המלצה !!! 
שלום לכם משתתפי הפורום !!! ------------------------------------ לפני כמה חודשים הסופרת אתי רן ביקרה בפורום. ופירסמה הודעה, אשר לה צירפה את הפרק הראשון של ספרה החדש. וביקשה את דעת הקוראים לגבי הפרק והספר בכללותו. אני נמשכתי לתוכן מהרגע הראשון שנחו עליו עיני; וכך מצאתי עצמי עושה את דרכי לחנות הספרים הקרובה... אתי רן, סופרת ישראלית חדשה, אשר פירסמה את הרומאן הראשון שלה ``לך אף פעם לא יהיו חיים טובים``. עליו אני הולכת לדבר כאן... בכדי שתטעמו מעט מן התוכן אני מביאה להלן ציטוט מהכתוב על גבי הכריכה: ``החתונה שלנו התקיימה בקומה העליונה של הקניון במסעדת בשר דרום אמריקאית. היינו הסועדים היחידים. הטבח עבד ברקע. המלצרית רשמה את ההזמנה והמתינה ליד הטבח. האבנר שהכרתי עד אז היה אמור למסור לי את הקופסה, ומקסימום לצרף נשיקה. אבל אתה כבר היית אבנר חדש, ואני כמעט שלא חשתי בתהליך השינוי האיטי. בעדינות פתחת את הקופסה. ביד שמאלך אחזת בכף ידי הימנית. השחלת הטבעת על אצבעי, הבטת בעיני, ובקול יציב אמרת את המילים שלא ייאמנו: ``הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל``. רטט של התרגשות טלטל אותי. כמעט שלא יכולתי להביט בך, בזוהר שבעיניך. עיני נצמדו אל הטבעת שעל אצבעי, ואת פני כבשתי בכף ידך, שפתי נצמדות לאצבעותיך. האבנר שעדיין היית לא יכול היה לעמוד בגילוי סערת הרגשות. כששחררתי את ידך, וכבשתי פני בידי, קמת ויצאת מן המסעדה. כשחזרת אחרי כמה דקות כבר שלטת ברגשותיך. אך עיניך היו כל כך רכות ולחות. שורות אלה נכתבות חודש לאחר שעזבת. הטבעת עדיין על אצבעי. אחרי כל השקרים והניתוק, ההגיון אומר לי שלא צפוי לנו עתיד משותף. אבל הלב יודע שאם תחזור, אם תבוא ותאמר שאתה רוצה להשקיע בנו, אני אקבל ואסלח. אני עדיין האשה שלך, אבנר. זה מה שאני רוצה להיות. זה מה שרצינו שנינו.`` הסיפור הוא סיפור מרגש וקורע לב... הסופרת המופלאה הזאת כותבת את הסיפור עם עוצמות בילתי נדלות של רגש. מצאתי את עצמי מזדהה עד כאב עם דמותה האוהבת... ובסוף הסיפור שאלתי עמה את השאלות... רק יש בעיה קטנה... הסופרת בחרה לכתוב את הסיפור במשפטים קצרים... כמעיין וידוי... כשחזור זיכרונות. וזה מקשה על הקורא שמתחיל בקריאת הסיפור... לומר את האמת זה נעלם מהר מאוד בזכות העלילה הסוחפת; ואז כל משפט קצר שכזה הוא טעון כח ומלא במשמעות. הקריאה בהחלט קולחת; וישנם מקומות בהם הקורא יכול למצוא עצמו משתתף בעלילה: אם זה ע``י ציטוט מילים משיר מוכר, או תיאור פרק מסידרה מוכרת. מה גם שהיא מפליאה לתאר את הסביבה... עד לפרטים הקטנים ביותר - זה פשוט מדהים ! שלא לדבר על עומק בדמויות... עוד לא קראתי סיפור בו הדמויות בנויות בצורה שכזאת, לפרטי פרטים - מבחינה פנימית וחיצונית... (מבקרי ספרות יוכלו לעשות בהם מטעמים...). והסופרת הזאת - כמה שאני מעריצה אותה על היכולת לתת מעצמה סיפור שהוא לא קל להתמודדות מבחינה ריגשית... ועד כמה שהבנתי לפי ההקדשה בספר - הסיפור הזה שריר וקיים. אם ברצונכם להתרפק על ספר טוב המלצה אישית וחמה ממני אתי רן - ``לך אף פעם לא יהיו חיים טובים`` ``אסטרולוג`` הוצאה לאור בע``מ. נותר רק לאחל לכם - קריאה מהנה !!!
