השפה שלה הייתה כל כך מאולצת. ילד בן חמש אמר, "אני משער", "מדוע" וכו'. בכלל, היו לה הרבה בעיות ניסוח שהיא הייתה נמנעת מהן אם היא רק הייתה מנסה לתת לעצמה מרחב. ייתכן שזו השפה שלה, אבל פשוט לא ראיתי הגיון בכך שילד ידבר כמו שרועי דיבר. ובכלל, השפה המליצית סתם סיבכה את מה שהיא כתבה. ואם זה לא מספיק - העלילה הייתה בדיונית לחלוטין. אני יודעת, זה ספר, זה לא אמור להיות מציאותי אחרת זה לא יעניין, אבל התגובות לא היו ממשיות. הם דיברו כאילו הבית שלו הוא לא הבית שלו, ואף אחד לא ניסה לשנות זאת. ולכולם זה נראה הגיוני. טיפשי.

 

[sagiberg]

זו נקודה מעניינת- האם ספר חייב

להיות מציאותי ולעקוב אחר כללי ההגיון הרווחים ? או אולי די בכך שהעלילה תהיה בעלת קו הגיון פנימי אך עיקבי ?

 

[perhay]

דעתי על נקודה מעניינת זו

גם ספרים שכביכול מתארים מציאות אינם חייבים לדעתי להצמד לגמרי למציאות. בז'אנר עיתונאי יש חשיבות לדייק בפרטים ולתאר את העובדות לפי כללי הגיון. בסיפורת מותר ואפילו רצוי, לדעתי לפחות, לחרוג מהמציאות על כנפי הדמיון, וניתן להפריז, לשנות, לברוא יש מאין. העיקר כמו שאת אומרת שיהיה איזשהו קו הגיון פנימי אך עקבי לאורך העלילה.

 

[farseer]

לא, שיהיה לא מציאותי,

מכיל כמה עובדות בנוגע לספר "רועי"

זה מוסיף עניין לסיפור. אני לא חושבת שהיה יכול להיות משהו מעניין בסיפור מציאותי. אבל אני מדברת על בני האדם. העלילה יכולה להיות לא הגיונית, אבל בני האדם צריכים להגיב בהתאם למצב. כאשר אני אקרא ספר כמו "רועי" אני אצפה לראות מה באמת המצב של הגיבור, המצב המציאותי ביותר. זה הגיוני שהאב החורג לא סובל אותו, זה הגיוני שהאם לא תרצה גירושים. אבל ברגע שבשביל כולם העובדה שרועי לא גר בבית היא מציאותית והגיונית, אני פשוט מרגישה שאני לא קוראת משהו אמיתי. בני אדם יכולים להתנהג בצורה חריגה. אבל כאשר ההתנהגות שלהם היא לא הגיונית, בדיונית לחלוטין, אז אני מתחילה להזדעזע. תבינו, קראתי הרבה מאוד ספרים שבהם הדמויות פשוט עשו דברים לא הגיוניים. אבל זה היה בצורה נסבלת. בספר "רועי" פשוט הזדעזעתי מהעובדה שהספר פשוט לא אמין, וכך פשוט לא הצלחתי להיכנס אליו. הייתי רוצה לקרוא על תגובה אמיתית של האם להתנהגות בעלה, לתגובה נורמלית של ילד אל אמו הנוטשת אותו כך, ואת התגובה של הסב והסבתא. פשוט הרגשתי שאני קוראת דבר מה לא מציאותי בעליל, ועם אי האמינות באה גם הסלידה מהספר. עם כל ספרי המד"ב והפנטסיה שקראתי בימי, תמיד היו תגובות האנשים הגיוניות. כאשר קראתי את אמבר הייתי מופתעת לא פעם ולא פעמיים לראות את ההתנהגות הכל כך אמיתית של האחים, דברים שלא היית מצפה שהגיבור, שלכאורה הוא טוב, לעשות. בחולית, ג'סיקה הייתה רחוקה מלהיות אם טובה. העלילה לא מציאותית, הדמויות כן. אלה הדברים שאני אוהבת בספרים שאני קוראת. שהתגובות וההתנהגויות יהיו אמיתיות, אחרת - על מה בא הספר לספר לנו? על התמודדות של נער חד הורי עם חייו, כשלמעשה זה לא מתואר בצורה אמיתית? מה הרעיון?