הו מיאו וואו!
דיסטופיה עתידנית יענו?
תראה, אני חייבת לומר שלמרות שיצא לי לקרוא הרבה דיסטופיה עתידנית, לא יצא לי לקרוא כמעט שום דבר שמשתווה למשחקי הרעב. הטובים שברוב אלה שקראתי קיבלו ממני 7 מתוך 10 ככה. מפוצלים גירד 6, בעיקר בזכות הסוף שלו. העולם הגיוני בערך כמו העיצוב החדש והמסריח הזה של תפוז, ופור ממש מעצבן. אבל ניחא. אם אפילו אותו אהבת, זה אומר שאתה לא הכי בררן ויהיו לי אפילו יותר דברים להציע לך!
אז קודם כל, הנה דיסטופיות עתידניות שאני ממליצה עליהן בלב שלם:
הרץ במבוך: קראתי רק את הספר הראשון. הוא טוב, ואפי מסקינס משחקת בסרט (פרט טריוויה שלחלוטין לא רלוונטי לכלום, במיוחד לאור העובדה שלא ראיתי את הסרט, אבל אני כ"כ אוהבת את אפי שאם אני יכולה לשרבב אותה להודעה אני פשוט לא יכולה להתאפק).
ארנה: יצאו שני ספרים (בעלי השמות האינדיקטיביים "ארנה 1" ו"ארנה 2"). אמריקה עברה שואה גרעינית, ועכשיו היא מלאה מוטנטים פסיכיים ושורדים קשוחים ובודדים שמסתתרים ביערות ובהרים. הגיבורה הסופר-קשוחה היא בת של חייל מארינס שגידל אותה להיות מיני-חיילת-מארינס, וחוץ מזה היא גם קצת כמו מארב מסינסיטי, כי היא כל הזמן נופלת מגשרים מתפוצצים ומכוסחת על-ידי מוטנטים עצומים ואז קמה, מנערת את הצלעות השבורות שלה ומכסחת את כולם בחזרה. מעבר לזה, *ממש* משחקי הרעב - כולל אחות קטנה שצריך להציל, ו, נו, משחקים. תהנה מהספרים האלה בעיקר אם אתה בן, או בת נכה רגשית כמוני. כאילו, זה לא שאלה ספרים נכים רגשית, הם פשוט כמו תסריט של סרט אקשן, מלא מרדפי מכוניות וקרבות ובום-בום-בומים-ג'יפים-מתהפכים-גרזנים-מתעופפים-RPG-ים-מתפוצצים. בקטע כיפי ומותח ואדרנליני כן? פשוט מזהירה אותך שאם אתה מחפש ריגשה בספרים שלך, חפש במקום אחר.
הגל החמישי: עולם מדכא שהשתלטו עליו חייזרים שהרגו 97% מאוכלוסיית העולם. כלמיני ילדים שורדים כנגד כל הסיכויים. מזהירה אותך שלמרות שהספר הראשון נהדר, מהספר השני (הים האינסופי) די סבלתי: הראשון מדכא בקטע טוב ועם זאת מלא אקשן. השני מדכא בקטע מוגזם וחופר, וכל הגיבורים חוץ מאחת הופכים לבלתי-נסבלים ו/או מתים. אבל הראשון מספיק טוב כדי שאמליץ לך עליו בפני עצמו. חוץ מזה אולי לא תשנא את השני. אולי זאת שוב הנכות הרגשית שלי.
אינקרסרון וסאפיק: ספרים ממש מקוריים ומגניבים. קשה להסביר את העולם...פשוט תקרא אותם ודי.
והנה כמה שאני ממליצה עליהם בלב נגוס - פחות אהבתי אבל עדיין היו נסבלים בעיני:
אגדה והמשכיו: עולם של משטר צבאי נוקשה בארה"ב. שני גיבורים, פושע מצטיין וחיילת מצטיינת, מתאהבים (איך לא) ומפילים את המשטר, לא בהכרח בסדר הזה. הם בסדר, הספרים - לא שנאתי אף אחד מהגיבורים, הרומנטיקה לא נתקעה לי בגרון ובעולם לא היה חוסר הגיון שזעק לשמיים, אבל ככל שהעלילה התקדמה הם הלכו ונעשו...מצ'וקמקים כאלה. כאילו לסופרת נמאס מהם באמצע והיא החליטה להסתפק ב"ואז הבעיות נפתרו וכולם היו מאושרים ואין לי כח להסביר איך ולמה, אז בלה בלה לכם". מצד שני, אם את מפוצלים שרדת, אתה לחלוטין תבלע את זה.
להתחיל מחדש ושני המשכיו: עולם סטאליני כזה באנגליה. כל מי שמוציא פיפס נגד השלטון נעלם, כל השאר מתאמצים לא לעשות פיפסים. הגיבורה עברה תהליך אתחול - מחיקת זכרון, שהוא עונש שניתן בעולם הזה לפושעים מתחת לגיל 16, במקום עונש מוות. ואז יש את הסיפור הקלאסי הזה של נסיון לשחזר את זכרונך כמו בכל הספרים עם גיבורים שאיבדו את הזכרון, רק שכאן אם מישהו מגלה שאתה עושה את זה, אתה מת, ולכן זה נורא מגניב ומותח. (אני מסבירה את זה גרוע. אבל זה באמת מגניב ומותח).לפחות הספר הראשון כזה. לו הייתי נותנת 10 מתוך 10. לשני הייתי נותנת 6 מתוך 10, ככה? לשלישי הייתי נותנת 0 מתוך 10. אז לשיקולך.
עכשיו, פולמן. חומריו האפלים אהבנו? תעשה לעצמך טובה ותנסה סאלי לוקהארט. סיפור בלשי באנגליה של המאה ה-19 (סיפורים. כי יש כמה ספרים). לא מד"ב ולא פנטזיה ולא עתידני אבל פולמן!) וכל הספרים האלה מקבלים 10 חתולים מתוך 10 ואני ממליצה עליהם ללא מצמוץ.
זהו. אם אזכר בעוד משהו תשמע ממני. XOXO.