שלום לכם משתתפי הפורום !!! ------------------------------------ לפני כמה חודשים הסופרת אתי רן ביקרה בפורום. ופירסמה הודעה, אשר לה צירפה את הפרק הראשון של ספרה החדש. וביקשה את דעת הקוראים לגבי הפרק והספר בכללותו. אני נמשכתי לתוכן מהרגע הראשון שנחו עליו עיני; וכך מצאתי עצמי עושה את דרכי לחנות הספרים הקרובה... אתי רן, סופרת ישראלית חדשה, אשר פירסמה את הרומאן הראשון שלה ``לך אף פעם לא יהיו חיים טובים``. עליו אני הולכת לדבר כאן... בכדי שתטעמו מעט מן התוכן אני מביאה להלן ציטוט מהכתוב על גבי הכריכה: ``החתונה שלנו התקיימה בקומה העליונה של הקניון במסעדת בשר דרום אמריקאית. היינו הסועדים היחידים. הטבח עבד ברקע. המלצרית רשמה את ההזמנה והמתינה ליד הטבח. האבנר שהכרתי עד אז היה אמור למסור לי את הקופסה, ומקסימום לצרף נשיקה. אבל אתה כבר היית אבנר חדש, ואני כמעט שלא חשתי בתהליך השינוי האיטי. בעדינות פתחת את הקופסה. ביד שמאלך אחזת בכף ידי הימנית. השחלת הטבעת על אצבעי, הבטת בעיני, ובקול יציב אמרת את המילים שלא ייאמנו: ``הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל``. רטט של התרגשות טלטל אותי. כמעט שלא יכולתי להביט בך, בזוהר שבעיניך. עיני נצמדו אל הטבעת שעל אצבעי, ואת פני כבשתי בכף ידך, שפתי נצמדות לאצבעותיך. האבנר שעדיין היית לא יכול היה לעמוד בגילוי סערת הרגשות. כששחררתי את ידך, וכבשתי פני בידי, קמת ויצאת מן המסעדה. כשחזרת אחרי כמה דקות כבר שלטת ברגשותיך. אך עיניך היו כל כך רכות ולחות. שורות אלה נכתבות חודש לאחר שעזבת. הטבעת עדיין על אצבעי. אחרי כל השקרים והניתוק, ההגיון אומר לי שלא צפוי לנו עתיד משותף. אבל הלב יודע שאם תחזור, אם תבוא ותאמר שאתה רוצה להשקיע בנו, אני אקבל ואסלח. אני עדיין האשה שלך, אבנר. זה מה שאני רוצה להיות. זה מה שרצינו שנינו.`` הסיפור הוא סיפור מרגש וקורע לב... הסופרת המופלאה הזאת כותבת את הסיפור עם עוצמות בילתי נדלות של רגש. מצאתי את עצמי מזדהה עד כאב עם דמותה האוהבת... ובסוף הסיפור שאלתי עמה את השאלות... רק יש בעיה קטנה... הסופרת בחרה לכתוב את הסיפור במשפטים קצרים... כמעיין וידוי... כשחזור זיכרונות. וזה מקשה על הקורא שמתחיל בקריאת הסיפור... לומר את האמת זה נעלם מהר מאוד בזכות העלילה הסוחפת; ואז כל משפט קצר שכזה הוא טעון כח ומלא במשמעות. הקריאה בהחלט קולחת; וישנם מקומות בהם הקורא יכול למצוא עצמו משתתף בעלילה: אם זה ע``י ציטוט מילים משיר מוכר, או תיאור פרק מסידרה מוכרת. מה גם שהיא מפליאה לתאר את הסביבה... עד לפרטים הקטנים ביותר - זה פשוט מדהים ! שלא לדבר על עומק בדמויות... עוד לא קראתי סיפור בו הדמויות בנויות בצורה שכזאת, לפרטי פרטים - מבחינה פנימית וחיצונית... (מבקרי ספרות יוכלו לעשות בהם מטעמים...). והסופרת הזאת - כמה שאני מעריצה אותה על היכולת לתת מעצמה סיפור שהוא לא קל להתמודדות מבחינה ריגשית... ועד כמה שהבנתי לפי ההקדשה בספר - הסיפור הזה שריר וקיים. אם ברצונכם להתרפק על ספר טוב המלצה אישית וחמה ממני אתי רן - ``לך אף פעם לא יהיו חיים טובים`` ``אסטרולוג`` הוצאה לאור בע``מ. נותר רק לאחל לכם - קריאה מהנה !!!