shellydeez
New member
המממ אני מרגישה צורך לכתוב פה..
לפני שנה וחודשיים הייתי לוחמת בחיל הים. יום אחד פשוט נפצעתי. זה קרה ככה בלי שום תכנון מוקדם והכול בהינף של שנייה אחת. באותה תקופה סיפחו אותי למשך 95 יום ולא טיפלו בי. כששוחררתי מר"מ 2 אז אמרו לי "הממ כנראה שהיינו צריכים לשים לך גבס אבל זה כבר לא יעזור". מעט אחרי ששוחררתי ומוטיבציה עוד הייתי בדמי יצאתי לקורס קצינים. בקורס המפק"צ הכריח אותי לעשות את הניווטים דבר שכנראה דפק לי את הרגל עוד יותר. אחרי שהודחתי על רקע רפואי הייתי במיון מעגל שלושה ימים של מאמצים לרגל שלושה גימלים וככה חוזר חלילה. עד שלפני חודשיים כבר לא יכולתי יותר וסופחתי בפעם השנייה. גילו לי שיברי מאמץ ופריצת דיסק. אני נמצאת שלושה חודשים לפני שחרור והתסכול רק גדל והיום הוא רק העצים. בחודשיים האחרונים אני הולכת עם קביים, היום העבירו אותי לאשפוז יום. הגעתי לרופאה שאמרה למרות תוצאות של בדיקות שמראות שיש לי בעיות שאין לי כלום. והיא עושה לי טובה שהיא מספחת אותי(ציטוט מדויק). ואז היא לקחה לי את הקביים שלא שלה. מה אני בעצם מנסה להגיד חוץ מלשפוך? אחרי יותר משנה שלא הייתה לי אמונה ברופאים בחודשיים האחרונים פגשתי שני רופאים לפנייה שהחזירו לי את האמונה והיא לקחה את זה בחזרה. עכשיו אני שלושה חודשים לפני שחרור, מתוסכלת, כואב לי ואני לא מבינה איך אחרי 238 יום של גימלים במצטבר היא חושבת שלא כואב לי? מתי הרפואה בצה"ל תשתפר כבר. אני כבר לא יכולה לחכות להשתחרר וללכת ללמוד רפואה כדי שאני אהיה רפואה יותר טובה גם מבחינה אנושית וגם מבחינה מקצועית לפניה.
לפני שנה וחודשיים הייתי לוחמת בחיל הים. יום אחד פשוט נפצעתי. זה קרה ככה בלי שום תכנון מוקדם והכול בהינף של שנייה אחת. באותה תקופה סיפחו אותי למשך 95 יום ולא טיפלו בי. כששוחררתי מר"מ 2 אז אמרו לי "הממ כנראה שהיינו צריכים לשים לך גבס אבל זה כבר לא יעזור". מעט אחרי ששוחררתי ומוטיבציה עוד הייתי בדמי יצאתי לקורס קצינים. בקורס המפק"צ הכריח אותי לעשות את הניווטים דבר שכנראה דפק לי את הרגל עוד יותר. אחרי שהודחתי על רקע רפואי הייתי במיון מעגל שלושה ימים של מאמצים לרגל שלושה גימלים וככה חוזר חלילה. עד שלפני חודשיים כבר לא יכולתי יותר וסופחתי בפעם השנייה. גילו לי שיברי מאמץ ופריצת דיסק. אני נמצאת שלושה חודשים לפני שחרור והתסכול רק גדל והיום הוא רק העצים. בחודשיים האחרונים אני הולכת עם קביים, היום העבירו אותי לאשפוז יום. הגעתי לרופאה שאמרה למרות תוצאות של בדיקות שמראות שיש לי בעיות שאין לי כלום. והיא עושה לי טובה שהיא מספחת אותי(ציטוט מדויק). ואז היא לקחה לי את הקביים שלא שלה. מה אני בעצם מנסה להגיד חוץ מלשפוך? אחרי יותר משנה שלא הייתה לי אמונה ברופאים בחודשיים האחרונים פגשתי שני רופאים לפנייה שהחזירו לי את האמונה והיא לקחה את זה בחזרה. עכשיו אני שלושה חודשים לפני שחרור, מתוסכלת, כואב לי ואני לא מבינה איך אחרי 238 יום של גימלים במצטבר היא חושבת שלא כואב לי? מתי הרפואה בצה"ל תשתפר כבר. אני כבר לא יכולה לחכות להשתחרר וללכת ללמוד רפואה כדי שאני אהיה רפואה יותר טובה גם מבחינה אנושית וגם מבחינה מקצועית לפניה.
אני חושבת ששומדבר שאומר לא יעודד אותך, אבל אני יכולה פשוט לתת תגובה. זה שצה"ל זונות את יודעת, וגמאני יודעת. אני ממש מצטערת על הפגיעה שלך, ועל שהם החמירו אותה. אני לא חושבת שמישהו יכול לקחת ממך את האמונה שהייתה לך. כל שאת צריכה לעשות הוא להמשיך להאמין. רופאים אמורים להיות אנשים שאפשר לסמוך עליהם, אבל רופאים עשו כבר כל כך הרבה שגיאות... אולי זה לא טוב להאמין רק במה שנח להאמין בו - אבל במקרה שלך זה לא רק נח - זה גם טוב. טוב להאמין במשהו טוב (אללי מה קורה לניסוחים שלי היום). ממש יפה לשמוע שאת רוצה ללמוד רפואה כדי להיות רופאה יותר טובה מאלו. אני חושבת שזה אומר שאיכשהו את עדיין מאמינה שיכול להיות טוב יותר. אנלאדעת עוד מה להגיד לך. אם את רוצה, אני במסנג'ר. אוהבתותך
