המלצות לבי"ח ללידה טבעית

adidush144

New member
המלצות לבי"ח ללידה טבעית

שלום לכולן, יצא ארוך אז סליחה
אני בסוף הריון שלישי, עוד 3 שבועות. חשבתי להתייעץ פה לגבי בי"ח שיזרום כמה שיותר עם לידה טבעית.
את בכורתי ילדתי בלי התערבויות (בסוף שבוע 42). 7 שעות בבי"ח, בלי תפרים ובלי כלום. עם אמא ובעל שעבדו קשה איתי (ועמידה בפרץ בפני איום במוניטור פנימי).
את בני ילדתי בלידת חלום מדהימה, את הרוב הגדול העברתי בבית ו45 דק' מההגעה הוא היה בחוץ. הייתי עדין בבגדים שלי. אמי והדולה לא הספיקו להגיע..
ועכשיו מתבשל לו עוד בן..
ילדתי בהדסה עין כרם בחדר לידה רגיל, מה שלא הפריע לי יותר מדי, אבל עברנו דירה ואנחנו באיזור פתח תקווה, אז אני לא ממש יודעת איפה יפריעו לי כמה שפחות.
אז אם יש למישהי חוויות והמלצות מאוד אשמח
(כמובן שמדובר גם על ביות מלא וכל זה).
תודה למי ששרדה עד פה..
עדי
 
אני ממליצה על תה"ש

חדר לידה טבעי אם אפשר, יש שם 0 הפרדה, תמיכה (יחסית) בלידה טבעית... אם הכל בסדר כמובן.
בהצלחה.
 
אם הכל מתקדם בסדר אז מאיר סבבה

אבל אם נגיד עברת את ה 41 הם ממליצים על זירוז, וגם החדרים הטבעיים שם סבבה לגמרי (חוץ מזה שאי אפשר ללדת במים) אבל החדרים הרגילים מבאסים כי בחלק מהם אפילו אין מקלחת.
 


 

adidush144

New member
אז מה היה בסוף...

סיפור הלידה שלי -
בגלל שהייתי במעקב הריון עודף ניצלתי את זה לסקר על מחלקות. בחרתי במאיר (נדמה לי שמראש ננעלתי עליהם ונפלתי על יום עמוס במיוחד בתל השומר). 41+1 והצירים במהלך הלילה כבר תכופים וברורים. בשש וחצי אנחנו יוצאים למאיר. איך שמגיעים, כמובן, הם פוחתים מאוד וברור לי שהגענו מוקדם מדי. אכן פתיחה 2.5 ו60% מחיקה. אני לא מאוכזבת מדי, רק נבוכה. בעלי הולך להביא ארוחת בוקר מארומה ואני נשארת כי הם בכל זאת רוצים לעשות עוד מעט עוד מוניטור כי היו לו ירידות דופק בציר. אני מנסה לנוח על כיסאות ההמתנה ואז, בסביבות 8 וחצי מתחילים צירים יפים יותר. כשבעלי מגיע אני כבר כמובן לא רעבה ואנחנו נכנסים שוב לקבלה. המוניטור מחובר אבל זה לא מפריע לי. זה שבת בבוקר אז לא מגיעים לבדוק ולהציק (הם אומרים שרוצים לעשות לי אולטראסאונד וכלמני כאלה, לי לא אכפת, זה לא קורה ממילא, אני רק מחליפה שם לחלוק שלהם). לא דחוף להם להגיד לי אם אני בלידה או לא. כמעט שעה אחכ באה מיילדת ובלי לבדוק מבינה שאני בלידה, הם לא מרשים את החדר הטבעי בגלל ירידות הדופק ולי לא ממש אכפת. אני כבר מתנהלת רק עם עיניים עצומות בשלב הזה. נשענת בלי בושה על המילדת בדרך לחדר (בעלי הלך להסדיר את הקבלה) היא גם מעסה לי את הגב במהלך ציר, מאוד קשובה אלי. בחדר לידה רוצים לפתוח לי וריד אבל אני פשוט לא זזה, כי כל הזמן יש לי צירים חזקים ובעלי מעסה אותי חזק ויופי. ואז אני מרגישה את הלחץ ואומרים לי לשכב על המיטה, אני מודיעה שאני לא שוכבת ונעמדת על שש, נשענת על ראש המיטה שהוגבה עבורי. אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ, אומרים לי ללחוץ ואני לא ממש מסוגלת, מרגיש לי תקוע שם. מי השפיר לא פקעו. כואב לי נורא. המילדת שואלת אם לפקוע ואני אומרת שלא ואז יש ציר ובמהלכו אני אומרת לה לפקוע, במהירות היא פוקעת (הכל כבר כואב כואב) ותוך 2 דקות הוא בחוץ.
ואז אני פותחת עיניים, מסתובבת, מקבלת אותו מיד אלי (מתישהו, כמובן, הורדתי את החלוק) ובעלי חותך את חבל הטבור. אני יולדת את השילייה ומסכימה לזריקת פיטוצין. הוא נולד ב10:08, לא מהיר כמו אחיו, אבל תכלס לא רע.. העבירו אותנו לא אחרי הרבה זמן לחדר התאוששות שם היינו כמה שעות עד שעלינו למחלקה.
ולגבי היתר- מחלקת 0 הפרדה מצויינת- ואכן לא נפרדנו ממנו לדקה. קיבלו את הבקשות שלנו בלי בעיות והיה ממש מוצלח.
זהו. אחרי הלידה אני הרגשתי כמו אלה, אבל זה נורא כואב (מזל ששוכחים).
 
למעלה