נימוק הרצח לעומת תנאי הגידול
נימוק הרצח הוא לא פחות חשוב מהסבל בתנאי הגידול. כאשר מדובר על בעלי חיים שלא הורגלנו לתת הכשר חברתי לרציחתם - כולל בני אדם, כלבים או חתולים, רוב האנשים שוללים לחלוטין רצח. למרות זאת, כאשר מדובר בבעלי חיים הנרצחים למטרות מאכל, ישמם אנשים שלא שוללים זאת, אך שוללים את תנאי בגידול. אני רואה לכך כמה סיבות: 1. אנשים מודעים לזה שהחיות נרצחות (או כל שם אחר שהם נותנים לכך) וגדלים לתוך מוסכמות חברתיות המכשירות פשע זה. ההרגל הנרכש של אכילת חיות מלווה בשטיפת מוח הגורמת לאנשים להדחיק עניין זה. אנשים פחות מודעים לאופן הגידול ולכן לא מפתחים מערכת הדחקה אישית וחברתית שנועדה לתת הכשר לפשע זה. לכן כאשר אנשים מתוודעים למה שקורה בגידול הם מושפעים הרבה יותר מאשר עצם הרצח. 2. יש אנשים המנסים למצוא צידוק לאכילת חיות בהטלת האשמה על המגדלים "אני לא אשם שהם מגדלים אותם ככה, זה אשמתם שהם לא מגדלים אותם אחרת" (טענה לא נכונה מכיוון שאין אפשרות לספק אחרת את הדרישה ומי שמשלם על כך אחראי). קשה יותר לטעון שאפשר היה בלי הרצח ומכאן מגיעים לטענה שהרצח הוא בסדר ותנאי הגידול לא. שוב, מערכת נורמות זאת נשארת לפעמים גם לאחר שמחליטים להיות צמחונים. 3. דתיים מקשרים לפעמים התנגדות לרצח חיות כהתנגדות לשחיטה. מכיוון שהשחיטה נעשית על פי ההלכה ומצוייה בפיקוח, הם רואים בעייה להתנגד לכך. לעומת זאת, אין פיקוח על תנאי הגידול המהווים עבירה מתמשכת על מצוות צער בעלי חיים ולכך קל יותר להתנגד מבלי להרגיש סתירה עפ הדת. גם כאן, למי שמתמצא, אין בעייה להתנגד לרצח, בלי לראות בכך סתירה עם הדת. בבריאת העולם לא הותרה אכילת חיות וההיתר שניתן לאחר המבול, הוא היתר בדיעבד שלא בא לתת הכשר למה שלא היה נהוג, אלא להגביל את מה שנעשה ממילא. על כן כתוב "כי תאווה נפשך לאכול בשר....", כלומר ההיתר מותנה בכך שאינך יכול לעמוד בפיתוי. אדם שמסוגל לשלוט בעצמו ולא לאכול חיות, אסור לו לאכול חיות. אדם שאינו מסוגל לשלוט בעצמו בנושא זה, עליו חלות מגבלות הכשרות, הגידול והשחיטה.
